שריון שרשראות

שריון שרשאות (נקרא גם מעיל שרשראות, באנגלית: Chainmail ולעיתים בקיצור פשוט mail) הוא סוג של שריון גוף המורכב מטבעות מתכת קטנות המחוברות זו לזו. שריון השרשראות היה כבד למדי ושקל בין 5 ל-10 קילוגרם. איכות השריון נקבעת על ידי סוג סגירת הטבעת (סמרור או הידוק), גודל הטבעת ופרמטרים נוספים. ככל שהטבעות קטנות יותר כך השריון יהיה כבד יותר וחזק יותר.

היסטוריה

העת העתיקה

שריון השרשראות הומצא באמצע האלף הראשון לפנה"ס, אך לא ידוע איפה השתמשו בו לראשונה. ייתכן שהוא הומצא ביפן ובאירופה באופן עצמאי. הממצאים הארכאולוגיים הראשונים הם מ"קורגאנים" - תלי קבורה של הסקיתים מהמאה ה-5 לפנה"ס. שריון כזה היה מצוי בגאליה, בקרב אצילים שיכלו לממנו, וכן באימפריה הפרתית, שפרשיה הכבדים שכונו קטפרקט עטו שריון מלא מכף רגל ועד ראש.

שריון השרשראות הרומאי (לוריקה המטה - lorica hamata) היה חזק מאוד והיה מיוצר מטבעות ברזל המחוברות זו לזו. לא ידוע מתי בדיוק הופיע השריון הזה בצבא הרומי או מה מקורו. ייתכן שאומץ מהגאלים.^[1] כך או כך סביר שכבר במאה ה-3 לפנה"ס צוידו לגיונרים רומאים בשריון שרשראות שכיסה את כל פלג גופו העליון של הלוחם, כולל הירך.^[2] השריון הרומאי הורכב מטבעת מרכזית סגורה שאליה התחברו 4 טבעות נוספות שהודקו עליה. הטבעות האלה חוזקו באזור החיבור במסמרה.^[2]

השריון חוזק לעיתים באזור הכתפיים בשתי רצועות רחבות נוספות, עשויות אף הן מטבעות מתכת. השריון היה כבד למדי ושקל כ-10 ק"ג.^[3] בתקופת הרפובליקה התיכונה, החיילים נדרשו לשלם עבור ציודם מהונם האישי ולכן רק חלק מהחיילים הרומאים היו יכולים להרשות לעצמם לרכוש שריון יקר כל כך. רבים אחרים השתמשו בלוח ארד שהודק לחולצתם בעזרת רצועות שהתחברו מאחורי הגב. בתקופת הרפובליקה המאוחרת, לאחר סדרת רפורמות שהכניס המצביא גאיוס מאריוס בצבא הרומי, החלה המדינה לממן שריון שרשאות אחיד לכלל החיילים. שריון השרשראות נותר פופולרי גם כשהופיע שריון מתקדם יותר בתחילת המאה ה-1 לספירה - לוריקה סגמנטטה, שהורכב מרצועות ברזל הנעות זו על גבי זו.

ימי הביניים

שריון השרשראות הפך פופולרי מאוד במהלך ימי הביניים, ובתקופה זו הוכנסו לשימוש מעילי שריון שכיסו את כל גופו של הלוחם, כולל גפיו וצווארו, וזאת מבלי לפגוע באופן משמעותי בגמישות וביכולת התמרון שלו. היה זה השריון העיקרי של האבירים במסעי הצלב, במאות ה-12 וה-13. החל מהמאה ה-14 הוא נזנח בהדרגה באירופה לטובת שריון הלוחות הטוב ממנו בהרבה, ולרוב נלבש תחתיו. במזרח אירופה ובארצות המזרח התיכון נמשך השימוש בשריון השרשראות גם במאות ה-15 וה-16, ושולבו בו לוחות מתכת^[4].

ייצור

היו מספר שיטות לחיבור הטבעות יחד. השיטה הנפוצה ביותר הייתה 1–4 כלומר, חיבור של טבעת אחת לארבע שכנותיה. ככל שמספר הטבעות המחוברות יחדיו גדול יותר, כך השריון חזק יותר, אך זה מעלה את משקלו ואת מחירו. חיבור 1–6 (טבעת אחת המחוברת לשש טבעות אחרות) היה נדיר למדי. שריון השרשראות היה נפוץ גם במזרח הרחוק, במיוחד ביפן. במזרח התיכון שריון השרשראות שובץ בלוחות מתכת גדולים בין הטבעות, במיוחד באזור החזה.

ראו גם

לקריאה נוספת

Raffaele D'amato, Arms and Armour of the imperial Roman soldier, frontline Books, 2009

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שריון שרשראות בוויקישיתוף

שריון שרשראות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ Adrian Goldsworthy, Roman warfare, Cassell, 2000, p. 212
^ ¹ ² Raffaele D'amato, p. 38
^ Pierre Cagniart, The Late Republican Army, in Paul Erdkamp (ed), A companion to the Roman army, 2007, p. 90
^ ערך על סוג זה בוויקיפדיה האנגלית.

[1] Adrian Goldsworthy, Roman warfare, Cassell, 2000, p. 212

[Raffaele38-2] ¹ ² Raffaele D'amato, p. 38

[3] Pierre Cagniart, The Late Republican Army, in Paul Erdkamp (ed), A companion to the Roman army, 2007, p. 90

[4] ערך על סוג זה בוויקיפדיה האנגלית.

[1]

[2]

[3]

[4]

שריון
תת-ערכים	התפתחות השריון • שריון גוף • קסדה • מגן
סוגי שריון	שריון עור • שריון ברונזה • שריון קשקשים • שריון טבעות • שריון רצועות • שריון מקטעים • שריון שרשראות • שריון קיראס • שריון לוחות (שריון לוחות גותי • שריון לוחות מקסימיליאן • שריון לוחות איטלקי • שריון לוחות גריניץ')
ראו גם	חיל הרגלים • חיל הפרשים • אביר • רכב קרבי משוריין • חיל השריון • אמצעי לחימה