"זבח רשעים". אם הרשעים יביאו זבח לשם ית' על דרך העבוד' הנה הוא נתעב אצל הש"י כי הם לא יכוונו בו מה שכוון בו מהש"י וגם כאש' יביאנו במחשב' והשתכלות הוא נתעב כי הם מביאים אותו על החטא והם בלתי מנקים עצמ' מהחטא בהביאם הזבח וידמה ענינ' למי שיטבול מפני הטומא' בעת שיהי' שרץ בידו ואפשר שירצה בזה כי כ"ש שיהי' נתעב הזבח כאשר יביאנו בעליו עם מחשבת החט' והוא הזמה שעשה:
"זבח רשעים תועבה, אך כי בזמה יביאנו" - הקרבן שמביאים רשעים, הגם שיביא הקרבן בלב שלם, בכל זאת, כל זמן שהם רשעים, רוצה לומר שלא שבו בתשובה על רשעתם הקודם, הזבח תועבה, כאויב המלך שיביא לו מנחה, שהיא תועבה בעיניו, אף שמביאה בכל לב, אחר שהוא שנוא לו;
וכל שכן אם "יביאהו בזמה", שגדר הזמה הוא השתקעות המחשבה בעומק הרהורי עבירה, שגם בעת הבאת הקרבן כוונתו לזימה ועצת חטא, שחוץ ממה לא יתקבל מפני המביא, לא יתקבל מפני ההבאה בעצמה, שתכליתה לרע.
"זבח רשעים תועבה" - כי עיקר הקרבן הוא, שהאדם ישבור גאוותו ורוחו הנישאה, וישוב לה' מרוע מעלליו. אבל הרשעים, שאינם שבים לה' מדרכיהם הרעים, גם קרבנם תועבה, "אף כי בזימה יביאנו", ומכל שכן כשהקרבן גופא הוא ב"זימה" - בעבירה, שהוא גזול או משאר עבירה.
וכן הוא בתפילה שהיא במקום קרבן, שתפילת רשעים היא תועבה, מאשר לא יכניעו רוחם. "אף כי..." - ומכל שכן, שבעת שמתפלל הוא חושב מחשבות זרות ופניות, להרים גאוותו ולהתנשא.
