פרק 4

                                    

                                          
נקודת מבט אליס: 
אבא נסע באוטו. 
המוזיקה על פול ווליום.
הכביש ריק.
הרוח נושבת על העצים שלצידי הכביש.
"אבא מתי מגיעים?" שאלתי אותו
הוא הנמיך את המוזיקה "20 דקות בערך יפה שלי"
היינו בדרך למלון.
קצת זמן איכות כמו שאנחנו אוהבים.
הסתכלתי על צידי הכביש והכביש עצמו. הכל מלא ערפל.
איך אבא מצליח לראות משהו ככה.
מסתבר שהוא לא.
הוא המשיך לנסוע כשלפתע...
בום!!
התנגשנו באחד העצים.
פתחתי את עיניי כשכאב חד תוקף אותי בכתף ימין.
אבא עשה תאונה.
לא לא לא בבקשה לא
סובבתי את ראשי וראיתי את אבא חסר הכרה יושב בכסאו מדמם בראשו.
"אבא-" הסתובבתי אליו אך לא ממש יכולתי בגלל הכתף.
נשענתי אחורה מתנשפת ומתנשמת.
איפה הטלפון שלי? 
צריך אמבולנס.
מצאתי אותו נח בכיסי.
הדלקתי אותו והוא עבד
תודה לאל, איזה מזל הוא עובד
חייגתי מהר למגן דוד אדום וחיכיתי שיענו
"מגן דוד אדום שלום מדברת קיילי מה מקרה החירום שלך?" 
שמעתי קול אישה בקו.
"הי- היתנגשנו בע-עץ." 
''הכל בסדר את יכולה להגיד לי מי איתך ברגע זה?"
"אני ואבא ש-שלי הוא- הוא חסר הכרה ו-והוא מדמם מהראש" 
"אוקיי בת כמה את חמודה?"
הרמתי את היד וראיתי שהיא רועדת.
"שבע ע-עשרה" 
" עכשיו אני צריכה שתקשיבי לי ותעשי את מה שאני אומרת אוקיי?"
"א- אוקיי" 
"תניחי שתי אצבעות על הצוואר של אבא ותגידי לי מה את מרגישה"
הנחתי את אצבעותיי על צווארו ולא הרגשתי כלום.
ליבי הפסיק לפעום כשהבנתי מה זה אומר
"הוא- הוא לא נ-נושם'' 
נשימתי נעשתה כבדה
"בלי לחץ מתוקה יש ניידת שבדרך אלייך עכשיו תישארי רגועה" 
הכל נעשה פתאום שחור ומצאתי את עצמי מתעלפת. 
פתחתי את עיניי ו-
מה זה אני מזיעה?
זה היה רק חלום.
יותר נכון פלאשבק מלפני שנתיים.
התנשמתי מהר וקייט הבחינה בי והתקרבה אליי.
"הכל בסדר אליס זה היה רק חלום" 
אחזתי בידה 
"חלמתי על התאונה של אבא שלי" 
"חכי אני אביא לך מים" קמה ורצה לעבר הקבלה 
"הכל בסדר" צעקה משם.
קייט חזרה תוך שתי שניות עם כוס מים קרים בידה.
"אני בסדר קייט התגברתי על זה כבר" 
לחשתי והיא דחפה לי את הכוס לפה בכוח
"תישתי קודם" 
לא הייתה לי ברירה כי ידעתי שהיא לא תעזוב אותי עד שאשתה אז לקחתי את הכוס ושתיתי.
"אני בסדר קייט, את לא צריכה לדאוג" 
סיימתי את המים והנחתי את הכוס על השולחן שהוצב ליד הספות בהן התיישבנו.
"בטוח?" אמרה קייט ובדקה לי את המצח.
העפתי את ידה 
"כן בטוח" צחקתי ואז היא צחקה והתיישבה לידי.
נשענתי אחורנית נאנחת. 
פתאום שמה לב שמישהו בוהה בי.
יושב ליד חבורת אנשים עם חליפות שחורות כולם. 
כולם עם משקפי שמש
למה לעזאזל הם שמים משקפי שמש?
כאילו אין שמש, אתם במבנה סגור.
למה?
ולמה לעזאזל הוא מסתכל עליי?
"קייט מה השעה?" שאלתי, מזיזה את מבטי ממנו כי זה מתחיל להיות מביך.
היא הסתכלה בשעון וענתה 
"עשרה ל2"
"יופי עוד מעט נקבל את החדר בואי נתקפל"
אמרתי וזרקנו את העטיפות של האוכל שקייט אכלה והתקדמנו לדלפק לקבל מפתח לחדר.
"חדר 1982 קומה 8 תהנו" אמרה האישה שבדלפק ונתנה לי את המפתח. 
אפילו המפתחות כאן מזהב.
הגענו לחדר.
וואו כמה שהוא יפה. 
הייתי יכולה להשאר כאן לנצח.
"אליס אני הולכת לבריכה" אמרה קייט כשמורידה את החולצה שלה והשורטס כך שנשארה עם הבקיני שלה.
"שימי עלייך מגבת או משהו, אני לא רוצה שייגעו בך ככה" 
אמרתי לה בטון רגוע, אפילו עם חיוך אבל היא הבינה שדיברתי רציני.
"בסדר אמא" גילגלה עיניים ושתינו צחקנו.
"אה ובזמן שישנת הבאתי לוח זמנים של המלון"
שמה עליה חלוק לבן והביאה לי את הלוח
"יש היום מסיבה במועדון פה" אמרתי סורקת את הדף
מסיבה? אני אוהבת מסיבות.
חייכתי אליה
"כן אנחנו כך כך הולכות להשתכר היום!" צווחה
"בסדר רדי כבר לבריכה אני תכף אבוא גם" 
ביקשתי אותה והיא יצאה מהחדר, משאירה אותי לבד עם המחשבות שלי.