Chloroflexus
 Chloroflexus
| |
|---|---|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | חיידקים אמיתיים |
| מערכה: | Chloroflexi |
| מחלקה: | Chloroflexi |
| סדרה: | Chloroflexales |
| משפחה: | Chloroflexaceae |
| סוג: | Chloroflexus |
| מין: | Chloroflexus aurantiacus |
| שם מדעי | |
 Chloroflexus aurantiacus
| |
Chloroflexus (בתעתיק לעברית: כְלוֹרוֹפְּלֶקְסוּס) הוא סוג של חיידקים פוטוסינתטיים במערכה Chloroflexi (שנקראה בעבר חיידקים ירוקים לא גופריתיים, אך שמה שונה על פי שם הסוג הנחקר ביותר במערכה זו - Chloroflexus).
גילוי ומחקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסוג Chloroflexus נמצא ותועד לראשונה בשנת 1974 על ידי ד"ר בברלי פירסון ומי שהיה המנחה לדוקטורט של קאסטנהולץ. החוקרים הצליחו לבודד את הסוג ממעיינות חמים שבפארק הלאומי ילוסטון שבארצות הברית ובכך גילו לעולם את החלק החמישי בפאזל הפוטוסינתטי.
אחד הקשיים העיקריים בחקר חיידקי ה-Chloroflexus הוא חוסר היכולת לבודד אותם וללמוד את תכונותיהם. כאשר הסוג נמצא בטבע הוא מוקף באין ספור מיני חיידקים בעלי יכולות שונות והדבר מקשה מאוד את הלימוד אודותיו. מאידך, לא ברור לחלוטין אם אותם מיני חיידקים המצליחים לבודד במעבדות הם באמת בעלי החיים העיקריים בטבע ומייצגים הלכה למעשה את כלל או עיקר בני מינם.
פוטוסינתזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חיידקי ה-Chloroflexus מסוגלים, כמו חיידקי גפרית ירוקים, לסנתז תרכובות פחמן אורגניות בעזרת אנרגיית האור. את האנרגיה הזאת הם לוכדים, בדומה לחיידקי הגפרית הירוקים, בעזרת גופיפים שנקראים "כלורוזומים". אותם כלורוזומים מכילים עד 200,000 יחידות של בקטריוכלורופיל (כלורופיל של חיידקים), כך שכל חיידק בסוג זה מסוגל להכיל כ-50 מיליון יחידות כלורופיל חיידקי. יכולת גבוהה ביותר של דחיסה וסידור זו מאפשרת לחיידקי ה-Chloroflexus לקצור אור באורך גל של 740 ננומטר למטרת פוטוסינתזה (שלא יוצרת חמצן). חיידקי ה-Chloroflexus יכולים לבצע פוטוסינתזה ולנשום בעזרת חמצן. זאת בניגוד לחיידקים הירוקים הגפרתיים, אשר לא מסוגלים לסבול חמצן כלל. הדבר מקנה להם, ככל הנראה, יתרון תחרותי.
חיידקי ה-Chloroflexus, מהווים יחידה בפני עצמה בעולם החיידקים הפוטוסינתטיים: את היחידה הזו מרכיבות הכחוליות, החיידקים הירוקים הגפרתיים, החיידקים הסגולים, ההאלו-בקטריות וה-Chloroflexus.
מבחינה גנטית הסוג Chloroflexus נחשב לעתיק מאוד ויש הסוברים שהוא מעין אב קדמון שמתוכו התפתחו החיידקים הירוקים הגפרתיים מחד, והחיידקים הסגולים מאידך. סברה זאת נשענת על סמך הממצאים הפיזיולוגיים בחיידקי ה-Chloroflexus המראים תכונות מקבילות בשני היחידות הללו.
סוגים קרובים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בודדו עד היום בסך הכול 5 סוגים של חיידקים הדומים ל-Chloroflexus. הללו כולם דמויי צינור גמיש, פוטוסינתטיים, אם כי לא לכולם יש כלורוזומים. חלקם חיים גם כן במעיינות חמים (בטמפרטורה של עד 79 מעלות צלזיוס) וחלקם במים קרירים יותר. חיידקים אשר נראים כמו אלה שבסוג Chloroflexus נראים כמעט בכל סביבה: במעיינות מלוחים במיוחד בדומה לים המלח, במעיינות חמים במיוחד, במקומות של זהום רב, בים, באדמה, בסביבה שיש בה חמצן ובסביבה שאין. נראה כי חיידקים אלה יודעים להסתגל לסביבות קיצוניות בטבע.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Chloroflexus, באתר ITIS (באנגלית)
- Chloroflexus, באתר NCBI (באנגלית)
- Chloroflexus, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- Chloroflexus, באתר GBIF (באנגלית)
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.