מ"ג אסתר ג י

<< · מ"ג אסתר · ג · י · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה להמן בן המדתא האגגי צרר היהודים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר הַיְּהוּדִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיָּ֧סַר הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־טַבַּעְתּ֖וֹ מֵעַ֣ל יָד֑וֹ וַֽיִּתְּנָ֗הּ לְהָמָ֧ן בֶּֽן־הַמְּדָ֛תָא הָאֲגָגִ֖י צֹרֵ֥ר הַיְּהוּדִֽים׃

תרגום

תרגום אסתר (כל הפרק)

ואעדי מלכא ית גושפנקיה מעלוי ידיה ויהבא להמן בר המדתא דמזרעית אגג מעיקא דיהודאי:

​ 

תרגום שני (כל הפרק)

ואעבר מלכא ית עזקתיה מעילוי ידיה ויהב יתה להמן בר המדתא אגגיא מעיקהון דיהודאי.

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"ויסר המלך את טבעתו" - הוא מתן כל דבר גדול שישאלו מאת המלך להיות מי שהטבעת בידו שליט בכל דבר המלך

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ – הוּא מַתַּן כָּל דָּבָר גָּדוֹל שֶׁיִּשְׁאֲלוּ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ, לִהְיוֹת מִי שֶׁהַטַּבַּעַת בְּיָדוֹ שַׁלִּיט בְּכָל דְּבַר הַמֶּלֶךְ.

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

השאלות:

למה מספר שנתן הטבעת ביד המן,

ולמה קורא פה ביחוד בשם יחוסו ובכינוי צורר היהודים :

ויסר, עתה מספר כי המלך לא אשם בדבר זה מאומה, כי אחר שגנב לבו ולא הגיד לו מי העם, ולא שדעתו להשמידם, אם היה המלך עצמו חותם האגרות היה רואה כי מרמה בדבר ולא היה מסכים עמו, אבל המלך מבטחונו בו מסר הטבעת לידו לחתום בשמו, והוא שינה וכתב להרג וכריתות, וע"כ אמר שלא המלך היה החייב בדבר רק שהמן היה הצורר היהודים, והוא כתב הכל מדעתו, ע"פ משטמת אבותיו השמורה אתו עד נצח יען שהוא אגגי :

אלשיך

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

(י - יא) "ויסר המלך את טבעתו וכו' ויאמר המלך להמן וכו'". הנה אין למוכר לתת חפץ לקונה רק הלוקח הוא הנותן. והוצרכו רבותינו ז"ל (מגילה יד א) לומר כי עשה כן להורות גודל חפצו לאבד את ישראל ח"ו, כמשל בעל התל ובעל החריץ. ועוד כי ראשונה ראוי ישיב המלך על דבריו ויאמר הכסף נתון לך וכו' ואחר התפשרם יתן לו את הטבעת. ועוד כי הנה מהנראה לא נתקיים המכר כי המן בקש לקנות והמלך נתן לו בחנם, ואם כן איך תאמר אסתר המלכה כי נמכרנו וכו' (לקמן ז ד) ולא היה כן רק מתנה. ועוד איך יאמר נתון לך כאילו נותן דבר משלו, ומהראוי יאמר לא אקח ממך והעם לעשות בו וכו', או יהי לך אשר לך והעם וכו'. ועוד כי יש מרבותינו ז"ל (אסתר רבה ז כה) אמרו כי נמכרנו על עון מכירת יוסף, ואין נראה כן כי אם שנתבטלה המכירה. אמנם אומר כי המקח וממכר נעשה בקנין גמור על פי דין התורה, וזהו כי הן כסף אשר אמר המן לשקול על ידי עושי המלאכה לא כסף טבוע היה כי אם חתיכות וגרוטאות, כמו שאמרו ז"ל בגמרא (ילקוט שמעוני רמז תתרנד) שהיה נותן לעושי מלאכת המטבעות, וידוע כי גרוטאות של כסף נקנין בקנין סודר, על כן לקיים המכר שלף המלך טבעתו מעל ידו שהוא מנא דכשר למקניא ביה, ונתן להמן לקנות הכסף שלא היו מטבעות הבלתי נקנים, כי אם כסף [שאינו] טבוע, וכאשר נקנה הכסף זכה המן בחליפיו, ואחר הגמר המכר על ידי כן, אמר המלך להמן, הרי כי לי הכסף כי קניתיו, ועתה אני נותנו לך במתנה שתזכה בו על ידי רשותך, וזהו הכסף נתון לך והעם לעשות בו וכו'. ובזה צדקה אסתר המלכה באומרה כי נמכרנו, וצדקו יחדיו כל הערות שהערנו. ואת כל הדבר הזה עשה המלך למכור ולתת מתנה, ולא אמר לו מתחלה קחם לך בלא כסף ובלא מחיר למען הראות את כח מתנת ידו כי לו אמר מתחלה נתונים נתונים המה לך בלא כסף יעלה על רוחו של המן שהיה המלך כנותן שדהו מפני רעתה, וכעצב נבזה נפוץ היו ישראל בעיניו, ואדרבה על המלך להחזיק לו טובה שהעבירם מכנגד פניו, על כן מה עשה קנה הכסף להורות לפניו כי שוה כסף אשר נדר לו המה, ואחר כך יהיה בעיני המן כאילו נתן לו המלך משלו מתנה עשרת אלפים ככר כסף, באומרו הכסף נתון לך. או לרבותינו ז"ל (עי' תוס' מגילה טז א ד"ה ודחי) שאמרו שכיוונו לבטל כופר נפשות ישראל שנתנו במדבר ונתן כנגדם המספר ההוא, יהיה, שרצו על כן לגמור הדבר והקניה בפועל:

מדרש רבה (כל הפסוק)

עריכה

<< · אסתר רבה · ג · י · >>

י.    [ עריכה ]
"עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים" מיני גמאין האכילה אותן ר' יצחק אומר מיני מתוקים האכילה אותן.

"בֵּית הַמַּלְכוּת" נתנה אותן בבתים מרווחין מפני שדרכה של אשה מצויה לקלקל.
דבר אחר "בֵּית הַמַּלְכוּת" נתנה אותן בבתים מצויירין דאמר ר' אבון רוצה אשה שתהא בבתים מצויירין ובגדים מצויירין מלאכול עגלים מפוטמין
ד"א "בֵּית הַמַּלְכוּת" נתנה אותן בבית איספלידא שלה לומר שאם ימרוד בעלה של אחת מהם תהא אשתו מבפנים נתונה ולא ימרוד.
"אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" ר' יודן ור' לוי בשם ר' יוחנן כל מקום שנאמר במגלה זו למלך אחשורוש במלך אחשורוש הכתוב מדבר וכל מקום שנאמר למלך סתם משמש קדש וחול: 

אור חדש

פרק ג/פסוק י

ויסר המלך את טבעתו (אסתר ג, י) וגו' לא היה צריך לומר רק ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך רק בא לומר כי נתן לו הטבעת וזה מורה כי דבר זה בפרט הוא מסלק מאתו ונותן בידו כאלו המן בדבר הזה מלך ולא אחשורוש עד שאין בידו לחזור בו וזה מורה הטבעת שמסלק מידו ונותן אותו על ענין זה להמן.

ובגמרא (מגילה דף יד.) אמר ר' אבא בר כהנא גדול הסרת הטבעת יותר ממ"ח נביאים וז' נביאות שעמדו לישראל וכולם לא החזירו אותם למוטב ואלו הסרת הטבעת החזיר אותם למוטב ע"כ יש לשאול טעם מה יש בזה אבל הפי' הוא מפני כי הנביאים מתנבאים על התוכחה מן הש"י שלא יבא עליהם ומפני כי הוא יתברך חס על ברואיו אינם יראים כ"כ אבל הסרת הטבעת מורה כי המלך מסלק מאתו דבר זה ונותן אותו ביד האדם וכל זמן שהוא ביד המלך כבר התבאר כי הוא מוקים מלכים ומפני שהוא יתברך מקים מלכים והם כמו שלוחים מן הש"י ג"כ אין רצונם לכלות הכל אבל כאשר נמסר לאדם הדיוט מפניו הם יראים כמו שהתבאר למעלה.

<< · מ"ג אסתר · ג · י · >>