שחף חום-ראש

שחף חום-ראש
	שחף חום-ראש בוגר בלבוש קיץ, בחוף ליד בנגקוק, תאילנד שחף חום-ראש בוגר בלבוש חורף
מצב שימור
	conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	חופמאים
תת־סדרה:	שחפאיים
משפחה:	שחפיים
סוג:	כרויקוצפלוס
מין:	שחף חום-ראש
שם מדעי
	Chroicocephalus brunnicephalus; ‏Jerdon, 1840

שַׁחַף חוּם-רֹאשׁ (שם מדעי: Chroicocephalus brunnicephalus) הוא מין של שחף המתרבה ברמות הגבוהות של מרכז אסיה מטג'יקיסטן ועד אורדוס שבמונגוליה. הוא נודד, חורף בחופים ובאגמים הפנים יבשתיים הגדולים של תת-היבשת ההודית.

בישראל הוא מזדמן נדיר ביותר, עם תצפית אחת בלבד עד היום, באילת ב-1982 (זוהי היחידה במערב הפליארקטי).^[2]

טקסונומיה ואטימולוגיה

בדומה למקרה של מיני שחפים אחרים, הוא הוצב באופן מסורתי בסוג שחף, אך כיום הוא מסווג לרוב בסוג נפרד, כרויקוצפלוס (Chroicocephalus).^[3] השם המדעי מגיע מיוונית עתיקה. שם הסוג Chroicocephalus הוא הלחם של המילים khroizo, "לצבוע", ו-kephale, "ראש"; ושם המין הספציפי brunnicephalus מלטינית, מהמילים brunneus "חום"; ו-ceps - "הראש" (caput - ראש).^[4]

זהו מין מונוטיפי, כלומר לא הובחנו תת-מינים שונים.^[5]

תיאור

השחף חום-הראש גדול במעט משחף אגמים, אורכו 41–43 ס"מ, ומוטת כנפיו 105–115 ס"מ.^[2] לבוגר בלבוש קיץ יש ראש חום בהיר בגוון של שוקולד חלב, בהיר יותר מזה של שחף אגמים, והולך ומתבהר לקראת המקור. עיני הכפתורים החיוורות שלו מעניקות לו מראה "מפחיד" במקצת.^[6] הגוף אפור בהיר והמקור ורגליים אדומים. בקצות השחורים של אברות התעופה יש נקודות לבנות בולטות. התת-כנף אפורה עם אברות שחורות. הצבע החום בראש אובד בחורף, ורק כתם אוזניים כהה ועקבות קלושים של המסכה הכהה.

לוקח לו שנתיים להגיע לבגרות. לצעירים בשנה הראשונה יש רצועה שחורה בקצה הזנב, אזורים כהים יותר בכנפיים, ובקיץ, הצבע החום בראש פחות הומוגני.

בכל הניצויים עשוי לבלבל עם שחף אגמים הקטן יותר, אך העיניים חיוורות והצבע השחור נרחב יותר על אברות התעופה.

.

אקולוגיה

תפוצה

תפוצת הקינון שלו משתרעת מההרים של דרום-מרכז אסיה מטורקסטן במערב, דרום מערב גאנסו (סין) במזרח, והפמירים וטיבט בדרום. הוא חורף בחופי הודו, בצפון סרי לנקה ובדרום-מזרח אסיה, ובאופן מצומצם יותר במערב הודו עד לחצי-האי ערב.^[7]

בית גידול

מין זה מתרבה באיים באגמים גדולים וקרים בגובה רב עם מליחות משתנה או בביצות שכנות, ופוקד חופים ונהרות מחוץ לעונת הקינון שמתחילה במאי. הוא מקים מושבות קינון החל מ-50 זוגות ועד כמה אלפים ומקנן על הקרקע. הוא אינו מין פלגי, והוא נצפה לעיתים רחוקות בים הפתוח הרחק מהחופים. זהו מין רועש, במיוחד במושבות.^[7]

תזונה

זהו מזין נועז ואופורטוניסטי, שיאכל בעיירות או ילקט חסרי חוליות בשדות חרושים בהנאה שווה. הוא ניזון מדגים, שרימפס ופסולת בעונת החורף, ויש לו תזונה נרחבת הכוללת מכרסמים, ביוב, שאריות אשפה, שבלולים ותולעי אדמה בעונת הקינון.^[7]

סטטוס

למין זה טווח תפוצה נרחב, מגמות אוכלוסייה יציבות, ואוכלוסייה עולמית גדולה. בשל כך המין אינו מוגדר כמתקרב לסף פגיעות, ומסווג ברמת סיכון "ללא חשש" על-ידי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (IUCN). גודל האוכלוסייה העולמית הוערך על-ידי הארגון Wetlands International בכ-100,000–200,000 פרטים.^[7]