Hot Rats

Hot Rats

אלבום אולפן מאת פרנק זאפה
יצא לאור	10 באוקטובר 1969
הוקלט	18 ביולי – 30 באוגוסט 1969
מקום הקלטה	TTG Studios
סוגה	ג'אז פיוזן
שפה	אנגלית
אורך	43:11
חברת תקליטים	ביזאר רקורדס, רפרייז רקורדס
הפקה	פרנק זאפה
כרונולוגיית אלבומים של פרנק זאפה Uncle Meat (1969) Hot Rats (1969) Burnt Weeny Sandwich (1970)
סינגלים מ-Hot Rats "Peaches en Regalia" תאריך יציאה: 1970

Hot Rats הוא אלבום הסולו השני של המוזיקאי פרנק זאפה, אשר יצא לאור בתאריך ה-10 באוקטובר 1969. אלבום זה היה הפרויקט הראשון של זאפה מאז הפירוק של ההרכב המקורי של להקתו "אמהות ההמצאה".

באלבום מתארחים אמנים שונים כמו קפטן ביפהראט, דון האריס ואיאן אנדרווד, אחד מחברי ההרכב המקורי של "אמהות ההמצאה".

כל השירים באלבום הם אינסטרומנטליים, פרט לשיר "Willie the Pimp", אותו שר קפטן ביפהראט.

רקע

מכיוון ש-"Hot Rats" מורכב במידה רבה מיצירות אינסטרומנטליות בהשפעת ג'אז עם סולו נרחב, המוזיקה נשמעת שונה מאוד מאלבומי זאפה קודמים, שהציגו הופעות ווקאליות סאטיריות עם שימוש נרחב במוזיק קונקרט ובעריכה.

איאן אנדרווד הוא החבר היחיד מההרכב המקורי של אמהות ההמצאה שהופיע באלבום, והיה האמן האורח ששיתוף הפעולה המוזיקלי איתו היה הנרחב ביותר באלבום. מוזיקאים בולטים אחרים שלקחו חלק בעשייה היו הבסיסטים מקס בנט ושאגי אוטיס (שהיה רק בן 15 בזמן ההקלטות); המתופפים ג'ון גוארין, פול המפרי ורון סליקו; והכנרים החשמליים דון "קנה סוכר" האריס וז'אן לוק פונטי.

זה היה האלבום הראשון של פרנק זאפה שהוקלט על ציוד של הקלטות מרובות ואחד האלבומים הראשונים שהשתמשו בטכנולוגיה זו. מכונות עם 16 רצועות אישיות מאפשרות גמישות רבה יותר במעקב רב ואובר דאבינג מאשר מקליטי "הקלטת סליל לסליל" המקצועיים שהיו סטנדרטיים בשנת 1969.

זאפה הקדיש את האלבום לבנו שזה עתה נולד, דוויזיל. בפברואר 2009, להקת המחווה של דוויזיל לאביו, זאפה מנגן זאפה, זכתה בפרס גראמי בקטגוריית ביצוע הרוק האינסטרומנטלי הטוב ביותר עבור הקטע "Peaches en Regalia".

האלבום נכלל ברשימה של "1001 אלבומים שאתה חייב לשמוע לפני מותך".

מוזיקה

דירוגים מקצועיים
ציוני ביקורות
מקור	ציון
AllMusic
Encyclopedia of Popular Music
The Great Rock Discography	8/10
MusicHound Rock: The Essential Album Guide
OndaRock	8/10
Record Collector
הרולינג סטון

זאפה הלחין, עיבד והפיק את האלבום בעצמו. הכלי העיקרי שבו ניגן באלבום, שבו ינגן גם באלבומיו הבאים, הוא גיטרה חשמלית. "Willie the Pimp", "Son of Mr. Green Genes", ו-"The Gumbo Variations" מציגים ביצועי גיטרת סולו עוצמתיים ולא שגרתיים.

איאן אנדרווד מנגן בארבעה קטעים באלבום את החלקים של כשמונה עד עשרה מוזיקאים, לרוב במקביל. עבודתו כוללת קטעים מסובכים של פסנתר ועוגב, כמו גם חלילים מרובים, קלרינט וסקסופונים.

Peaches en Regalia

השיר "Peaches en Regalia" זכה להכרה רחבה כסטנדרט פיוז'ן מודרני והוא אחד השירים הידועים ביותר של זאפה. זאפה מנגן סולו קצר בשיר, בכלי המכונה "אוקטבה-בס". אנדרווד תורם לחלילים ולחלקים מסוימים של סקסופון, קלרינט וקלידים. בהמשך הקליט זאפה את השיר מספר פעמים בהופעות חיות. השיר בוצע מחדש על ידי אמני ג'אז ורוק רבים אחרים, כולל פיש, דיקסי דרגס, Frogg Café וקרי בידל.

Willie the Pimp

"Willie the Pimp" היא מנגינת רוק מושפעת בלוז הכוללת ביצוע ווקאלי של חברו הוותיק של זאפה ואחד מהאמנים האורחים באלבום, קפטן ביפהארט. יש בו כינור מאת דון "קנה סוכר" האריס וסולו גיטרה מאת זאפה במה שנראה כמו ג'אמים רופפים, אם כי ההופעות נערכו לפני יציאתן. כותרת האלבום מגיעה ממילים של שיר זה.

Son of Mr. Green Genes

"Son of Mr. Green Genes" הוא עיבוד אינסטרומנטלי לשיר "Mr. Green Genes" מתוך אלבומם של זאפה והאמהות "Uncle Meat". הכותרת החריגה של שיר זה הובילה לאגדה אורבנית לפיה זאפה קשור לשחקן שגילם את מיסטר גרין ג'ינס בתוכנית הטלוויזיה "קפטן קנגורו".

Little Umbrellas

"Little Umbrellas" דומה בסגנונו ל"Peaches", מנגינה קצרה ומסודרת בקפידה עם שפע של קלידים וכלי נשיפה של אנדרווד.

The Gumbo Variations

"The Gumbo Variations" היא גם הופעת ג'אם הכוללת סולו סקסופון טנור מאת אנדרווד וכמה נגני כינור חשמליים מורכבים מאת דון "קנה סוכר" האריס, וכן סולו גיטרה מאת זאפה. גרסה של השיר הנמצאת בגיליון התקליטורים ארוכה יותר מכיוון שהיא מכילה חלקים שנותרו מחוץ לאריך הנגן. היא כוללת קטע דיבור קצר בהתחלה בו זאפה מנחה את הנגנים כיצד להתחיל את המנגינה.

It Must Be a Camel

"It Must Be a Camel" היא גם מנגינה מסודרת ומסובכת עם שפע של כלי נשיפה וקלידים של אנדרווד. המנגינה המאוד לא שגרתית של שיר זה נובעת משימוש חוזר ונשנה בחמישיות (מצרך של יצירות מאוחרות יותר של זאפה) ולעיתים קרובות עושה קפיצות מלודיות גדולות. הכותרת עשויה לנבוע מהעובדה שחלקים מהקו המלודיסטי דומים לצורת "דבשות" של הגמל כשכתובים על נייר. ז'אן לוק פונטי מנגן בכינור בשיר זה.

הקלטה

זאפה השתמש בציוד הקלטה מתקדם כדי ליצור אלבום באיכות טכנית ומוזיקלית יוצאת מן הכלל. האלבום הוקלט במה שזאפה תיאר כמקליט "שש עשרה רצועות תוצרת בית"; המכונה נבנתה על ידי מהנדסים באולפני TTG בהוליווד בסוף 1968.

זאפה היה בין הראשונים שהקליט תופים במספר רצועות. פעולה זו איפשרה ליצור צליל תוף סטריאו. לפני שדבר זה היה קיים, ערכת התופים כולה הוקלטה לרצועה אחת (מונו) של מקליט בן 8 מסלולים. ב-Hot Rats, לעומת זאת, ארבעה מהמסלולים הוקצו לערכת התופים הראשית, כולל רצועות בודדות ל"סנר" ול"תופים ובס" ומסלולים שמאלה וימינה לתופים ומצלתיים אחרים. טכניקה זו זכתה לחיקוי נרחב והפכה לנורמה בתחילת שנות השבעים כאשר מכונות עם 16 מסלולים ומעלה זמינות באופן נרחב.

זאפה היה הראשון שביצע מניפולציית קלטת מהירה כדי להפיק גוונים חריגים וצבעי קול ייחודיים. לאחר שהקליט רצועות בסיסיות (תופים, בס, גיטרה ופסנתר וכו') במהירות המהירה של המקליט, זאפה ניגן תופים תוך כדי האזנה לרצועות הבסיסיות בחצי מהירות. בהקלטה המוגמרת, המושמעת במהירות רגילה, האובר-דאבס נשמעים במהירות הרגילה. זה נותן לרצועה של התוף איכות מוזרה וקומית, בדומה לתופי צעצוע.

כלים אחרים עובדו בצורה דומה, כולל קלידים, סקסופונים ובס. לזאפה מיוחסת "בס אוקטבה" (גיטרה בס מואצת במהירות כפולה) - הצליל המתקבל דומה לזה של גיטרה, אך לפי זאפה יש לו יותר "פאנץ'" ואנרגיה. בנוסף, אורגן אלקטרוני מעובד שולב כקול תזמורתי בהרכב של כלי נשיפה ופסנתר. "It Must Be a Camel" כולל צליל של מסרק מפלסטיק קשיח המלוטף, ונשמע כמעט כמו עץ פעמון מטלטל או פעמוני רוח. זאפה 'מנגן' גם מפתח ברגים ככלי הקשה בשיר "Willie the Pimp". כל זה נעשה בטכנולוגיה אנלוגית יותר מ-10 שנים לפני שהתקבל ציוד מודרני לעיבוד סאונד דיגיטלי.

עטיפת האלבום

ההילה הססגונית והפסיכדלית של סוף שנות ה-60 של המאה ה-20 ניכרת בעיצוב הגרפי ובצילום של עטיפת האלבום, אף על פי שזאפה עצמו זלזל בתנועה הפסיכדלית. את התמונות שמשני צדי האלבום צילם אנדי נתנזון ועיצב קאל שנקל. צילומי העטיפה הקדמיים והאחוריים משתמשים בצילום אינפרא אדום ומשקפים את טעמו של זאפה לתמונות חזותיות מרשימות, בשילוב עם אלמנט הומוריסטי אבסורדי. האישה שמופיעה בתמונה היא כריסטין פרקה. בתמונה ניתן לראות אך ורק את החלק העליון של הפנים שלה משום שהיא נמצאת בתוך בור, תוך כדי שהיא מניחה את ידיה על משטח אבן. במשך שנים מי שקיבל קרדיט על הצילום של עטיפת האלבום היה הצלם אד קראף, אך זו הייתה טעות.

בנוסף לאלבום עצמו, יצאה גם מהדורה של סשנים ובה ניתן לראות על הטיפה את כריסטין שוכבת בתוך הבור כאשר היא מרימה רגל אחת וניתן לראות את פניה מהצד.

רשימת שירים

צד 1
מס'	שם	משך
1.	Peaches en Regalia	3:38
2.	Willie the Pimp	9:21
3.	Son of Mr. Green Genes	8:58

צד 2
מס'	שם	משך
4.	Little Umbrellas	3:06
5.	The Gumbo Variations	12:53
6.	It Must Be a Camel	5:15
משך כולל:		43:11

משתתפים

הקרדיטים לקוחים מההערות בחוברת האלבום.

• פרנק זאפה – גיטרה, בס אוקטבה, כלי הקשה.
• איאן אנדרווד – פסנתר, עוגב, חליל, כל קלרינט, כל הסקסופונים.

אורחים נוספים באלבום

• קפטן ביפהארט – שירה בשיר "Willie the Pimp".
• מקס בנט – בס בכל השיר למעט "Peaches en Regalia".
• שגי אוטיס – בס בשיר "Peaches en Regalia".
• ג'ון גוארין – תופים בשירים "Willie the Pimp", "Little Umbrellas" ו"It Must Be a Camel".
• פול המפרי – מתופף על "בנו של הגנים הירוקים הירוקים" ו"The Gumbo Variations".
• רון סליקו – תופים בשיר "Peaches en Regalia".
• דון "קנה סוכר" האריס – כינור בשירים "Willie the Pimp" ו"The Gumbo Variations".
• ז'אן לוק פונטי – כינור בשיר "It Must Be a Camel".
• לואל ג'ורג' – גיטרת קצב (לא זוכה בקרדיט).

הפקה

• מפיק: פרנק זאפה.
• מנהל הנדסה: דיק קונק.
• מהנדסים: קליף גולדשטיין, ג'ק האנט, בריאן אינגולדסבי, דיק קונק.
• עיבוד: פרנק זאפה.
• צילום: אנדי נתנזון.
• עיצוב כריכה: קאל שנקל.
• עיצוב פנים: ג'ון ויליאמס.

מצעדים

‏ ‏‏  מצעדים (1969–1970)
מדינה	מצעד	מיקום שיא
אוסטרליה	מצעד האלבומים האוסטרלי	19
ארצות הברית	בילבורד 200	173
הממלכה המאוחדת	מצעד האלבומים הבריטי	9

קישורים חיצוניים

• מידע על האלבום Hot Rats באתר MusicBrainz
• מידע על האלבום Hot Rats באתר AllMusic
• האלבום Hot Rats באתר Discogs
• האלבום Hot Rats באתר ספוטיפיי
• האלבום Hot Rats באתר דיזר
• האלבום Hot Rats באתר אפל מיוזיק
• האלבום Hot Rats באתר טיידל
• כרונולוגיה של פרנק זאפה