"כן ארחות". כל מי שלוקח ממון אחר שלא כדין הנה הוא יקח את נפש בעליו ר"ל שכבר יהרגהו כדי שלא תגלה חרפתו אם ימצאהו או אם יתעצם כנגדו למנוע ממנו מה שירצה ללקחו. והנה, אחשוב שהמשיל זה הענין לפריש' הרשת על צד ההפלגה והגוזמא וזה כי פרישת הרשת יהיה עקר הכוונה בה נלכוד העוף ובשנית יתישר בה להאכיל העוף מזון מהמזונות ובזה יאמר שהבא לגנוב יכוין בגניבה להמית בעליה על הכוונה הראשונה ובשלישית יתישר בה לתועלת הממון וזה כלו אמר להעיר כל אלו הדברים הרעים יתישרו מאד לרציחה כאילו היתה הרציחה היא המכוונת בהם ראשונה כי אלו הרעים יסכימו עם מחשבתם בתחלה שאם ימצא להם מונע מעשות מה שכוונו יהרגוהו הנה זה ביאור דברי זה החלק שהגבלנו ביאורינו פה, ואולם התועלות המגיעות ממנו הנה, התועלת הראשון הוא להודיע מי הוא המחבר הספר ותועלתו ומדרגת הלימוד הנעשה בו ואולם התועלת בידיעה מי הוא המחבר הוא הישרה על אמתת הכוונה בדברים כשהיו דעות האיש ההוא מפורסמות לנו ממקומות אחרים או מקום אחר ואולם התועלת בידיעת תועלת הספר הוא גם כן להעמיד על כונת הדברים כי צריך שיפורשו במקו' מקום בדרך יגיע מהם תועלת במין אחד ממיני הפעולות הנזכרות בזה המקו' ואולם התועלת בידיע' מדרגת הלימוד הנעשה בו והוא ידבר על צד המשל והדמיון הוא מבואר כי כן הישרה נפלאה לעמוד על הכוונה במקום מקור. הב' הוא להודיע כי שלמות המדות הוא הצעה לשלמות המושכלות כי לא יתכן שישלים האדם נפש במושכלות בעוד חלאת המדות הפחותות בו והוא אמרו יראת ה' ראשית דעת. הג' הוא צווי על קבול המוסר מההורים לפי שהוא המוסר הראשון שיקנה האדם והוא דרך אל לקיחת האדם המוסר על השלמות והוא אמרו שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. הד' הוא אזהרה מחברת הרעים כי היא מביאה בקלות לחטאים גדולים עם שהאדם מוכן מאד מתחלת ענינו לחטא והוא אמרו בני אם יפתוך חטאיך אל תאבה אל תלך בדרך אתם וגו':
"כן ארחות כל בוצע בצע", שבארח הזה ילך כל בוצע בצע שפורש רשת ללכוד את הנפתה כיונה פותה להלכד ברשתו נדמה לו שנותן לו ממון והון יקר בחנם, ובאמת "את נפש בעליו" של הבצע "יקח", כשיראו שיש לך בצע יקחו את נפשך ויגזלוהו ממך, כמ"ש וימהרו לשפך דם, ובזה מברר לו גם הסכנה שיש לו בדבר, ועפ"ז ילמדהו מן הנודע אל הבלתי נודע שישמר מפיתוי חטאים בכל אופן:
כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח — בוצע בצע, עניין חמדה ותאוה ועושק, כמו "כי מה תקות חנף כי יבצע" (איוב כז ח), ובלע"ז קובדי"סייאן קובדי"סייא. והלשון נגזר מן "בצע כסף" (שופטים ה יט), שפירושו חתיכת כסף, מתרגום "פתות אותה פתים" (ויקרא ב ו) – "בצעי יתה בצועין", שובר הכסף ועושה ממנו חתיכות למטבע; ונקרא החמדה על שם החתיכה. ותרגום "מה בצע" (בראשית לז כו), "מה ממון ניתהנא לנא".
את נפש בעליו יקח — פירוש ימית, כמו "כי לקח אותו אלהים" (בראשית ה כד).
פירוש אחר: כן ארחות כל בוצע בצע — כמה דאת אמר: "כי מה תקות חנף כי יבצע" וגו' (איוב כז ח), ואמרו ז"ל (סנהדרין קח א): לא נחתם גזר דינם של דור המבול אלא על הגזל.
וטעם נפש בעליו, שאחר שגזלו, הרי הוא בעליו.
ורז"ל דרשו (בבא מציעא קיב א): בעליו, זה נגזל; כל הגוזל פרוטה מחבירו, כאילו גוזל נשמתו ממנו, שנאמר: כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח, כדאיתא בסוף מסכת קמא. ועתה יביא המשל: כמו הציידים אורבים לנפשותם של עופות, כן בוצע בצע לוקח נפשות הגזולים. אבל לפירוש הראשון אין הנמשל דומה למשל, כי המשל – הצייד אורב לנפש העוף, והנמשל – הבוצע עצמו אורב לעצמו; אם לא נפרש "והם לדמם יארובו יצפנו לנפשותם" על העופות, לא על הציידים, כלומר: והם, העופות שדרכם לראות את הבר ולא את המכבר, לדמם יארובו, יגרמו המארב, יצפנו לנפשותם.
