שידור טלוויזיה דיגיטלי קרקעי

שידור טלוויזיה דיגיטלי קרקעי (באנגלית: Digital Terrestrial Television, בראשי תיבות: DTT) היא שיטת שידור דיגיטלי אלחוטי של ערוצי טלוויזיה, באמצעות תחנות ממסר קרקעיות.

המעבר לשידור דיגיטלי מאפשר ניצול יעיל יותר של תחום התדרים, בכך מגדיל את מספר ערוצי השידור, ומפנה חלק מהספקטרום לשימושים חלופיים - הדיווידנד הדיגיטלי. יתרונות נוספים על פני השידור האנלוגי הם שיפור באיכות הקליטה, והוזלת השידור.

קליטת השידורים מחייבת אנטנה וממיר דיגיטלי, או מקלט טלוויזיה המותאם לשיטת השידור הדיגיטלית. קיימים ממירים עבור טלוויזיות וגם עבור סמארטפונים או טאבלטים.

על פי נתוני איגוד השידור האירופי^[1] 145 מדינות בעולם התחילו להפעיל שידור דיגיטלי עד סוף שנת 2018, מתוכן 65 השלימו את הפעלת השידור הדיגיטלי והפסיקו את השידור האנלוגי. משפחת התקנים הנפוצה ביותר היא ה-DVB אשר נבחרה ב-149 מדינות בעולם (גם אם לא התחילו בהן השידורים), ומתוך המשפחה נפוץ ביותר ה-DVB-T2 אשר נבחר לשימוש ב-79 מהמדינות הללו.

DTT בישראל

ערך מורחב – עידן

בנובמבר 2004 החליטה ממשלת ישראל על הקמת צוות בין-משרדי שיבחן את הצורך בשידורים דיגיטליים עבור הערוצים הציבוריים הפתוחים. בפברואר 2008 התקבל בכנסת תיקון לחוק, שמאפשר שידורי DTT. חוק זה מסמיך את הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו כגוף האחראי על שידורים אלה בישראל. שם המיזם עידן .

לצורך הקליטה יש לרכוש ממיר דיגיטלי עם אנטנה. קליטת השידורים היא בחינם אך עצם החזקת מקלט טלוויזיה חייב בעבר בתשלום אגרת הרדיו והטלוויזיה.

המערך משדר את הערוצים: כאן 11 (ב-HD וגם SD), כאן חינוכית, קשת 12, רשת 13, עכשיו 14, ערוץ הכנסת, מַכַּאן 33, ערוץ 24 וערוץ 9. בנוסף, משודרות בעידן רשתות הרדיו הארציות, וחלק מתחנות הרדיו האזורי.