שיטת המשטר באיטליה של מוסוליני (1922-1943); משטר טוטליטרי השואף לאחדות למען מטרות לאומיות גם תוך דיכוי חופש הפרט ועל חשבון זכויות הפרט ורווחתו.
(יש לשכתב פירוש זה):[דרושה הבהרה]בהשלכה: מבנה שלטוני מדיני, נסמך על שאיפת אזרחים להתאגדותם, מנוסח על ידי ריבון פרסונלי, אבסולוטי, נערץ, שמזהה ורותם את תמהיל הכמיהה, האינסטינקטים והאינטרסים של פרטים להתכנסות לזהות תפישתית קולקטיבית, בה וויתור על זכויות וחופש פרט, יחד עם תרומת משאבים ריאליים לטובת עליונות המדינה, הריבון והזדהות הפרטים עימם, נתפשת כנאצלת, כמשרתת רעיון גדול יותר מרעיון רווחת הפרט, תוך שימור הדוק, בכוח פותר ומרתיע את אחיזת המשטר פנימה, תקיפה והתפשטות החוצה ברציונל מגונן על הקולקטיב.
כנוי גנאי למשטר של דיכוי ולמשטרים המפעילים כחצבאי להשגת מטרותיהם, בעיקר מהימין.
בהפכו את האיגודים המקצועיים למכשירים של המדינה, אין הפשיזם מחדש דבר (מתוך מאמר של לאון טרוצקי)
ערך בוויקיפדיה: פשיזם