Part 3

                                    

                                          
פרק 3:
-נקודת מבט ג'סיקה-
המופע חשפנות נגמר וחזרתי במהירות לחדר האחורי, לבשתי  חזרה את הבגדים שבאתי איתם, דחפתי לתיק הקטן את בגדי החשפנות, ואחרי שיחה מהירה עם היילי שלא הפסיקה לדבר על איך שתומאס הסתכל עליי ועל איך שהוא בהה בי יצאתי סוף סוף מהיציאה האחורית של המועדון חשפנות. 
התחלתי ללכת הליכה מהירה לכיוון הבית אך נעצרתי באמצע מתלבטת אם לקחת את הפניה שמאלה וללכת בדרך החשוכה אך הקצרה יותר לבית או להמשיך ישר וללכת באזור יותר מואר אך בדרך יותר ארוכה. תוך כדי שאני חושבת עברו לי כל המקרים שקרו פה כבר פעם, ברחובות כמו הרחוב השמאלי, כל אונס, כל המכות, ההתעללויות, הרציחות, ההתאבדויות הכל קורה ברחובות כמו אלה, חשש עלה בי וחילחל בתוכי. 
בלי לחשוב יותר מדיי המשכתי ישר, בדרך הארוכה יותר.  טיפות קטנות של גשם התחילו לרדת וקיררו את גופי, המגע של הטיפות הקרות עם גופי החם הרגיע אותי ואת כל המתח שנכנס בתוכי כשראיתי את תומאס מסתכל עליי. לא עברו יותר מכמה דקות והטיפות הקטנות הפכו לגשם חזק, כל טיפה הכתה בעורי וקור אימים התפשט בתוכי. צעדיי התגברו אבל השתדלתי ללכת בזהירות, מה שחסר לי זה להחליק לתוך כל הבוץ.
בזריזות פתחתי את המנעול של הבית ונכנסתי לתוכו, בגדיי ושיערי היו מלאים במים והכובד שלהם הורגש על גופי, סביר להניח שמחר אני אהיה חולה.
הבית גרם לי להרגשה בטוחה ואחרי הרבה זמן בלי להירגע נשמתי לרווחה והוצאתי מתוכי את כל הלחץ שנכנס בי עקב מבטיו של תומאס.
התקדמתי במהירות לכיוון החדר הקטן שלי מוציאה מהארון הישן מגבת, ההחלטה להיכנס להתקלח ולהוריד את כל היום הזה ממני יכלה להיות  ההחלטה הכי טובה שלי בימים האחרונים. אבל ברגע שנכנסתי למקלחת המחשבות על תומאס עלו לראשי, הוא בהחלט הטעם שלי, הוא לא כמו כל העשירים שבאים למועדון עם חליפה כאילו הם הולכים לסגור עסקה, הוא לבש גינס וטי-שירט כמו שאני אוהבת, תמיד התחברתי לפשטות בבגדים, היה בזה משהו יפה, תמיד הבהיר לי שלא צריך להתלבש מוגזם כדי שישימו לב אליך, כשאתה מתלבש פשוט הכי שמים לב אליך. 
עם כל המחשבות הטובות צפו גם הרעות. לא יכלתי להתעלם מהעובדה שהוא השולט בעולם התחתון, אני לא יכולה להסתבך איתו, אני מפחדת להכנס לזה, אני מספיק בתוך זה בגלל העבודה.
יצאתי מהמקלחת כשמגבת עוטפת את גופי ומגבת נפרדת על שיערי ולקחתי עוד מגבת קטנה כדי לנגב איתה את הפנים. יצאתי מהחדר מקלחת, מתחילה ללכת לכיוון החדר.
נכנסתי לחדר שלא היה במרחק גדול מהחדר מקלחת. הבית שאני גרה בו קטן, אבל זה צא מראה מיוחד בעיר. כשנכנסתי הרוח הכתה בגופי, זה אופייני לי לשכוח את החלון פתוח.
לקחתי את הקרם גוף בריח וניל ומרחתי על כל הגוף בכמות נדיבה,  לבשתי את הפיגמה הישנה שלי, אין לנו יכולת לקנות חדשה. הורדתי את המגבת משערי והתחלתי לסרק את שיערי החום עד שנהיה חלק מקשרים.
הזזתי את השמיכה הדקה שלא מספיקה בשביל לחמם אותי בלילה והתכסיתי תחתה. רעד עבר בגופי מהקור של המיטה אך כעבור מספר דקות השמיכה החלה מעט לחמם אותי. 
המחשבות חזרו לראשי, מחשבות על הרצון להיות חופשיה, ללמוד משהו שארצה לעסוק בו, להתפרנס בכבוד, העיקר לא להרגיש נזקקת כל החיים. כל מחשבות שהדרך כלל אני מדחיקה יתפרצו החוצה, העדפתי להדחיק מאשר שיהיו לי תקוות שווא, לא משנה מה אני אעשה, כל מה שאני חושבת עליו לא יקרה. הסתכלתי על החלון שסגרתי מקודם, חושך כבד שרר בחוץ, בקושי היה ניתן לראות את הזוהר של הכוכבים והירח, יש אנשים שהלילה מרגיע אותם, אבל הלילה בעיר הזו, זה סכנת חיים. ועם מחשבות אלה צללתי לשינה, המקום היחיד שגורם לי להיות חופשיה. כי המקום הזה, העיר הזו, זה הכלא שלי, הכלא של כולנו, וכולנו כאן אסירי עולם, ובעיקר הבובות משחק של מי ששולט עלינו.
-
רק אומרת שלקח לי שעות לעלות את הפרק בגלל שהאינטרנט במקום של הצו ראשון זוועה.
תודה ויום טוב לכל מי שהיה בארבע שעות מבחן במתמטיקה כמוני ואז הלך להביא טפסים וגם שם עיכבו אותו שעה🙃.
אוהבת,
הדר❤️