DEFCON

תצוגה גרפית של מצבי הכוננות

Defense Readiness Condition (תרגום חופשי מאנגלית: "מצב כוננות הגנתית"), או בקיצור DEFCON, הוא מדד לדרגת הכוננות של הכוחות המזוינים של ארצות הברית שנקבע בהתאם לחומרת המצב הצבאי. הדרגה הרגילה בעתות שלום היא DEFCON 5, והיא יורדת ככל שהמצב הביטחוני מחמיר. הדרגה החמורה ביותר, DEFCON 1, מייצגת את הצפי למתקפה העומדת להתרחש בטווח המיידי, או בעת התרחשותה של מתקפה. כל דרגת כוננות קובעת תרחישי הגנה, הפעלה ותגובה לכוחות הרלוונטיים. דרגת הכוננות עשויה להשתנות בין זרועות שונות של הכוחות המזוינים האמריקניים, ובין בסיסים ופיקודים שונים.

בעת מצב חירום לאומי ניתן להכריז על שבעה מצבי כוננות הידועים כ-LERTCON. אלו מורכבים מחמישה מצבי כוננות הגנתית ושני מצבי חירום (EMERGCON).

דרגות כוננות

• DEFCON 5: כוננות צבאית רגילה בעתות שלום.
• DEFCON 4: מצב נורמלי שבו מוגברת פעילות המודיעין וננקטת פעילות מוגברת לשמירה על הביטחון הלאומי.
• DEFCON 3: העלאת רמת כוננות הכוחות למעל לנורמלי. אותות קריאה המשמשים את הכוחות האמריקניים בשגרה מוחלפים לאותות קריאה מסווגים.
• DEFCON 2: העלאה נוספת ברמת כוננות הכוחות, דרגה אחת מתחת לדרגת הכוננות המרבית.
• DEFCON 1: כוננות מרבית. מצב זה יוכרז במקרה של מתקפה גרעינית צפויה ובלתי נמנעת בטווח הזמן המיידי, או במהלכה של מתקפה, על כוחות צבא אמריקניים או על שטח ארצות הברית על ידי כוח צבאי זר.

היסטוריה

לאורך מרבית תקופת המלחמה הקרה היו מתקני הטילים הבליסטיים הבין-יבשתיים בכוננות DEFCON 4. ב-23 באוקטובר 1962, במהלך משבר הטילים בקובה, הועלתה הכוננות של פיקוד האוויר האסטרטגי לדרגת DEFCON 2 לראשונה בהיסטוריה, כאשר יתר הצבא הועלה לכוננות DEFCON 3 (מלבד חילות האוויר האמריקניים באירופה).

ב-25 באוקטובר 1973, בשלהי מלחמת יום הכיפורים, הועלתה הכוננות לדרגת DEFCON 3, ובזירות אחדות אף לדרגת DEFCON 2 לצורך הרתעת כלי שיט סובייטים מלהיכנס למצר הבוספורוס. כך למשל, טילי פרשינג 1 במערב גרמניה הוכנו לשיגור.

במהלך מלחמת המפרץ ב-1991 הועלתה הכוננות של הכוחות האמריקניים במפרץ הפרסי בלבד לדרגת DEFCON 2.

במהלך פיגועי 11 בספטמבר הועלתה הכוננות לדרגת DEFCON 3.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא DEFCON בוויקישיתוף