- מאז חודש אוקטובר 2023 הרשויות הישראליות גורמות לעקירה מסיבית ומכוונת של אזרחים פלסטינים ברצועת עזה, והן נושאות באחריות לפשעי מלחמה ולפשעים נגד האנושות.
- אין שיקול צבאי הכרחי סביר המצדיק את העקירה ההמונית של כמעט כל אוכלוסיית הרצועה בידי ישראל, לעיתים קרובות יותר מפעם אחת. במקום להבטיח את שלומם של האזרחים, "צווי הפינוי" הצבאיים מסבים להם נזק חמור.
- על ממשלות לנקוט סנקציות ממוקדות וצעדים אחרים ולעצור את מכירות הנשק לישראל. על התובע של בית הדין הפלילי הבינלאומי לחקור את העקירה בכפייה ואת שלילת זכות השיבה בידי הרשויות הישראליות בחשד לפשע נגד האנושות.
(ירושלים) – ארגון Human Rights Watch אמר בדו"ח שהוא מפרסם היום כי מאז חודש אוקטובר 2023 הרשויות הישראליות גורמות לעקירה בכפייה מסיבית ומכוונת של אזרחים פלסטינים ברצועת עזה, והן נושאות באחריות לפשעי מלחמה ולפשעים נגד האנושות. הדו"ח מתפרסם בעיצומה של פעולה צבאית ישראלית מתמשכת בצפון רצועת עזה, שהובילה ככל הנראה לגל חדש של עקירה בכפייה של מאות אלפי אזרחים.
הדו"ח, המונה 154 עמודים [באנגלית], "'נואשים, מורעבים ונצורים': עקירה בכפייה של פלסטינים ברצועת עזה בידי ישראל", בוחן כיצד הובילה התנהלותן של הרשויות הישראליות לעקירה של למעלה מ-90 אחוזים מאוכלוסיית הרצועה – 1.9 מיליון פלסטינים – ולהרס נרחב של חלק גדול מהרצועה ב-13 החודשים האחרונים. כוחות ישראליים ביצעו הריסות מכוונות, מתוכננות ומבוקרות של בתים ושל תשתיות אזרחיות, לרבות באזורים שבהם הם חותרים כפי הנראה להקים "אזורי חיץ" ו"מסדרונות" ביטחון, שסביר להניח שפלסטינים ייעקרו מהם לצמיתות. בניגוד לטענות של גורמים ישראליים, מעשיהם אינם עולים בקנה אחד עם דיני המלחמה.
"ממשלת ישראל אינה יכולה לטעון שהיא שומרת על ביטחונם של פלסטינים כשהיא הורגת אותם לאורך נתיבי מילוט, מפציצה את מה שהיא מכנה 'אזורים בטוחים' וחוסמת אספקה של מזון, מים ואמצעי תברואה", אמרה נדיה הרדמן, חוקרת לענייני פליטים ומהגרים בארגון Human Rights Watch. "ישראל הפרה באופן בוטה את חובתה להבטיח שפלסטינים יוכלו לחזור לבתיהם והחריבה כמעט הכול בשטחים נרחבים".
ארגון Human Rights Watch ראיין 39 עקורים פלסטינים ברצועת עזה, ניתח את שיטת הפינוי של ישראל, בין היתר על פי 184 צווי פינוי ותצלומי לוויין המאשרים את ההרס הנרחב, ואִימת סרטונים ותצלומים של התקפות על אזורים ועל נתיבי פינוי שהוגדרו כבטוחים.
דיני הסכסוך המזוין החלים בשטח כבוש מתירים לעקור אזרחים מבתיהם רק באופן חריג, בגין שיקולים צבאיים הכרחיים או למען ביטחון האוכלוסייה, והם מחייבים לנקוט אמצעי הגנה ולהבטיח הסדרי מגורים לקליטת אזרחים עקורים. גורמים רשמיים בישראל טוענים כי מכיוון שארגונים פלסטיניים חמושים נלחמים מתוך האוכלוסייה האזרחית, הצבא פינה אזרחים כחוק כדי לתקוף את הארגונים תוך צמצום הנזק הנגרם לאזרחים. מהמחקר של ארגון Human Rights Watch עולה כי טענה זו כוזבת במידה רבה.
ארגון Human Rights Watch הגיע למסקנה שאין שיקול צבאי הכרחי סביר המצדיק את העקירה ההמונית של כמעט כל אוכלוסייתה של רצועת עזה בידי ישראל, לעיתים קרובות יותר מפעם אחת. שיטת הפינוי פגעה קשות באוכלוסייה, ופעמים רבות היא שימשה רק כדי לזרוע פחד וחרדה. במקום להבטיח את שלומם של האזרחים העקורים, כוחות ישראליים תקפו שוב ושוב נתיבי פינוי ואזורים שהוגדרו כבטוחים.
צווי הפינוי היו לא עקביים ולא מדויקים, ולא אחת הם נמסרו לאזרחים במועד שלא הותיר להם שהות מספקת שתאפשר להם להתפנות, או לא הובאו כלל לידיעתם. צווי הפינוי אף הוצאו ללא התחשבות בצורכיהם של אנשים עם מוגבלויות ושל אחרים שאינם יכולים לעזוב ללא סיוע.
ככוח הכובש, ישראל מחויבת להבטיח את קיומם של מתקנים הולמים שישמשו לקליטת אזרחים עקורים, אך הרשויות חסמו את כל אספקת הסיוע הנחוץ לאזרחים ברצועה, לרבות סיוע הומניטרי, מים, חשמל ודלק – למעט שבריר קטן. התקפות ישראליות פגעו במשאבים הנחוצים להישרדותם של אנשים והחריבו אותם, לרבות בתי חולים, בתי ספר, תשתיות מים ואנרגיה, מאפיות ואדמות חקלאיות.
ישראל מחויבת גם להבטיח את חזרתם של עקורים לבתיהם מיד עם תום מעשי האיבה באזור. במקום זאת, היא הותירה חלקים מרצועת עזה בלתי ראויים למגורים. הצבא הישראלי הרס בכוונה תשתיות אזרחיות או הסב להן נזק כבד, לרבות הריסות מתוכננות ומבוקרות של בתים, שנועדו ככל הנראה ליצור "אזור חיץ" מורחב בין הרצועה לישראל ומסדרון שיפצל את הרצועה לשניים. ההרס כה נרחב, עד שהוא מעיד על הכוונה לעקור אנשים רבים לצמיתות.
על ישראל לכבד את זכותם של אזרחים פלסטינים לשוב לאזורים ברצועת עזה שמהם היא עקרה אותם. מזה כמעט שמונה עשורים הרשויות הישראליות שוללות את זכות השיבה של 80 אחוזים מתושבי הרצועה, שהם פליטים וצאצאים של פליטים שגורשו או ברחו בשנת 1948 מהשטח שהוא כיום ישראל – מה שהפלסטינים מכנים "הנכבה". הפרה מתמשכת זו של המשפט הבינלאומי מרחפת מעל חייהם של פלסטינים ברצועה, ורבים מהמרואיינים אמרו כי הם עוברים נכבה שנייה.
החל מראשיתם של מעשי האיבה, בכירים בממשלת ישראל ובקבינט המלחמה הצהירו על כוונתם לעקור את האוכלוסייה הפלסטינית של הרצועה, ושרים בממשלה הכריזו כי שטח הרצועה יצומצם, כי עזה המופצצת והמיושרת "יפה" מתמיד, ושקרקע תימסר למתנחלים. בחודש נובמבר 2023 אמר אבי דיכטר, שר החקלאות וביטחון המזון של ישראל: "אנחנו עכשיו מגלגלים בעצם את נכבת עזה".
ארגון Human Rights Watch מצא כי העקירה בכפייה הייתה נרחבת, והראיות מלמדות שהיא הייתה שיטתית וחלק ממדיניות ממשלתית. מעשים כאלה הם גם פשעים נגד האנושות.
סביר להניח כי העקירה המאורגנת והאלימה של פלסטינים ברצועת עזה, המשתייכים לקבוצה אתנית אחרת, בידי הרשויות הישראליות, מתוכננת להיות עקירה לצמיתות באזורי החיץ ובמסדרונות הביטחון. מעשים כאלה של הרשויות הישראליות עולים כדי טיהור אתני.
קורבנות של הפרות חמורות של המשפט הבינלאומי בישראל ובפלסטין נתקלים זה שנים רבות בחומה בצורה של מתן פטור מעונש לאחראים להן. פלסטינים ברצועת עזה חיים כבר 17 שנה תחת סגר בלתי חוקי, המהווה חלק מהפשעים המתמשכים נגד האנושות – אפרטהייד ורדיפה– שהרשויות הישראליות מבצעות נגד פלסטינים.
על ממשלות לגנות בפומבי את העקירה בכפייה של האוכלוסייה האזרחית ברצועת עזה בידי ישראל כפשע מלחמה וכפשע נגד האנושות, לדחוק בישראל לשים קץ לאלתר לפשעים אלה ולציית לצווים המחייבים של בית הדין הבינלאומי לצדק ולחובות שפורטו בחוות הדעת המייעצת שלו מחודש יולי.
על התובע של בית הדין הפלילי הבינלאומי לחקור את העקירה בכפייה ואת שלילת זכות השיבה בידי הרשויות הישראליות בחשד לפשע נגד האנושות. על ממשלות גם לגנות בפומבי ניסיונות להתערב בעבודתו של בית הדין או להטיל אימה עליו, על נושאי משרות בו ועל מי שמשתפים פעולה עימו.
על ממשלות לנקוט סנקציות ממוקדות וצעדים אחרים, לרבות בחינת ההסכמים הדו-צדדיים שלהן עם ישראל, כדי ללחוץ על ממשלתה לעמוד בהתחייבויותיה הבינלאומיות להגנה על אזרחים.
על ארצות הברית, גרמניה ומדינות אחרות להשעות לאלתר את העברות הנשק והסיוע הצבאי לישראל. מדינות שימשיכו לספק נשק לישראל מסתכנות בשותפות בפשעי מלחמה, בפשעים נגד האנושות ובהפרות חמורות אחרות.
"איש אינו יכול להכחיש את פשעי הזוועה שהצבא הישראלי מבצע נגד פלסטינים ברצועת עזה", אמרה הרדמן. "העברת נשק וסיוע נוספים לישראל על ידי ארצות הברית, גרמניה ומדינות אחרות כמוה כמתן הרשאה גורפת לביצוע מעשי זוועה נוספים, והיא מעמידה אותן בסיכון הולך וגובר של שותפות לדבר עבירה".
