מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- שהה במקום כלשהו בשעות הלילה, בפרט לצורך שינה.
- ”וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל־פָּנָיו; וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה־הַהוּא בַּמַּחֲנֶה.“ (בראשית לב, פסוק כב)
- ”וַיָּסֻרוּ שָׁם לָבוֹא לָלוּן בַּגִּבְעָה, וַיָּבֹא; וַיֵּשֶׁב בִּרְחוֹב הָעִיר, וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף־אוֹתָם הַבַּיְתָה לָלוּן.“ (שופטים יט, פסוק טו)
- ”מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל, מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה; לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ, וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן?“ (ירמיהו יד, פסוק ח)
- "מִי אַתְּ? הַגִּידִי נָא, בַּת חַיִל/ הֲיֵשׁ מָקוֹם לָלוּן בַּלַּיִל?" ("אליעזר ורבקה"/ לוין קיפניס)
}}
| השורש לון א
|
|
השורש ל־ו־ן א הוא שורש מגזרת נע"ו/י.
| ל־ו־ן
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
לָן
|
לָן
|
יָלוּן
|
לוּן
|
לָלוּן
|
| נִפְעַל
|
|
|
|
|
|
| הִפְעִיל
|
הֵלִין
|
מֵלִין
|
יָלִין
|
הָלֵן
|
לְהָלִין
|
| הֻפְעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
לוֹנֵן
|
מְלוֹנֵן
|
יְלוֹנֵן
|
לוֹנֵן
|
לְלוֹנֵן
|
| פֻּעַל
|
|
|
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
הִתְלוֹנֵן
|
מִתְלוֹנֵן
|
יִתְלוֹנֵן
|
הִתְלוֹנֵן
|
הִתְלוֹנֵן
|
- בכל הטיותיו של בניין קל ניתן להמיר ו' ב-י', כיוון שבתנ"ך מצויות שתי הדרכים; על דרך ע"י לצד ע"ו:
”הֲיֵשׁ בֵּית-אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ לָלִין?“ (בראשית כד, פסוק כג) לצד ”גַּם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ, גַּם מָקוֹם לָלוּן“ (בראשית כד, פסוק כה)
| |
|
