Part 45

                                    

                                          
פרק 45:
-נ.מ תומאס-
המסיבה הייתה כבר בעיצומה והבית שלי רק הלך והתמלא באנשים, וכל הזמן פניי לכיוון הדלת, מחכה שמישהי ספציפית תכנס. תוך כדי שיחות עם אנשים חשובים, עם פושעים מהעולם התחתון, ועם עוד אנשים שהוזמנו וניסו לדבר איתי. 
הסתובבתי לבר לקחת משקה, לחץ הורגש בכל גופי ומעט ציפייה לראות אותה.
סובבתי את מבטי רואה את הדלת נפתחת ולא אחרת מאשר ג׳סיקה נכנסת, בשמלה המנצנצת שבחרתי לה. היא נעמדה בכניסה בחיוך מבויש בעוד העיניים של כולם סורקות אותה, היא נראתה כמו סינדרלה כשהגיעה לנשף ועמדה בראש המדרגות. הגברים הסתכלו עליה בתאווה והנשים בקנאה.
התקדמתי במהירות לכיוונה יודע שאני חייב להראות בעלות מעכשיו, לפני שמישהו כאן יעז בכלל לפנות אליה ולנסות את מזלו איתה.
נעמדתי מולה, עיני סורקות אותה מלמעלה עד למטה ובחזרה, קולט את עיניה בוחנות אותי גם מעט ואז עולות לעיניי. חיוך קטן ועדין עלה על פניה היפות, ״אהבת?״ היא שאלה כשראתה שאני בוחן אותה שוב. חיוך כמעט בלתי נראה עלה על שפתיי, אחד שמוקדש רק לה ושרק היא יכולה לראות. ״יש לי טעם טוב.״ אמרתי בשחצנות והיא בתגובה גילגלה את עיניה וצחקה.
תפסתי את גב כף ידה ונשקתי לה בעדינות, מתעלם מהעובדה שכולם מסביבנו בוחנים אותנו. הצמדתי אותה אליי מהמותן והובלתי אותה פנימה, רחוק מהכניסה לבית. 
״מהמם פה.״ היא אמרה בחייך ובחנה את המקום, את האנשים את העץ ואז חזרה להסתכל עליי, מבטה היה מהופנט וחיוכה יכל לסנוור את כולם, היא הזכירה לי את השמש ובו זמנית את הכוכבים, מעניקה חום וזוהרת, נותנת תקווה בזמן אפל.
אהבתי את החיוך האמיתי הזה שלה יותר מהכל, את הכנות שבערה בה כשחייכה אותו, ידעתי שהיא מחייכת מהלב ומתכוונת למה שאמרה.
״שנרקוד?״ שאלתי כששיר איטי התנגן והתאספו סביבנו בזוגות, אומנם במסיבות כאלה בעיקר מדברים על עסקים אבל לפעמים יש ריקודים כדי לשנות אווירה ולתת לזה בכל זאת אווירה של מסיבה מכובדת.
ג׳סיקה הנהנה ותוך פחות מקנייה הצמדתי את גופה לשלי, ידיה נכרכו סביב עורפי וידיי סביב מותניה, רצינו להיות הכי צמודים שאפשר, האווירה הייתה מחשמלת, ולא רציתי שאף אחד בחיים יוציא אותי מההרגשה הזאת.
קירבתי את ג׳סיקה אפילו יותר, מצמיד את החזה שלי לשלה והכנתי את ראשי לשקע צווארה, נושם אותה אליי ומתחרפן.
נשקתי נשיקות קטנות ועדינות לצווארה, בידיעה שהיא היחידה שיכולה להוציא אותי מהאיפוק המטורף שיש בי.
״תומאס.״ היא לחשה בשקט, ״יש כאן אנשים.״ היא הוסיפה במהירות, נשימותיה האיצו וידעתי שהיא רוצה אותי כמו שאני רוצה אותה עכשיו.
״ככה כולם יבינו שאת שלי.״ לחשתי לאוזנה. ״ככה הם יבינו שהם לא יכולים להסתכל עלייך ושהם צריכים להפסיק עפ המבטי תאווה שלהם.״ הוספתי בשקט. ״שלי ורק שלי.״ אמרתי ומשכתי את אוזנה קלות יודע שזה מחרפן אותה וקולט את עיניה נעצמות ונפתחות עם מבט מעט מזוגג.
התרחקתי ממנה כשהשיר נגמר מחזיק את ידה בידי וממשיך לעבור בין אנשים שלא מפסיקים להגיד שלום ולבחון את ג׳סיקה טיפה יותר מקרוב.
-
מתה על הפרק הזה באמת לא נעים לי מכמה שהוא יפה בעיניי, מקווה שהוא יקבל את הערכה שמגיע לו.
מקווה שנהנתם מהפרק אשמח לקרוא את דעתכם בתגובות.
אוהבת ומעריכה,
הדר❤️