פרק 22: שותף.

                                    

                                          
[החדר של הארי, מלון וולט דיסני, 20:43, זמן לא סקסי]
אלינור: אז הוא הסיע אתכם חזרה?
הארי: כן.
אלינור: כי הוא לא שתה?
הארי: אפילו לא שלוק.
אלינור: אין מצב. אתה בטוח משקר.
הארי: זה לא. לא הייתי נותן לו אחרת. את מכירה אותי. אני לא צוחק בדברים האלו.
אלינור: קשה להאמין בידיעה של כמה שהוא אוהב להשתכר. זה טוב שהוא לא אבל. אני לא יודעת אם אתה תאהב את לואי השיכור.
הארי: (מודאג) למה?
אלינור: הוא נעשה... אפל, עצוב, קצת כבד. לואי השיכור הוא בהחלט כבד. לואי המסטול בטוח טוב יותר.
הארי: מה זאת אומרת כבד?
אלינור: לואי הוא בחור ממש חכם ויש לו הרבה מחשבות, לפעמים יותר מידי. הוא חושב יותר מידי על הרבה דברים. הוא חוזר כל הכל שוב ושוב, דש בדברים. וכל זה, הקצוות הפתוחים האלו, יוצאים לאור כשהוא שיכור. אז הוא נהיה מתגונן, פסימי, לא ממש כמוך למרות שמעולם לא ראיתי אותך שיכור.
הארי: אני יכול לדמיין את זה. (מהנהן לעצמו) זה בהחלט נשמע כמוהו.
אלינור: חשבתי שאתה בקושי מכיר אותו.
הארי: כן, אבל אני רואה שהוא עצוב לפעמים. הוא מנסה להסתיר את זה. הוא עושה את זה טוב. הוא מלא אנרגיות ושנון ומצחיק-הוא לואי. אבל אני רואה... אני לא יודע, אולי כי גם אני מסתיר דברים, רגשות, רגשות רעים, מאחורי החיוך שלי וזה. אני מבין אותו. אני כמעט מרגיש את זה... כשהוא מדוכדך. הלב שלי כבד. אני מרגיש את זה וזה מבאס כי אני לא יכול להגיד לו כלום בנוגע לזה... כאילו שאני יכול לעזור, או להיות שם בשבילו בדרך כלשהי... לסחוב את המשקל.
אלינור: למה לא?
הארי: אני לא חושב שהוא רוצה שאני אדע. אני לא חושב שהוא מצפה לזה. אני לא רוצה לכבות אותו, לגרום לו להרגיש כאילו בוחנים ומציקים לו, שופטים אותו. אני לא רוצה שהוא יחשוב שמחשבות עצובות זה משהו רע. לכולנו יש מחשבות כאלו ואחרות. ככה החיים עובדים. לפעמים אתה שמח. לפעמים אתה לא.
אלינור: אולי הוא צריך מישהו לדבר איתו.
הארי: אז הוא יבקש. הוא לא מתבייש לדרוש דברים. אין צורך לרדוף אחריו.