מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
הגייה * elil
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש א־ל־ל
דרך תצורה משקל קְטִיל
נטיות נ׳ אֱלִילָה, ר׳ אֱלִילִים, נ"ר אֶלִילוֹת
האליל בעל . לשון המקרא גנאי לאלהים אחרים ולפסליהם אשר מאמינים בהם ועובדים אותם[ 1] ”אַל־תִּפְנוּ אֶל־הָאֱלִילִם , וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם; אֲנִי יהוה, אֱלֹהֵיכֶם.“ (ויקרא יט , פסוק ד ) ”הֲלֹא כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְשֹׁמְרוֹן וְלֶאֱלִילֶיהָ ; כֵּן אֶעֱשֶׂה לִירוּשָׁלִַם וְלַעֲצַבֶּיהָ.“ (ישעיהו י , פסוק יא ) ”כִּי כָּל־אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים ; וַיהוה שָׁמַיִם עָשָׂה.“ (תהלים צו , פסוק ה ) ”בַּיּוֹם הַהוּא יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ־לוֹ לְהִשְׁתַּחֲוֹת...“ (ישעיהו ב , פסוק כ ) [עממי] בהשאלה מן (1): מושא להערצה .
אליל הזמר הצפרדעי יופיע בליווי כלי להקת המשרוקיותהחברה הישראלית הפכה מקיבוצית וסולידית לרודפת בצע ושאפתנית. הכסף היה לאליל החדש לשון המקרא אמת שאין בו תועלת.
”הוֹי רֹעִי הָאֱלִיל עֹזְבִי הַצֹּאן חֶרֶב עַל-זְרוֹעוֹ וְעַל-עֵין יְמִינוֹ...“ (זכריה יא , פסוק יז ) ”וְאוּלָם אַתֶּם טֹפְלֵי-שָׁקֶר; רֹפְאֵי אֱלִל כֻּלְּכֶם.“ (איוב יג , פסוק ד ) ”...לֹא שְׁלַחְתִּים וְלֹא צִוִּיתִים וְלֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם; חֲזוֹן שֶׁקֶר וְקֶסֶם וֶאֱלִיל וְתַרְמִית לִבָּם הֵמָּה מִתְנַבְּאִים לָכֶם.“ (ירמיהו יד , פסוק יד ) (1) השם "אֱלִיל" מופיע במקרא כמעט תמיד בלשון רבים "אֱלִילִים"[ 2] אֵל " בהכפלת לה"פ להקטנה[ 3] אַל " - שלילת הקיום, ובהשוואה למשמעות (3).[ 4] ܐܲܠܝܼܠܵܐ (אַלִילָא) - חולני, חלש.
לדעת אחרים, מקור הכינוי משם האל השומרי 𒀭𒂗𒆤 (EN.LÍL מילולית: אדון הרוח) שהיה ראש הפנתאון במיתולוגיה השומרית, ובאכדית שם זה נהגה Elil בהידמות הנו"ן. משם זה נגזר התואר הבבלי illil - אל עליון, אדון.[ 5] ערך בוויקיפדיה:
אליל תמונות ומדיה בוויקישיתוף:
אלילים
↑ ע"פ מ"צ קדרי, מילון העברית-המקראית, עמ' 44.
↑ למעט ישעיה י,י; אמנם במגילת ישעיהו א (1QIsia ) מופיע גם שם בלשון רבים.
↑ אנציקלופדיה מקראית, חלק א' עמ' 345. וקדם לו בפירוש זה רד"ץ הופמן (ויקרא יט,ד).
↑ כך פירש לדוגמא ראב"ע (ויקרא יט,ד ועוד). רד"ץ הופמן (שם) דימה ל'אלל '.
↑ מ"צ קדרי, מילון העברית-המקראית עמ' 44. וראו ש"א לוינשטם וי' בלאו, אוצר לשון המקרא חלק א, ירושלים 1957, טור 177 א.
