המילה "רעל" מופיעה במקרא פעם אחת, בפסוק ”הִנֵּה אָנֹכִי שָׂם אֶת יְרוּשָׁלִַם סַף רַעַל לְכָל הָעַמִּים סָבִיב“ (זכריה יב, פסוק ב), אמנם השורש ר-ע-ל מופיע במקרא בצורות אחרות: ”כּוֹס הַתַּרְעֵלָה“ (ישעיהו נא, פסוק יז), ”וְהַבְּרֹשִׁים הָרְעָלוּ“ (נחום ב, פסוק ד).
לדעת מפרשים רבים (אבן ג'אנח, ראב"ע, שד"ל ועוד) המשמעות היא רעד [יתכן שיש קשר בין השורשים, חילוף ד-ל], וכמו המשמעות של השורש רעל בארמית ובסורית, השווה: ”בִּרְכַּיִם כֹּשְׁלוֹת“ (ישעיהו לה, פסוק ד) מתורגם רְכוּבִין דְרָעֲלָן (תרגום יונתן שם). לפי פרשנות זו, "כוס תרעלה" הוא כוס יין שנקרא כן מחמת שגורם להתנודדות כתוצאה מהשכרות.
לדעת מפרשים אחרים (תרגום יונתן, רש"י, רד"ק, אבן כספי ועוד) המשמעות היא סם ממית. ולפי פרשנות זו, "הַבְּרֹשִׁים הָרְעָלוּ" הכוונה שמשחו את החניתות ברעל (רד"ק).
בערבית: رغـل - חסר קשר, תלוי על בלימה,[1] דומה למשמעות בארמית וסורית.
על מקור המילה במשמעות (2) אומר רוביק רוזנטל: "כאשר חקרתי את ארכיון צה"ל, נתקלתי במכתב של משה שרת שמתלונן מדוע משתמשים במילה 'מוראל' בצבא, שהיא מילה לועזית, בשעה שיש לנו מילה יפה בעברית — 'רוח', שאפשר להטות אותה כמו 'רוח הלחימה'. מתברר שכך נולדה המילה רעל: 'רוח הלחימה' הפכה לרה"ל, ורה"ל הפכה לרעל"[2]
ערך בוויקיפדיה: רעל