NGC 4293
 | |
| NGC 4293 בתמונה של סקר השמים הדיגיטלי של סלואן | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | שערות ברניקי |
| מגלה | ויליאם הרשל |
| תאריך גילוי | 14 במרץ 1784 |
| סוג | גלקסיית עדשה |
| בהירות נראית | 10.5[1] |
| סיווג מורפולוגי | SB(s)0/a(R)[2] |
| עלייה ישרה | 12ʰ 21ᵐ 12.9ˢ |
| נטייה | 56.6″ 22′ 18° |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 20.25- |
| מרחק[2] |
47,200,000 שנות אור 14,471,425.07 פארסק |
| קוטר | 76,850[2] שנות אור |
| מסה | 3×1010<[3] ☉M |
| הסחה לאדום |
893[2] ק"מ/שנייה 0.002979 |
NGC 4293 היא גלקסיית עדשה (לפעמים מסווגת כגלקסיית מוט ספירלית) בקבוצת הכוכבים שערות ברניקי, הנמצאת במרחק של כ-47 מיליון שנות אור ממערכת השמש ושייכת לצביר הבתולה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לגלקסיה בהירות נראית מדרגה 10.5 והיא התגלתה ב-14 במרץ 1784 על ידי האסטרונום ויליאם הרשל, שכלל אותה ברשימת הערפיליות שפרסם בשנת 1786 תחת הציון V.5, כשהיא מתוארת כגדולה, מאורכת ושניתן להבחין בה בכוכבים.[4] בנו, ג'ון הרשל, צפה בה גם כן והכניס אותה לקטלוג הערפיליות שפרסם בשנת 1833 תחת הציון 1195, כשהיא מתוארת כעמומה, גדולה או גדולה מאוד, מאורכת ועם מרכז יותר בהיר או קצת יותר בהיר משוליה.[5] הוא הכניס את הגלקסיה גם לקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים שפרסם בשנת 1864 תחת הציון GC 2867 ובשנת 1888 ג'ון דרייר הכניס אותה לקטלוג הכללי החדש, תחת הציון NGC 4293, כאשר היא מתוארת כעמומה, גדולה מאוד, מאורכת וקצת מתבהרת במרכזה.[6]
תצפית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגלקסיה נמצאת בשוליו הצפוניים של צביר הבתולה שגולש לתחומי קבוצת הכוכבים שערות ברניקי, כ-8.6 מעלות ממזרח-צפון-מזרח לכוכב הבולט דנבולה, כ-10 מעלות מדרום לכוכב γ בשערות ברניקי וכ-11.6 מעלות ממערב לכוכב α בשערות ברניקי. כמעלה ממזרח לה נמצאת M85 וכעשירית מעלה מעבר לה, NGC 4394, כ-2.2 מעלות מדרום-מזרח ל-NGC 4293 נמצאת NGC 4450, כ-1.8 מעלות מדרום-דרום-מזרח לה נמצאת NGC 4350, כ-2.6 מעלות וכ-4 מעלות מדרום לה נמצאות בהתאמה M100 ו-M99, וכ-3.9 מעלות מדרום-דרום-מערב לה נמצאת M98, כולן גלקסיות השייכות גם כן לצביר הבתולה.
תכונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורכה הזוויתי של NGC 4293 הוא כ-5.6 דקות קשת, שממרחקה שקול לקוטר של קרוב ל-77,000 שנות אור, יותר משלושה רבעים מהקוטר של שביל החלב, מסתה מוערכת בלפחות 3×1010 מסות שמש, כ-5 אחוזים ממסת שביל החלב, כאשר כמעט כולה מורכבת ממסת הכוכבים שבגלקסיה.[7] בנוסף יש בה גם מעט מאוד מימן אטומי, שכמותו מוערכת בפחות מ-9×107 מסות שמש ומימן מולקולרי שכמותו מוערכת בכ-1.2×109 מסות שמש,[3] כך שבסך הכל כמות המימן החופשי בגלקסיה מהווה לא יותר מ-4% ממסתה הכוללת. למרות שכמות המימן החופשי אינה גדולה במיוחד, היא מאפשרת יצירת כוכבים חדשים בגלקסיה בקצב של כ-0.8 מסת שמש בשנה,[8] אך יצירת הכוכבים החדשים מתרחשת רק באזור מצומצם קרוב למרכז הגלקסיה.[9] נראה שבמרכז הגלקסיה נמצא חור שחור על-מסיבי עם מסה של קרוב ל-60 מיליון מסות שמש.[10]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- NGC 4293, בבסיס הנתונים SIMBAD לגרמי שמיים אסטרונומיים
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ G. Gavazzi & A. Boselli: A UBVJHK Photometric Catalogue of 1022 Galaxies in nearby clusters (Special Issue), Astrophysical Letters and Communications, Vol. 35, p. 267 (1996)
- ^ 1 2 3 4 NED: NGC 4293
- ^ 1 2 J. D. P. Kenney & J. S. Young: The effects of environment on the molecular and atomic gas properties of large Virgo cluster spirals, Astrophysical Journal, Part 1, vol. 344, p. 175 (1989)
- ^ W. Herschel: Catalogue of One Thousand new Nebuae and Clusters of Stars, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 76, p. 494 (1786)
- ^ J. F. W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 123, p. 420 (1833)
- ^ J. L. E. Dreyer: A New General Catalogue of Nebulæ and Clusters of Stars, being the Catalogue of the late Sir John F. W. Herschel, Bart, revised, corrected, and enlarged, Memoirs of the Royal Astronomical Society, Vol. 49, p. 122 (1888)
- ^ E. E. Martínez-García, R. A. González-Lópezlira, G. Magris C. & G. Bruzual A: Removing Biases in Resolved Stellar Mass Maps of Galaxy Disks through Successive Bayesian Marginalization, The Astrophysical Journal, Vol. 835, Iss. 1, article id. 93, p. 16 (2017)
- ^ I. De Looze, D. Cormier, V. Lebouteiller, S. Madden, M. Baes, G. J. Bendo, M. Boquien, A. Boselli, D. L. Clements, L. Cortese, A. Cooray, M. Galametz, F. Galliano, J. Graciá-Carpio, K. Isaak, O. Ł. Karczewski, T. J. Parkin, E. W. Pellegrini, A. Rémy-Ruyer, L. Spinoglio, M. W. L. Smith, & E. Sturm: The applicability of far-infrared fine-structure lines as star formation rate tracers over wide ranges of metallicities and galaxy types, Astronomy & Astrophysics, Vol. 568, id. A62, p. 30 (2014)
- ^ J. Falcón-Barroso, R. F. Peletier, R. Bacon, M. Cappellari, R. L. Davies, P. T. de Zeeuw, E. Emsellem, D. Krajnović, H. Kuntschner, R. M. McDermid, M. Sarzi, R. C. E. van den Bosch & G. van de Ven: Galactic Bulges: the SAURON Perspective, Astronomical Society of the Pacific, Galaxy Evolution: Emerging Insights and Future Challenges ASP Conference Series, Vol. 419, p. 135 (2009)
- ^ M. Chiaberge, A. Capetti & F. D. Macchetto: The Hubble Space Telescope View of LINER Nuclei: Evidence for a Dual Population?, The Astrophysical Journal, Volume 625, Issue 2, pp. 717 (2005)