Red Special
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
Red Special (בעברית: רד ספיישל-אדום מיוחד) היא גיטרה חשמלית שעוצבה ונבנתה בידי גיטריסט להקת קווין בריאן מיי ואביו, הרלוד, כשבריאן היה נער בשנות ה-60 המוקדמות. הגיטרה נקראת לעיתים Fireplace או Old Lady בפיהם של בריאן מיי ואחרים. השם רד ספיישל הגיע מהצבע החום-אדמדם שהגיטרה קיבלה אחרי שהוכתמה ונצבעה בשכבות מרובות של הציפוי הפלסטי של Rustins. השם Fireplace הוא התייחסות לעובדה שהעץ ששימש לייצור צוואר הגיטרה הגיע מ"Fireplace mantel". הגיטרה שהגדירה את חתימת הסגנון של מיי, תוכננה למשוב (feed back), אחריי שמיי ראה את ג'ף בק מנגן בלייב ומשמיע צלילים שונים רק על ידי הזזת הגיטרה מול המגבר. הוא רצה כלי שיהיה חי ויתקשר איתו ועם האוויר סביבו. מיי השתמש ברד ספיישל כמעט אך ורק, כולל באלבומי קווין ובהופעות חיות של הלהקה לאורך כל הקריירה שלהם. בחגיגות ה-50 שנים לגיטרה, הושק ספר על הבנייה ועל ההיסטוריה שלה, בשם "Brian May’s Red Special: The Story of the Home-Made Guitar that Rocked Queen and the World" שנכתב על ידי בריאן מיי וסיימון בראדלי.
בניית הגיטרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שלא כמו רוב כלי הנגינה של המוזיקאים, הרד ספיישל נבנתה על ידי הנגן שלה בריאן מיי ביחד עם אביו. ההשראה הגיעה כאשר מיי הבין כי לא יוכל להרשות לעצמו גיטרה של פנדר, גיבסון (חברה) או של הופנר (Höfner). בריאן ואביו החלו לעבוד על הגיטרה באוגוסט 1963, כשהפרויקט הסתיים באוקטובר 1964. צוואר הגיטרה נבנה מעץ של קמין "בן מאה שנים" שחבר של המשפחה עמד לזרוק. הצוואר עוצב ידנית לצורה הרצויה, עבודה שהוקשתה בגלל גיל העץ ואיכותו. מיי גילה שישנם חורי תולעת בצוואר הגיטרה, אותם הוא מילא עם גפרורים. הצוואר היה בגימור של 24 סריגים בלוח העץ העשויים מעץ אלון. כל אחד מהמילויים עוצב מכפתור דר. מיי החליט למקם אותם באופן אישי. 2 כפתורים ב-7 ו-19 בלחצן ושלוש ב-12 ו-24. גוף הגיטרה היה עשוי מלוח (רצועות עץ רך הכרוכות בין שני עורות דיקט) עם תוספות של עץ אלון בשכבות העליונות והתחתונות שמקורן בשולחן ישן. הוא היה מכוסה בפורניר עץ מהגוני בחלק העליון, התחתון והצדדי כדי להעניק לו מראה של גיטרה בעלת גוף מוצק. הוא עוצב תחילה כך שיהיו לו "חורי-F" אך זה מעולם לא נעשה. לאחר מכן הוחלו שולי מדף פלסטיק לבן על הקצוות העליונים והתחתונים כדי להגן עליהם מפני נזק. הגיטרה כוללת שלוש פיק אפ (מוזיקה) חד סליל וגשר אלומיניום בהתאמה אישית. מיי רכש סט של פיק-אפים של Burns Tri-Sonic וכיסה את הסלילים עם 2 באפוקסי Araldite כדי להפחית את המיקרופוניה. הפיק אפ האמצעי נותר ללא ציפוי, וככל הנראה זה השתנה בתחילת שנות ה-80 כאשר DiMarzio בחנו את ה-Red Special בעת תכנון של פיק אפים עבור העתק הגילדה הראשון. המגנט התהפך כדי לשנות את הקוטביות שלו והחוטים על עמודי ההלחמה הוחלפו (כדי לחקות סליל הפוך) מה שעשה את שילוב הפיק אפ המועדף עליו של גשר באמצע פאזה של הומבק. במקור הוא פצע את הפיק-אפים שלו, כפי שעשה לגיטרה הראשונה שלו, אבל הוא לא אהב את הצליל שנוצר בגלל הקוטביות של הפיק-אפים האלה: מתחלפים מצפון לדרום במקום שהכל ילך לצפון. מערכת הטרמולו ( tremolo system) נוצרה מקצה של סכין ישן מפלדה מוקשה המעוצבת בצורת V ושני קפיצי שסתום לאופנוע כדי להתמודד עם מתח המיתרים של 79 פאונד (36 ק"ג). ניתן לכוונן את המתח של הקפיצים על ידי הברגת הברגים, העוברים באמצע הקפיצים, פנימה או החוצה באמצעות שני חורי גישה קטנים ליד כפתור הרצועה האחורית. כדי להפחית את החיכוך, הגשר הושלם עם גלילים כדי לאפשר למיתרים לחזור בצורה מושלמת לאחר השימוש בזרוע הטרמולו (הזרוע עצמה הייתה ממחזיק תיק אוכף לאופניים עם קצה מחט פלסטיק). מאותה סיבה, בקצה השני של הצוואר המיתרים עוברים על פני מפרט אפס ודרך מוביל מיתר בקליט. במקור לגיטרה היה מעגל עיוות מובנה, המותאם ממעבד צליל של Vox מאמצע שנות ה-60. המתג לכך היה מול מתגי הפאזה. מיי גילה במהרה שהוא מעדיף את הצליל של Vox AC30 מתעוות במלוא העוצמה, אז המעגל הוסר. חור המתג מכוסה כעת על ידי שיבוץ כוכב דר, אך היה מכוסה במקור על ידי סרט בידוד.
הופעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיי עדיין משתמש בגיטרה המקורית, אך הוא השתמש בגיטרה חליפית במספר הופעות. במיוחד, מיי לא השתמש בגיטרה בקליפים של We Will Rock You ושל Spread Your Wings. במקום זאת, הוא השתמש בעותק של הרד ספיישל בגיטרה מתוצרת ג'ון בריץ', השונה מהמקור במלואו - בניית מייפל וצבע מייפל טבעי, שכן הוא לא רצה לחשוף את הרד ספיישל לשלג. גיטרת הבריץ' גם שומשה כגיבוי לרד ספיישל, עד שנהרסה על ידי מיי בהתקף זעם עקב בעיות יציבות הכוונון. באופן דומה, הוא בחר שלא להשתמש ברד ספיישל בקליפ של Play the Game, כשבמקום זאת הוא השתמש בגיטרת פנדר סטראטוקסטר, שכן בשלב מסוים בקליפ, סולן קווין פרדי מרקיורי "חוטף" את הגיטרה ממיי ו"זורק" אותה בחזרה אליו. הרד ספיישל הושמטה מהקליפ של Princes of the Universe, שבו מיי השתמש בגיטרת Washburn RR11V לבנה (מסיבות לא ידועות, ולעיתים קרובות נחשבת בטעות כגיטרת Jackson Rhoads). הוא הקליט את המקור של Crazy Little Thing Called Love בגיטרת Fender Esquire של מתופף הלהקה רוג'ר טיילור, אך ביצע את הקליפ הנלווה והביצועים החיים של השיר עד 1992 עם גיטרת פנדר טלקסטר.
רפליקות
[עריכת קוד מקור | עריכה]העתקים רשמיים העותק הרשמי הראשון של הרד ספיישל נעשה בידי בונה כלי המיתר הבריטי ג'ון בירץ' ושימש כגיבוי להופעות חיות עד שהוא בטעות הושמד על ידי מיי במהלך קונצרט באוגוסט 1982. הבירץ' שומש במקום הרד ספיישל בקליפים של We Will Rock You (עם זאת, היא לא שימשה להקלטת השיר), ושל Spread Your Wings. הגיטרה שונה מהמקור במבנה שהוא כולו מייפל ובגימור הטבעי למעט הגב שהוא בגימור זהב. אחריי השמדת הגיטרה, מיי שלח אותה למתקן כלי מיתר אמריקאי בשם ג'ון פייג' ששמר את השרידים למעלה מ-20 שנה לפני ששלח אותם אל מיי בחזרה. לאחר מכן, מיי הדביק שוב את הגיטרה על ידי אנדרו גייטון והיא עדיין הבעלים שלה, אולם היא כבר כמעט לא מתפקדת. העתקים רשמיים אחרים של הרד ספיישל יוצרו במספרים משתנים ובדגמים מרובים (כלומר דגם בעל תכונות מלאות יותר, ודגם בעלות נמוכה יותר חסר כמה מהמורכבויות של הראשון) מספר פעמים במהלך שנות השמונים והתשעים. לרוב על ידי חברת הגיטרות Guild Guitar Company בשנים 85–1983 ושוב מ-95–1993, ועל ידי חברת הגיטרות Burns Guitars מ-2001 (דגמים בייצור המוני מתוצרת קוריאה). דגם Burns, שהופק בהדרכתו של מיי, זכה בפרס "הגיטרה החשמלית הטובה ביותר של השנה 2001" על ידי מגזין Guitarist. כיום, רק בריאן מיי גיטרות (המשתלט על הייצור מ-Burns) מייצרים העתקים מורשים, הספיישל במחיר תקציבי ו-Super Mk2 במחיר גבוה יותר המיועדים לחובבים. KZ Guitar Works ייצרה את הדגם המקורי Red Special Super אשר נעשה בעבודת יד ביפן על ידי המאסטר Kazutaka Ijuin. דגם זה הופסק וייצורו של דגם הסופר המתוקן נקלט בצ'כיה עבור גיטרות בריאן מיי. גרסת Brian May Guitars שונה מהמקור של ברנס בכמה דרכים; לדוגמה, הטרמולו היה טרמולו מסונכרן שתי נקודות עם לוחית גישה אחורית. דגמים אלה כוללים גם לוחית שריטה של חצי ירח מאחורי הגשר כדי לחקות את המקור. המתגים הוחלפו גם משחור ללבן כדי להתאים לגיטרה של מיי. הם עדיין משתמשים בפיק אפים של Burns Tri-Sonic. 24 גיטרות יוצרו בצבע כחול בייבי נדיר עם מגן פנינה וחומרי זהב. הגיטרות מגיעות ב-Antique Cherry (צבע דומה לזה של ה־Red Special), לבן ו-3-Tone Sunburst עם חומרת כרום. יש להם גם Honey Sunburst, שחור וזהב עם חומרה זהב וגימורים שונים אחרים. האוסטרלי בונה כלי המיתר גרג פרייר מפרייר גיטרות (Fryer Guitars)פיק שלושה העתקים של ה-Red Special ב-1996/97, ובאישורו של מיי ביצע מדידות ממצות של הגיטרה המקורית. פרייר קרא לשלושת ההעתקים שלו ג'ון (על שמו של ג'ון לנון), פול (על שמו של פול מקרטני) וג'ורג' (על שמו של ג'ורג' ברנס) - על שמם של 2 חברי להקת הביטלס והקומיקאי האמריקאי. למיי יש 2 מהגיטרות הללו-ג'ון וג'ורג'. פרייר שמר על פול כמה שנים והשתמש בו לבדיקת מגברי Vox AC30 ואת מנעד מאיצי הטרבל שלו, עד שמכר אותו לאספן יפני תמורת סכום לא ידוע. בעוד היערות שמשמשים את ג'ון ואת פול נאמנים יותר למקור, הג'ורג' בארנס נבנתה עם פטרוקרפוס אינדיקוס חדשה עבור "קצה אגרסיבי יותר" מבחינה טונלית. ג'ון הוא ה-Red Special הגיבוי הראשי של מיי, והוא מכוון לסטנדרט. הגייטון הירוק שלו החליף את הג'ון בארנס לתפקיד של כיוון דרופ די על מנת לנגן את Fat Bottomed Girls בהופעה חיה. בשנת 2004, אנדרו גייטון מ-Guyton Guitars, יצרן כלי מיתר מאנגליה, יצר 50 העתקים מורשים במהדורה מוגבלת של הרד ספיישל: 40 באדום כדי לחגוג את יום השנה ה-40 לגיטרה, ו-10 בצבע ירוק כפי שראה קודם לכן, עותק ירוק של הגילדה שהוא אהב
העתקים לא רשמיים בשנות ה-70, יצרנית הגיטרות היפנית Greco הייתה החברה הראשונה ששיווקה ליין של עותקי Red Special בייצור המוני, אם כי לא רשמי וללא רישיון. עם זאת, הם שלחו אחד למיי עצמו, שבו הוא השתמש בחיקויים שונים בהופעות כשהידוע ביותר היה בהופעה ב־Top of the Pops בביצוע של Good Old-Fashioned Lover Boy. גיטרות CQuadro (כיום גיטרות Carpinteri) באיטליה מייצרים העתקים של Red Special (הבוהמי והאקסטרים). גיטרות Dansan מייצרת העתקים של ה־Red Special שנבנו בעבודת יד בצרפת. גיטרות Dillion (שלפני 2014 נבנו בקוריאה) מייצרות "גיטרות מחווה" בשני דגמים. גיטרות Dillion מיוצרות בווייטנאם על ידי Inyen Vina CO. LTD מהו צ'י מין סיטי וייטנאם. גיטרות RS Custom בניהולו של אוורט ווד מייצרת מגוון העתקים בסגנון אדום מיוחד שנבנו בעבודת יד בנאשוויל, טנסי, ארצות הברית. גיטרות RS שנבנו בעבודת יד באריזונה, ארצות הברית על ידי סטיב טרפין, הפסיקו את ייצור הדגמים שלהן בינואר 2011. בגרמניה, גיטרות Scheithauer מייצרים העתק של הרד ספיישל בשם "Mayday" במוהלהאוזן. גיטרות הארלי בנטון מייצרות העתקים של ה-Red Special, עם זאת, לדגם שלהם יש מתג חמישה-כיווני יחיד במקום שלושת מתגי הפיק אפ האישיים, כמו גם שהוא בעל קנה מידה של 25 אינץ' ולא 24 אינץ'.
וריאציות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2006, Brian May Guitars הציגו גיטרת "Mini May", המבוססת על מבנה גוף של רד ספיישל בגודל 3/4 עם סולם של 24 פרטים, 19 אינץ' (אך ללא מפרט אפס) הכוללת פיק-אפ בודד, ללא מתגים וצוואר מייפל. בשנת 2017, ה"מיני מייי" הוגדלה עם צוואר בקנה מידה של 22 3/4 אינץ'. גיטרה אקוסטית, הכוללת צוואר של 24 מפרטים וקווי הגוף של הרד ספיישל נכנסה לייצור בשנת 2007. דגם זה נקרא "רפסודי", על שם השיר Bohemian Rhapsody של קווין. גיטרת בס בשם Bri-Bass הוכרזה באתר של מיי והיא זמינה. היא נראית כמו הגיטרה הרגילה שלו אבל עם ארבעה מיתרי בס. היא כוללת גוף מהגוני כרוך וצוואר בקנה מידה של 31.5 אינץ', ומעליו לוח הובנה עם 20 מפרטים. המפרטים הם מפרטי Gibson EB-0 ופיק-אפ סליל יחיד במיקום אחורי המחובר ל - מעגל עוצמת קול/ווליום/טון פסיבי. דגמי הגילדה של תחילת שנות ה-90 הציגו שלוש תצורות עיקריות. מבין השלושה, דגם ה-"Signature" היה הכי קרוב לגיטרה של מיי, אם כי הוא היה עשוי מהגוני (גוף וצוואר) והובנה (קרש אצבע) ועם פיק-אפים בסגנון Trisonic "Brian May" מתוצרת סימור דאנקן וחומרה ( כולל הגשר הייחודי) משאלר. דגם ה-"Special" הציג תוספת של זנב במקום ויברטו, הפיק-אפ האמצעי הוזז אחורה ליד פיק-אפ הגשר למראה גומי, ולגב הגיטרה לא הייתה כריכה. הדגם ה"סטנדרטי" כלל מתג בורר איסוף 5 כיווני נפוץ יותר בסגנון Strat, צוואר בקנה מידה ארוך יותר וזווית ראש עמוקה יותר. אנדרו גייטון עשה את מיי גרסת צווארון כפול, שמעולם לא הייתה דגם ייצור.
שחזור
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחריי שצפה בהעתקים ושם לב לבלאים שנוצרו ברד ספיישל במהלך כמעט 30 שנה של שימוש קבוע בהופעות, מיי ביקש מפרייר לשחזר את הספיישל רד המקורי ב-1998 תוך שימוש בכמה שיותר חומר מקורי וספציפי לפרק זמן הזה. פורניר פגום בגב הגיטרה הוסר וחתיכות חדשות צורפו פנימה. הכריכה הוסרה ותוקנו חריצים ושקעים שונים בחלק העליון. פרייר סיים מחדש את הצוואר והגוף בציפוי הפלסטי המקורי של Rustins ששימש את יצירת הגיטרה על פני הגימור הקיים, ובלאי לוח הדחיסה תוקן וסמני הנקודות הוחלפו. הגיטרות החשמליות המקוריות חווטו מחדש ושופצו, ובוצעה עבודת קוסמטיקה, כגון מילוי חורים ואזורים בלויים על לוחות גישה, כיסויי פיק-אפ (שהולבשו על ידי השימוש של מיי בשישה סיקספנס בניגוד למפרט סטנדרטי) ולוחית הגירוד הקדמית. הרד ספיישל המשוחזר, הוצג באופן בולט במהלך סדרת ראיונות וידאו למגזין Guitarist שם מיי הציג פידבק ליכולות שלה (של הגיטרה). בסוף סיבוב ההופעות של קווין פול רודג'רס בשנת 2005, ביצע מיי מספר תיקונים ברד ספיישל המקורית, כולל החלפת מפרט האפס בפעם הראשונה (זה נחשב מיותר בזמן השחזור ב-1998) וביצוע פתח גדול יותר לשקע גומחה חדש ומודרני בגודל 1/4 אינץ'. למרות כל העבודה הזו, המפרטים המקוריים (מלבד מפרט האפס) מעולם לא הוחלפו.
אנדרו גאיטון מ"גיטרות גאיטון" (Guyton Guitars) ביצע שיקום מוגבל באפריל 2016, שכלל תיקון הסדקים בגימור הלַכָּה של הציפוי הפלסטי מתוצרת Rustins, תיקון נזקים בקצה צוואר-הגיטרה ובשוליה, תיקונים בלוח השריגים והחלפת אחת מנקודות הסימון עשויות הדר. חלקים שונים, בהם מכלול הטרמולו והגשר, הוסרו, טופלו, נוקו, שומנו והורכבו בחזרה. שריג האפס הוחלף שוב.
