פרק 20: עליות.

                                    

                                          
[רכבת שבעת הגמדים, וולט דיסני פלורידה, 17:14, סוף היום, איסוף הילדים]
אמא: (נוזפת) הייתי מצפה שדיסני יתנגדו לגברים שלבושים כל כך חשוף. 
הארי: (תמים) בניגוד לנשים שאמורות להתלבש חשוף?
אמא: אל תתחצף, איש צעיר. אף אחד לא אמור להתלבש חשוף בסביבת ילדים.
הארי: אני לא... רק שאלתי....
אמא: אתה עובד עם קטינים כל היום. אתה לא אמור ללבוש מכנסיים לפחות?
הארי: הם לא היו קיימים ביוון העתיקה...
אמא: ואיך זה קשור?
הארי: (נהיה נבוך) הרקולס היה מיוון העתיקה. אני הרקולס. אני לא יכול ללבוש מכנסיים.
אמא: אתה חושב שהילדים חושבים על זה יותר מידי?
לואי: (עצבני, עומד ליד הארי ומנסה לגונן עליו) את חושבת שלילדים אכפת מהירכיים שלו?
הארי: לואי... (מנומס) אני פשוט לא יכול לעשות כלום בנוגע לזה... זו התלבושת שלי.
לואי: ובכן, זה בדיוק מה שאני אומרת. איזו מין תלבושת זו?
לואי: (יבש) זאת מהסרט? גברת, את לא יודעת איך כל הקטע הזה של חברי הקאסט עובד? אתה מתחפש לדמות שכבר קיימת. אנחנו לא ממציאים את התחפושות שלנו. זה לא פרוייקט מסלול.
אמא: (המומה) הייתי שמחה אם היית מראה טיפת כבוד.
הארי: (מרים יד בניסיון להשכין שלום) הוא מתכוון לטוב...
לואי: הייתי אם זו הייתה הכרת תודה או משהו. בניגוד אלייך, שנמצאת בחופשה, חלקנו עובדים בעבודה של ארבע עשרה שעות ביום, והמעט שאת יכולה לעשות זה לא להקשות על החיים שלנו אפילו יותר.
אמא: כל מה שאמרתי זה שאי צניעות מהסוג הזה מטרידה. כאמא לילד בן שנתיים יש לי את הזכות להיות מודאגת.
לואי: יש לך והוא הקשיב לך ואמר לך שהוא לא יכול לעשות כלום בנוגע לזה. למה את מציקה לו?