[רכבת שבעת הגמדים, וולט דיסני פלורידה, 17:14, סוף היום, איסוף הילדים]
אמא: (נוזפת) הייתי מצפה שדיסני יתנגדו לגברים שלבושים כל כך חשוף.
הארי: (תמים) בניגוד לנשים שאמורות להתלבש חשוף?
אמא: אל תתחצף, איש צעיר. אף אחד לא אמור להתלבש חשוף בסביבת ילדים.
הארי: אני לא... רק שאלתי....
אמא: אתה עובד עם קטינים כל היום. אתה לא אמור ללבוש מכנסיים לפחות?
הארי: הם לא היו קיימים ביוון העתיקה...
אמא: ואיך זה קשור?
הארי: (נהיה נבוך) הרקולס היה מיוון העתיקה. אני הרקולס. אני לא יכול ללבוש מכנסיים.
אמא: אתה חושב שהילדים חושבים על זה יותר מידי?
לואי: (עצבני, עומד ליד הארי ומנסה לגונן עליו) את חושבת שלילדים אכפת מהירכיים שלו?
הארי: לואי... (מנומס) אני פשוט לא יכול לעשות כלום בנוגע לזה... זו התלבושת שלי.
לואי: ובכן, זה בדיוק מה שאני אומרת. איזו מין תלבושת זו?
לואי: (יבש) זאת מהסרט? גברת, את לא יודעת איך כל הקטע הזה של חברי הקאסט עובד? אתה מתחפש לדמות שכבר קיימת. אנחנו לא ממציאים את התחפושות שלנו. זה לא פרוייקט מסלול.
אמא: (המומה) הייתי שמחה אם היית מראה טיפת כבוד.
הארי: (מרים יד בניסיון להשכין שלום) הוא מתכוון לטוב...
לואי: הייתי אם זו הייתה הכרת תודה או משהו. בניגוד אלייך, שנמצאת בחופשה, חלקנו עובדים בעבודה של ארבע עשרה שעות ביום, והמעט שאת יכולה לעשות זה לא להקשות על החיים שלנו אפילו יותר.
אמא: כל מה שאמרתי זה שאי צניעות מהסוג הזה מטרידה. כאמא לילד בן שנתיים יש לי את הזכות להיות מודאגת.
לואי: יש לך והוא הקשיב לך ואמר לך שהוא לא יכול לעשות כלום בנוגע לזה. למה את מציקה לו?
אמא: בגלל שאני רוצה שהבעיה הזו תתוקן.
לואי: ואת חושבת שיש לנו שליטה על זה כי?
הארי: לואי, בבקשה. (לאישה) אני מתנצל. אני מבין את הדאגה שלך. אני מתנצל. אני אנסה לדבר עם מישהו בנוגע לזה.
לואי: לא, אתה לא. זה לא באחריותך או באשמתך. אם יש לך בעיה, קחי אותה לסיימון, המנהל, או אפילו יותר טוב תקחי אותה לסטודיו של וולט דיסני. הם היו אלו שהחליטו מדוייקים מבחינה היסטורית ולהלביש את הרקולס בכיטון-השם של התלבושת הזו, דרך אגב. תני לי לחנך אותך.
אמא: ובכן, מעולם לא ראיתי מישהו כל כך-
הארי: לואי! בבקשה... (מתחנן) הוא עצבני... הוא סתם... סתם.... (תופס ביד של לואי, מתחנן) לואי... בבקשה.
לואי: (מתעלם ממנו אבל לא מתנער ממנו) כל כך מה? כל כך מיואש ומעוצבן מההתעללות הבלתי פוסקת שאנחנו מקבלים מהורים במשך כל שעות היום?
אמא: להזכירך שאתה בחרת בעבודה הזו. חלקנו מנסים לבלות כאן. אנחנו לא צריכים אנשים כמוך שיהרסו לנו.
לואי: (רותח) אז תפסיקי לעמוד כאן ולהתווכח איתי! לכי תהני. לכי לעשות דברים אחרים. את נהנת להתייחס אלינו כמו לעבדים? את מחשיבה את זה לבילוי?
הארי: (צייצני) אוקיי! אוקיי. אוקיי. (נעמד לפני לואי, בניהם) זה התלקח מאוד מהר כי זה ערב וכולנו עייפים ורעבים וזקוקים למנוחה. בבקשה, בואו נהיה בוגרים בנוגע לזה-
אמא: תגיד את זה לחבר שלך כאן. הוא מבוגר מספיק בשביל העבודה הזו? הוא ילד בעצמו.
הארי: (עונה לפני שלואי יוכל) כן הוא כן והוא עובד פה כבר שנים והוא ממש, ממש טוב בזה. הילדים אוהבים אותו. פשוט עובר עליו יום רע. ירד גשם כל הבוקר. אני בטוח שזה משפיע על הרבה מאיתנו.
לואי: כן, במיוחד אלו מאיתנו שלא לובשים כלום ומתקררים. את חושבת שהוא היה לובש את זה אם הוא לא היה חייב? את חושבת שהוא רוצה לקפוא תראי אותו, הוא רועד.
אמא: (פיקחת יותר) רק הערתי...
לואי: אני יודע שזה מה שעשית. ואני יודע כמה קשה לשכוח את הנסיבות כשבאמת, למה שיהיה לך אכפת מה קורה? את כאן לעשרה ימים והדאגה שלך מתחילה במה לאכול לארוחת בוקר ונגמרת בהאם הילד שלך הולך לראות זוג בוקסרים בטעות. אני מבין את זה. היו לי את הדאגות האלו גם כן אם הייתי במקומך. אבל אני לא. אני במקום הזה והוא במקום הזה ויש רק מעט שנוכל לעשות. ואנחנו יכולים לקחת על עצמנו מעט מאוד לפני שנהפוך לאומללים בעצמנו. נותנים לנו פקודה ואנחנו מצייטים כדי שנוכל לקבל צ׳ק בסופש. אם את חושבת שאכפת לנו ממנהלים ותלבושות וטרנדים אופנתיים, כנראה מעולם לא עבדת בעבודה בשכר מינימום שכוללת עמידה על הרגליים חצי יום.
הארי: אני ממש מצטער אם הפרענו או משהו... אני מנסה להיות זהיר בנוגע לזה. אני לא הייתי רוצה שילדים יראו דברים לא נאותים גם כן. אני אוכל לדבר עם המנהל. אבל אני לא יכול להבטיח דבר...
אמא: לא, לא, זה בסדר. החבר שלך צודק. זה היה יום ארוך לכולם. (קצת מחייכת) להסתובב בין ילדים בוכים כל היום. זה בהחלט מיאש.
הארי: זה בסדר. אנחנו מבינים. ילדים הם מקסימים עד שהם לא. לכי לך. אני בטוח שהם רוצים אותך חזרה.
אמא: אני צריכה. הם בטח משגעים את בעלי כבר. שוב, אני מצטערת על כל העניין. לקח לי זמן להבין. אני מקווה ששאר היום יעבור יפה.
הארי: בהחלט. הוא כמעט נגמר גם ככה. תהנו. תמסרי היי לילדים. אני אבדוק מה קורה עם המתקנים. בגלל שהרוב רטוב, אין הרבה אנשים.
אמא: (מתרחקת) תודה לך.
הארי: (נאנח) זה נגמר יפה...
לואי: (מקמט את מצחו) למה אתה לא מגן על עצמך?
הארי: אני כן... אני פשוט... אלו הורים, לואי. העתיד שלנו בידיהם.
לואי: היא האשימה אותך במשהו שאתה אפילו לא בחרת לעשות. זה מעצבן. היית צריך לומר משהו.
הארי: אמרתי. אני פשוט לא... ישיר כמוך. אני לא יודע איך להיות והם הורים. זה טוב להיות נחמד.
לואי: אתה נחמד מידי. אתה תמיד נחמד מידי.
הארי: אני מנסה להיות נחמד.
לואי: למה?
הארי: (בשקט) כדי שאנשים יחבבו אותי...
לואי: אתה באמת צריך שכולם יחבבו אותך?
הארי: לא, אבל... אני צריך שאנשים מסויימים כן... זה יהיה נחמד אם אנשים יחבבו אותי. אני אוהב את זה. אני לא מרגיש רע בנוגע לעצמי כשאנשים אוהבים אותי. (חסר ביטחון) זה דבר רע?
לואי: זה כן אם זה אומר שאתה נותן לאנשים לדרוך עלייך.
הארי: אני לא.
לואי: אתה כן. אתה נותן לאנשים להתנהג אלייך כמו לשטיח. כן, אתה עובד כאן. כן, אתה חייב להיות מועיל. אבל אתה לא חייב לסבול התעללות. לא כל מה שקורה בעולם הוא באשמתך. מעט מאוד מזה הוא כן, האמת.
הארי: היא לא התעללה בי... זו הייתה אי הבנה. היא דאגה. אני מבין את זה. היא אמא.
לואי: תשכח מזה. אני מדבר בכלליות. אתה צריך ללמוד להיות רועש יותר.
הארי: רועש יותר?
לואי: בדיוק זה, אתה כל כך שקט שכשאתה אומר ׳אאוץ׳׳ אף אחד לא טורח להקשיב. אתה לא צריך להפגע כדי שאנשים יחבבו אותך.
הארי: (מתכווץ, מסתכל על הרצפה) זה כואב יותר אם הם לא.
לואי: (מעגל שפתיים, נאנח) תסתכל עליי. (הארי מרים עיינים) אתה בן אדם חביב. אתה לא חייב לנסות כל כך חזק. אני מבטיח. תשחרר טיפה. אל תהיה כל כך מפוחד.
הארי: (מהנהן, לא משוכנע) נכון...
לואי: אני רציני. אתה מנסה כל כך חזק. פשוט... אל תעשה כלום לכמה זמן ואתה תראה.
הארי: אראה מה?
לואי: שהכל יסתדר. שלאף אחד לא אכפת אם אתה לא מושלם כל שנייה במשך היום.
הארי: (מחייך, ביישן) אתה רוצה לבוא לאכול ארוחת ערב איתי... כאילו היום, אם אתה לא עסוק או שיש לך תוכניות אחרות? אני יודע שזה די משעמם ושאתה מעדיף לצאת לשתות אבל אפשר כן לשתות משהו?
לואי: ברור. ארוחת ערב ושתייה נשמע טוב. זה יתן לי למה לצפות.
הארי: (מופתע) באמת?
לואי: המכונית החמה שלך ולא אוטובוס ו... (מהמהם) אני יכול לנהוג?
הארי: אתה יודע איך?
לואי: יש לי רשיון ואני ממש רוצה. אני אהיה זהיר.
הארי: אני בספק... (לואי מחמיץ פנים, הארי מחייך אליו) תפספס תמרור עצור אחד ואני אחליף אותך.
לואי: (מאושר) אתה תצטרך לקלף אותי ממושב הנהג, טיפש. עכשיו אני באמת מצפה לזה.
הארי: (מתחת לנשימה שלו) גם אני, לו, גם אני.