לדלג לתוכן

Encounter at Farpoint

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Encounter at Farpoint
פרק מ"מסע בין כוכבים: הדור הבא"
פטריק סטיוארט בתפקיד ז'אן לוק פיקארד, וג'ון דה לנסי בתפקיד קיו, מתוך הפרק
פטריק סטיוארט בתפקיד ז'אן לוק פיקארד, וג'ון דה לנסי בתפקיד קיו, מתוך הפרק
מספר פרק 1
מספר עונה 1
קוד הפקה

101

102
אורך 91 דקות
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט די. סי. פונטנה, ג'ין רודנברי עריכת הנתון בוויקינתונים
בימוי קורי אלן, לס לנדאו עריכת הנתון בוויקינתונים
כוכבים אורחים דפורסט קלי
דף הפרק ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

"Encounter at Farpoint" (בעברית: "מפגש בפארפוינט") הוא פרק הפיילוט והבכורה של סדרת המדע הבדיוני האמריקאית מסע בין כוכבים: הדור הבא, שהוקרן בבכורה בשידור סינדיקציה ב-28 בספטמבר 1987. הפרק נכתב על ידי די. סי פונטנה וג'ין רודנברי וביים אותו קורי אלן. הפרק שודר במקור כסרט טלוויזיה בן שעתיים (עם פרסומות), ושידורים חוזרים שלאחר מכן בדרך כלל מחלקים את הפרק לשני חלקים.

הסדרה מתרחשת במאה ה-24 (משנת 2360 עד 2370), ועוקבת אחר הרפתקאותיהם של צוותה של ספינת החלל אנטרפרייז (NCC-1701-D) של פדרציית הכוכבים המאוחדת. בפרק זה, הצוות של ספינת האנטרפרייז החדשה שנבנתה בוחן את תחנת "פארפוינט" (בתרגום חופשי לעברית: "נקודה רחוקה") המסתורית שאנשי העם הבאנדי מציעים לפדרציה, תוך כדי פיקוח של ישות עוצמתית דמוית אלוהים שמכנה את עצמה "קיו" (ג'ון דה לנסי).

הפרק נעשה כפיילוט לסדרת "מסע בין כוכבים" החדשה, והיה פרק באורך כפול בעקבות התעקשות של חברת ההפקה פרמאונט טלוויזיה גרופ. לאחר שהתוכנית הוכרזה לראשונה ב-10 באוקטובר 1986, רודנברי הרכיב צוות הפקה שכלל רבים מאנשי הצוות ממסע בין כוכבים: הסדרה המקורית. בנוסף התוכנית השתמשה בכמה סטים ואביזרים קיימים מסרטי מסע בין כוכבים וגם מהסדרה המקורית.

בשנת 2364, ספינת הדגל החדשה של פדרציית הכוכבים המאוחדת, הספינה אנטרפרייז (NCC-1701-D) של צי הכוכבים, מקבלת את משימתה הראשונה – לנסוע לכוכב הלכת "דנב 4". האנטרפרייז אמורה לפתוח קשרים עם אנשי העם הבאנדי הפשוטים שהצליחו בדרך מסתורית לנצל מאגרי אנרגיה אדירים ולבנות את תחנת "פארפוינט", להפתעתה הרבה של הפדרציה. בדרכה לדנב 4, האנטרפרייז נפגשת עם יצור כל יכול המזהה את עצמו בשם "קיו", החבר ב"רצף הקיו", בו חברים עוד רבים שדומים אליו ביכולותיהם. קיו מופיע על סיפון האנטרפרייז בתחפושת של ראש האינקוויזיציה, ומכריז שהאנושות עומדת למשפט. קיו מחליט שמעשיהם של צוות האנטרפרייז במשימתם הקרובה ישמשו לשם שיפוטם, ולאחר מכן יקבע קיו את גורל הגזע. לפני שהוא נותן לספינה לחזור למסלולה, קיו מזהיר את קפטן האנטרפרייז, קפטן ז'אן-לוק פיקארד (פטריק סטיוארט) שהוא ייכשל במשימה.

כשהאנטרפרייז מגיעה, חברי הצוות חוקרים את תחנת פארפוינט ומפתחים קשר עם המארח הבאנדי שלהם, גרופלר זורן (מייקל בל). הצוות הופך לחשוד כאשר פריטים שהם חפצים בהם מופיעים מאין. במהלך חקירת הצוות את התחנה הם אינם מסוגלים לזהות את מקור הכוח שמזין אותה. יועצת הספינה דיאנה טרוי (מרינה סירטיס), שלה יכולות אמפתיות על טבעיות מסוימות, חשה בישות עם רגשות עוצמתיים אך מיואשים הנמצאת בקרבת מקום, והצוות מגלה מבוך מוזר מתחת לתחנה, אך זורן אינו מסביר את קיומו. בעוד שצוות האנטרפרייז ממשיך בחיפושים שלו, ספינת חלל לא מזוהה נכנסת למסלול סביב דנב 4, מתחילה לירות על יישוב באנדי ישן יותר הממוקם ליד תחנת פארפוינט, וחוטפת את זורן. לפני שפיקארד מורה לירות על הספינה, קיו מופיע כדי להזכיר לו את המשפט של האנושות ומנחה את פיקארד לשלוח אליה צוות מחקר. צוות המחקר מגלה שלספינת החלל מעברים דומים לאלו הנמצאים תחת פארפוינט והם משחררים את זורן. הפעולות שלהם גורמות לספינת החלל להפוך ליצור חללי דמוי מדוזה, ופיקארד מצליח להסיק את התשובה למסתורין האופף את תחנת פארפוינט. זורן מאשר שהבאנדי מצאו יצור חללי דמוי מדוזה דומה פצוע על הפלנטה שלהם, ובזמן שניסו לטפל בו, הם גם ניצלו את יכולתו לסנתז חומר כדי ליצור את תחנת פראפוינט. היצור שנמצא סביב כוכב הלכת מנסה לשחרר את בן זוגו ותוקף את הבאנדי המחזיקים אותו בשבי.

אף על פי שקיו מעודד את פיקארד להעניש את הבאנדי, פיקארד מסרב, ובמקום זאת מורה לצוותו לירות קרן אנרגיה שתחייה את היצור, לאחר שיפנו את התחנה. הקרן מאפשרת ליצור להפוך בחזרה לצורתו דמוית המדוזה, והוא עף למסלול כדי להצטרף לחברו. הצוות צופה בהתרגשות באיחוד זוג היצורים, וקיו מופיע ומודיע לפיקארד שהם צלחו את המבחן שלהם, אך רומז שהם עוד ייפגשו בהמשך.

סדרת מסע בין כוכבים החדשה הוכרזה ב-10 באוקטובר 1986, על ידי ראש קבוצת הטלוויזיה Paramount, מל האריס. הוא הכריז שהיוצר של מסע בין כוכבים, ג'ין רודנברי, אמור להיות המפיק בפועל ולהוביל את יצירת הסדרה החדשה.[1]

כל ארבע רשתות השידור הגדולות דחו את ההצעה לשדר את סדרת מסע בין כוכבים החדשה, מכיוון שלא היו מוכנים להתחייב לעונה ראשונה באורך של 26 שעות, למשבצת שידור לא משתנה ולקמפיין פרסום. הצוות המשיך בפרויקט בגיבוי של פרמאונט. רודנברי החל להרכיב צוות הפקה שכלל עמיתים שעבדו איתו על הסדרה המקורית.[2]

על די. סי. פונטנה, שעבדה בעבר על מספר פרקים בסדרה המקורית, הוטל לכתוב את התסריט לפרק הפיילוט.[2] צוות ההפקה נפגש במלואו בפעם הראשונה ב-18 בפברואר 1987, לאחר שקיבל את הטיוטה הראשונה של התסריט של פונטנה כמה ימים קודם לכן.[3]התסריט הראשוני היה שונה ברובו מהגרסה הסופית, אך עם זאת חלק מהדמויות הראשיות נשארו עד לגרסה הסופית.[4] העלילה הכוללת את קיו נוספה לאחר מכן לפרק על מנת להאריך אותו. רודנברי כיוון לפיילוט באורך שעה, אבל פרמאונט רצתה שהפרק יארך שעתיים, מה שקרה לבסוף.[2] חלקים נוספים נוספו לפרק על מנת להאריכו, כמו סצנת הפרדת חלק הצלחת של האנטרפרייז משאר גופהּ והופעתו של האדמירל ליאונרד מק'קוי.[4]

גיוס שחקנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
השחקנית מרינה סירטיס קיבלה במקור את התפקיד של קצינת הביטחון מאצ'ה הרננדס.

רודנברי הבין בשלב מוקדם שיצירת סדרה עם הצוות מהסדרה המקורית לא מעשית. רודנברי סלד מיצירת סדרה בה יככבו דמויות שונות אך עם תפקידים הדומים לאלו בסדרה המקורית. על כך הוא הסביר: "אני לא רוצה להאמין שהדמיון שלנו כל כך דק כך שאין לנו אפשרויות אחרות לחשוב עליהן".[5] משיחת הליהוק הראשונה אשר נערכה ב-10 בדצמבר 1986 חלו מספר שינויים באפיון כמה מהדמויות. לדוגמה שמו של פיקארד שונה מ-"ג'וליאן פיקארד" ל"ז'אן-לוק פיקארד", ודמותו של דאטה נעשתה לדמות של אדם לבן.[6] מאצ'ה הרננדז, דמות שהייתה אמורה להיות מגולמת על ידי מרינה סירטיס ולאחר מכן הוחלפה בדמותה של טאשה יאר, הייתה קצינת אבטחה לטינית, בעוד שדיאנה טרוי, אותה גילמה סירטיס לבסוף, הייתה אמורה להיות איסלנדית או סקנדינבית.[2][6] דמותו של וסלי קראשר הייתה אמורה להיות דמות נערה בשם לזלי, אך רודנברי סבר שהיותה של הדמות זכר תאפשר יותר קווי עלילה.[6][7]

פטריק סטיוארט לוהק לתפקיד ז'אן-לוק פיקארד למרות התנגדותו של רודנברי. רודנברי רצה שחקן צרפתי לתפקיד, אך מכשהבין כי אין לו אפשרות מתאימה יותר, התרצה רודנברי והתאים את התפקיד לסטיוארט.[8][9]

הבחירה החביבה על רודנברי עבור ויליאם רייקר הייתה ג'ונתן פרייקס, שעבר שבעה אודישנים לפני שנבחר לתפקיד.[8]

התפקיד של וורף דרש שחקן שחור על מנת להפוך את האיפור לתפקיד של קלינגון לקל יותר. אף על פי שהדמות נכתבה כדמות משנית, בעקבות משחקו הטוב של מייקל דורן בפרק זה התפקיד הורחב ווורף הפך לדמות ראשית שהופיעה גם במסע בין כוכבים: חלל עמוק 9.[10][11]

דה פורסט קלי, שגילם את לאונרד מקוי בסדרה המקורית, חזר לתפקידו כאורח בפרק זה.

הופעתו של דפורסט קלי בתור ליאונרד מק'קוי נשמרה בסוד, והדמות כונתה בתסריטים רק "אדמירל". אף על פי שרודנברי לא סבר שיסכים להופיע כאורח, קלי הסכים ואף ביקש שיקבל רק שכר בסיסי עבור התפקיד.[4]

קולם מיני לוהק לתפקיד הגאי על גשר הספינה, ולאחר הופעה נוספת בפרק "Lonely Among Us", דמותו קיבלה את השם מיילס אובריאן, שהמשיכה גם להופיע בסדרה מסע בין כוכבים: חלל עמוק 9.[4]

הפרק שודר בעשרות תחנות שונות, ובסך הכל הוא שודר לקהל של 27 מיליון בני אדם.[2] התוכנית כונתה מיד "סדרת הדרמה בעלת הדירוג הגבוה ביותר בטלוויזיה".[10]

ג'יל ל. לנפורד צפתה בפרק עבור המגזין The Herald Journal ותיארה אותו כתחייתה של "אגדה".[12] היא סברה שהפרק עצמו מזכיר את הפרקים הקלאסיים של הסדרה המקורית "Arena" ו-"The Squire of Gothos", ושהוא היה "הדרך המושלמת להציג את הצוות", ו"התחלה מושלמת".[12] דון מריל, שכתב עבור מגזין TV Guide אמר שהתוכנית הייתה "יורשת ראויה למקור".[13] טום שיילס ממגזין "וושינגטון פוסט" ראה את הופעת האורח של דפורסט קלי כ"נוגעת ללב", אך חשב שפטריק סטיוארט הוא "קשקוש קירח עגום שיהפוך לנבל טוב יותר".

כמה מבקרים העריכו מחדש את הפרק זמן מה לאחר שידור הסדרה. מישל אריקה גרין סקרה את הפרק עבור TrekNation, ומצאה את הפרק מאכזב בהתייחסות לדמותו של קפטן פיקארד וחברות הצוות הנשיות.[14] השחקן וויל ויטון, שסקר גם את הפרק שנים מאוחר יותר עבור TV Squad, נתן לפרק ציון 'C-', ואמר ש"באותה תקופה, טרקים שקיוו לראות את מסע בין כוכבים שהם היו רגילים אליו משנות השישים, התאכזבו".[15] זאק הנדלן ממגזין The A.V. Club מתח ביקורת על חלק מהמרכיבים של הפרק, כמו סצנת הפרדת חלק הצלחת של האנטרפרייז משאר גופה.[16] הוא שיבח את ההופעה של פטריק סטיוארט כקפטן פיקארד, תיאר אותו כ"שחקן משובח" ונהנה מג'ון דה לאנסי בתור קיו.[16]

הפרק דורג כאחד הטובים ביותר בסדרה על ידי The Hollywood Reporter ו- Den of Geek, [17][18]

הפרק היה מועמד לפרס הוגו. [19]

שידור וסטרימינג

[עריכת קוד מקור | עריכה]

"Encounter at Farpoint" שודר לראשונה כפרק יחיד בן שעתיים בשידור סינדיקטי החל מ-28 בספטמבר 1987.[20] קוד ההפקה של הפרק בן השעתיים הוא 721, בעוד שהוא הוצג גם כשני פרקי טלוויזיה עם מספרי הפקה 101 ו-102.[20]

הפרק משודר בשידור הזרמת מדיה בשירותים פרמאונט ונטפליקס.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Nemecek (2003): p. 1
  2. ^ 1 2 3 4 5 Vary, Adrian B. (25 בספטמבר 2007). "Star Trek: The Next Generation: An oral history". Entertainment Weekly. נבדק ב-30 בספטמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ Nemecek (2003): p. 7
  4. ^ 1 2 3 4 Nemecek (2003): p. 24
  5. ^ Nemecek (2003): p. 2
  6. ^ 1 2 3 Nemecek (2003): p. 13
  7. ^ Nemecek (2003): p. 14
  8. ^ 1 2 Nemecek (2003): p. 18
  9. ^ Nemecek (2003): p. 17
  10. ^ 1 2 Reeves-Stevens (1998): p. 57
  11. ^ Nemecek (2003): p. 20
  12. ^ 1 2 Lanford, Jill L. (3 באוקטובר 1987). "New 'Star Trek' series shows promise". The Herald-Journal. p. C9. נבדק ב-16 בספטמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ Reeves-Stevens (1998): p. 58
  14. ^ Green, Michelle Erica (16 בפברואר 2007). "Encounter at Farpoint". TrekNation. נבדק ב-22 באוגוסט 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ Wheaton, Wil (3 בינואר 2007). "Star Trek: The Next Generation: Encounter at Farpoint (Part I) (series premiere)". Huffpost TV. אורכב מ-המקור ב-31 באוגוסט 2011. נבדק ב-22 באוגוסט 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ 1 2 Handlen, Zack (2 באפריל 2010). "Encounter at Farpoint". The A.V. Club. נבדק ב-16 בספטמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ "'Star Trek: The Next Generation' - The 25 Best Episodes". The Hollywood Reporter (באנגלית). נבדק ב-2022-01-25.
  18. ^ "Star Trek: The Next Generation's 25 must-watch episodes". Den of Geek (באנגלית). נבדק ב-2022-01-25.
  19. ^ "6 Iconic Star Trek Episodes by D.C. Fontana". Star Trek (באנגלית). נבדק ב-2020-01-23.
  20. ^ 1 2 Nemecek, Larry (2012-09-25). The Next Generation Companion: Star Trek The Next Generation (באנגלית). Simon and Schuster. ISBN 978-1-4711-0679-8.