מצודות על משלי ז
<< · מצודות על משלי · ז · >>
פסוק א
מצודת ציון
פסוק ב
מצודת ציון
"כאישון" - הוא בת העין, ובעבור קטנות צורת האיש הנראה בה קרוי אישון, כמו (שמואל ב יג): "האמינון אחיך", שבאה תוספות הנו"ן להקטינו ולהשפילו.
מצודת דוד
"וחיה" - בעבורם תחיה.
"ותורתי" - מוסב על מלת שמור, לומר: שמור תורתי כאישון עיניך.פסוק ג
פסוק ד
מצודת ציון
"ומודע" - ענינו כמו קרוב, על כי הקרוב ידוע לאדם ומכירו, כמו (רות ב): "ולנעמי מודע לאישה".
מצודת דוד
"אמור וגו'" - ר"ל, תהא רגיל בחכמה כאדם באחותו.
"ומודע" - כפל הדבר במ"ש.פסוק ה
מצודת דוד
"לשמרך" - למען תשמרך מאשה הזרה ממך, שאינה מותרת לך.
"אמריה החליקה" - אשר מחלקת אמרי פתויה.פסוק ו
מצודת ציון
"אשנבי" - ענין חלון, כמו (שופטים ה): "בעד האשנב".
"נשקפתי" - ענין הבטה. ולפי שהמביט לחוץ נראה גם הוא למביט בו, לזה אמר "נשקפתי". וכן (שופטים ה): "בעד החלון נשקפה".
מצודת דוד
פסוק ז
מצודת דוד
פסוק ח
מצודת ציון
"פנה" - זוית.
"יצעד" - ענין פסיעה והילוך.
מצודת דוד
פסוק ט
מצודת ציון
"בנשף" - ענין חושך, כמו (תהלים קלט): "אך חושך ישופני".
"באישון לילה" - בשחרות הלילה, כמו (משלי כ): "באישון חושך".
מצודת דוד
"בנשף" - בעת הנשף, למען לא יראוהו אנשים.
"בערב וגו'" - הוא כפל ענין, כדרך המליצה.פסוק י
מצודת ציון
"שית" - ענין שימה ותיקון.
"ונצורת" - מלשון מצור, וכן (ירמיהו ד): "נוצרים באים".
מצודת דוד
"והנה אשה" - ראיתי והנה אשה באה לקראתו.
"שית זונה" - ר"ל בתיקון זונה.
"ונצורת לב" - ונותנת מצור על לבות בני אדם, לכבשם תחת ידה.פסוק יא
מצודת דוד
"הומיה" - היא משמעת קול המיה, למען ימשכו הזונים אחר קולה.
"וסוררת" - מדברת דברי סרה וניאוף.
"לא ישכנו" - אינם שוכנים בביתה כדרך הנשים.פסוק יב
מצודת דוד
"פעם בחוץ" - פעם הולכת בחוץ, פעם ברחובות, לרדוף אחר מאהביה.
"תארוב" - תשב במארב עד אשר יעברו דרך הפינה ההיא.פסוק יג
מצודת דוד
"והחזיקה" - ראיתי האשה היוצאת אחזה הנער ונשקה לו.
"העזה" - חזקה פניה ולא נכלמה.פסוק יד
מצודת דוד
פסוק טו
מצודת ציון
"לשחר" - ענין דרישה.
מצודת דוד
פסוק טז
מצודת ציון
"מרבדים" - מצעות נאים לקשוט, כמו (משלי לא): "מרבדים עשתה לה".
"ערשי" - מטתי, כמו (תהלים קלב): "ערש יצועי".
"חטובות" - ענין כריתה וחתוך, כמו (יהושע ט): "חוטבי עצים".
"אטון" - תרגום של (שמות כו): "מיתריהם" הוא "אטוניהון".
מצודת דוד
"מרבדים" - קשטתי מטתי בקישוט הראוי.
"חטובות" - בדי המיטה המה חטובות ביושר רב, ומסורגים המה במיתרי פשתן הבא ממצרים, הנאות ביותר.פסוק יז
מצודת ציון
"נפתי" - ענין הזלה והתכה, כמו (משלי ה): "נופת תטופנה".
"מור אהלים וקנמון" - שמות מיני בושם.
מצודת דוד
פסוק יח
מצודת ציון
"נתעלסה" - ענין שמחה, כמו (איוב כ): "כחיל תמורתו ולא יעלוס".
מצודת דוד
פסוק יט
מצודת דוד
פסוק כ
מצודת ציון
"צרור" - ענין קשר, כמו (בראשית מב): "צרור כספו בשקו".
"הכסא" - ענינו זמן קבוע, כמו (תהלים פא): "בכסה ליום חגנו".
מצודת דוד
"ליום הכסא" - לזמן המיועד אשר קבע יבוא הנה, והזמן עדיין לא בא.
"צרור הכסף" - אל תחוש פן בלילה יבוא מדרכו, כי לקח בידו צרור כספו, ויתאחר בדרך עד כי יתום הכסף לקנות בכולם סחורות רבות.פסוק כא
מצודת ציון
"לקחה" - ענין לימוד והרגל, כמו (ירמיהו כג): "הלוקחים לשונם".
מצודת דוד
פסוק כב
מצודת ציון
"וכעכס" - הוא ארס הנחש, וכן (ישעיהו ג): "ברגליהם תעכסנה".
מצודת דוד
"הולך" - והרי הוא הולך אחריה פתאום כמו השור הבא מעצמו אל מקום המטבח.
"וכעכס" - וכאשר ירוץ הנחש מהרה בשליחות המקום לייסר האויל בארסו, כן חיש מהר נמשך אחריה.פסוק כג
מצודת ציון
"יפלח" - ענין בקיעה, כמו (תהלים קמא): "פולח ובוקע".
"כבדו" - הכבד שהמרה תלויה בה.
"פח" - רשת.
מצודת דוד
"עד יפלח" - עד אשר נכשל בה, וחצה יפלח את כבדו, כי מאבד עולמו על ידה.
"כמהר" - הרי הוא כצפור הממהר לעוף אל הפח בעבור הנאה מועטת, לאכול מהזרעונים אשר בה, ואינו יודע כי האכילה ההיא תהיה באבדן נפשו, כן הוא מאבד עולמו בעבור הנאת שעה.פסוק כד
מצודת דוד
פסוק כה
מצודת ציון
"ישט" - ענין נטיה והסרה.
"תתע" - מלשון תועה.
מצודת דוד
פסוק כו
מצודת ציון
"חללים" - הרוגים.
מצודת דוד
"הפילה" - הזונה המחלקת אמריה.
"ועצומים" - מספר עצום ורב.פסוק כז
מצודת דוד
"ביתה" - דרך ההולך אל ביתה היא דרך שאול, ויורדת אל חדרי מות, כי בקל יתפתה ומאבד עולמו.
<< · מצודות על משלי · ז · >>