אמא: בגלל שאני רוצה שהבעיה הזו תתוקן.
לואי: ואת חושבת שיש לנו שליטה על זה כי?
הארי: לואי, בבקשה. (לאישה) אני מתנצל. אני מבין את הדאגה שלך. אני מתנצל. אני אנסה לדבר עם מישהו בנוגע לזה.
לואי: לא, אתה לא. זה לא באחריותך או באשמתך. אם יש לך בעיה, קחי אותה לסיימון, המנהל, או אפילו יותר טוב תקחי אותה לסטודיו של וולט דיסני. הם היו אלו שהחליטו מדוייקים מבחינה היסטורית ולהלביש את הרקולס בכיטון-השם של התלבושת הזו, דרך אגב. תני לי לחנך אותך.
אמא: ובכן, מעולם לא ראיתי מישהו כל כך-
הארי: לואי! בבקשה... (מתחנן) הוא עצבני... הוא סתם... סתם.... (תופס ביד של לואי, מתחנן) לואי... בבקשה.
לואי: (מתעלם ממנו אבל לא מתנער ממנו) כל כך מה? כל כך מיואש ומעוצבן מההתעללות הבלתי פוסקת שאנחנו מקבלים מהורים במשך כל שעות היום?
אמא: להזכירך שאתה בחרת בעבודה הזו. חלקנו מנסים לבלות כאן. אנחנו לא צריכים אנשים כמוך שיהרסו לנו.
לואי: (רותח) אז תפסיקי לעמוד כאן ולהתווכח איתי! לכי תהני. לכי לעשות דברים אחרים. את נהנת להתייחס אלינו כמו לעבדים? את מחשיבה את זה לבילוי?
הארי: (צייצני) אוקיי! אוקיי. אוקיי. (נעמד לפני לואי, בניהם) זה התלקח מאוד מהר כי זה ערב וכולנו עייפים ורעבים וזקוקים למנוחה. בבקשה, בואו נהיה בוגרים בנוגע לזה-
אמא: תגיד את זה לחבר שלך כאן. הוא מבוגר מספיק בשביל העבודה הזו? הוא ילד בעצמו.
הארי: (עונה לפני שלואי יוכל) כן הוא כן והוא עובד פה כבר שנים והוא ממש, ממש טוב בזה. הילדים אוהבים אותו. פשוט עובר עליו יום רע. ירד גשם כל הבוקר. אני בטוח שזה משפיע על הרבה מאיתנו.
לואי: כן, במיוחד אלו מאיתנו שלא לובשים כלום ומתקררים. את חושבת שהוא היה לובש את זה אם הוא לא היה חייב? את חושבת שהוא רוצה לקפוא תראי אותו, הוא רועד.
אמא: (פיקחת יותר) רק הערתי...
לואי: אני יודע שזה מה שעשית. ואני יודע כמה קשה לשכוח את הנסיבות כשבאמת, למה שיהיה לך אכפת מה קורה? את כאן לעשרה ימים והדאגה שלך מתחילה במה לאכול לארוחת בוקר ונגמרת בהאם הילד שלך הולך לראות זוג בוקסרים בטעות. אני מבין את זה. היו לי את הדאגות האלו גם כן אם הייתי במקומך. אבל אני לא. אני במקום הזה והוא במקום הזה ויש רק מעט שנוכל לעשות. ואנחנו יכולים לקחת על עצמנו מעט מאוד לפני שנהפוך לאומללים בעצמנו. נותנים לנו פקודה ואנחנו מצייטים כדי שנוכל לקבל צ׳ק בסופש. אם את חושבת שאכפת לנו ממנהלים ותלבושות וטרנדים אופנתיים, כנראה מעולם לא עבדת בעבודה בשכר מינימום שכוללת עמידה על הרגליים חצי יום.