רעשן לתינוקות

רעשן מגאנה

רעשן צעצוע או רעשן לתינוק הוא רעשן צעצוע המשמיע קול כשמניעים אותו, שנועד במיוחד עבור תינוקות ופעוטות לצורכי משחק. השימוש ברעשני צעצוע כמקור לשעשוע של פעוטות החל עוד מימי קדם. במשך מאות בשנים הרעשנים היו הצעצוע הראשון שתינוקות שיחקו בו. החומרים מהם עשוי רעשן צעצוע מגוונים מאוד, כך גם הצליל המופק מהם והעיצוב החיצוני שלהם.

היסטוריה

קביעת הזמן בו הפכו הרעשנים מכלי פולחני לצעצוע המיועד לתינוקות אינה חד משמעית. הדבר נובע מהעדר תיעוד כתוב הנוגע לשימושים של הממצאים הארכאולוגיים, שכן לרוב לא נשאר מידע כתוב על חפצים אלו מהתקופות שלפני הספירה ומראשית הספירה. ניתן לשער את מהותו של הרעשן שהתגלה על-פי האזור הגאוגרפי ועל-פי המיקום באתר. למשל, במידה והוא נמצא במתחם הדתי משמע שהוא יועד לפולחן ובמידה והוא נמצא במתחם פרטי רוב הסיכויים שהוא יועד לשעשוע. דבר נוסף שיכול להעיד על ייעודו הוא העיצוב החיצוני שלו - במידה ויש עליו העתק של אחד האלים, משמע הוא מיועד לפולחן לאל זה.

העיצוב ומטרת הייצור של הרעשן תלויה גם בהתפתחות של מושג "הילד" ובשלב בו החלה הפרדה בין מבוגרים לילדים וכן לתקופה בה התגברה המודעות לצרכיהם המיוחדים של ילדים ותינוקות.

לפני הספירה

לפי ממצאים ארכאולוגיים במדינות שונות, הן במזרח התיכון כמו ישראל (ממלכת ישראל וממלכת יהודה בתקופת בית ראשון, מאה עשירית לפני הספירה), יוון (התקופה הגאומטרית המאוחרת, 750 לפני הספירה) ומצרים (המאה ה-7 עד ה-5 לפני הספירה) וכן במרכז אמריקה (תרבות המאיה) עולה כי הרעשן היה כלי מוזיקלי חשוב בפולחן הדתי כאשר התהלוכות במהלך הטקסים הדתיים היו מלוות בתופים, בחלילים וברעשנים.

במצרים העתיקה היה גם שימוש בכלי הנקרא "סיסטרום" בעת הפולחן הדתי, אף הוא לאלה חתחור.

ראשית הספירה

בחפירות ארכאולוגיות בארץ נתגלו רעשנים עשויים מחרס המכילים אבנים קטנות או חומרים אחרים להרעשה. לרעשנים מגוון צורות, חלקם מעוטרים בצבע או בחריתות אך לכולם רעש אופייני של רעשן. שכיחותם של הרעשנים בחפירות בכל הארץ מוסבר בהיותם חפצים קטנים, קלים יחסית לייצור ששימשו את כלל האוכלוסייה.

דוגמה לכך היא ממצא מן הטיפוס הנפוץ בבית שאן, המתוארך למאות הד'–הה' לסה"נ. ממצא מיוחד, ראש ציפור או תרנגול, הוא צעצוע חלול ששימש גם רעשן. צעצוע דומה נמצא במערת קבורה בשרון המתוארכת למאות הא'–ה' לסה"נ.

ממצאים אלו והגדרתם על ידי הארכאולוגים כצעצועים ולא כאביזרי פולחן מעידים על האפשרות שהייתה מודעות לצרכיהם של תינוקות וילדים בתקופה מוקדמת זו.

ימי הביניים (מאה 7 עד 14)

באירופה של ימי הביניים אחוז התמותה של הילדים היה גבוה במיוחד (50% מהילדים מתו עד גיל חמש), דבר אשר הוביל, לטענתו של ההיסטוריון פיליפ אריאס, לתפיסה כי הילד הוא "מבוגר קטן" ועקב כך אין לו צרכים מיוחדים בכל הנוגע להתפתחותו הפיזית והקוגניטיבית. תפיסה זו באה לידי ביטוי בהיעדרם של משחקים שיועדו לילדים וכן בצעצועים שיועדו לתינוקות.

בניגוד לטענותיו של אריאס, מציגה ההיסטוריונית הישראלית שולמית שחר בספרה "ילדות בימי הביניים" את התפיסה שילדים זכו לאהבה ולאמפתיה מהוריהם גם בימי הביניים ושההכרה בייחודה של תקופת הילדות בחיי האדם, וכן חלוקתה לשלבי ביניים, הייתה ידועה גם באותם ימים.

דוגמה לכך ניתן להביא באמצעות ממצא ארכאולוגי מראשית המאה ה-12 של רעשנים מאדמת טרקוטה בצורה כדורית, כאשר בתוכם שמו גרגירים רבים, כנראה אף הם מטרקוטה, שמטרתם הייתה להפיק רעש באמצעות רעשן הצעצוע.

תקופת הרנסאנס (מאה 15 עד 17)

באנגליה קיימים שרידים ארכאולוגיים מן המאה ה-16. לפי ממצאים אלו הרעשנים נעשו מנתך של עופרת ובדיל והחזיקו בהם באמצעות ידית באורך של כ-90 מ"מ. בקצה הידית היה כדור חלול שהכיל חרוז שהשמיע רעש. האזכור הספרותי הראשון של המילה 'רעשן' מופיע בשנת 1519, כשמורה מתקופת שושלת טיודור (1603-1485) בשם ויליאם הורמן (Horman), מזכיר אותו בסיפרו Vulgaria - "אקנה רעשן להשקיט את בכיו של תינוקי".

העת החדשה - המאה ה-18

בסוף המאה ה-18 החל יצור כלי כסף, במקביל ללונדון גם בשפילד ובברמינגהאם. וכאן המקום לציין שוב את שיטת ציפוי הכסף אשר התפתחה בשפילד. שיטה זו התפשטה במהירות ואומצה על ידי יצרנים רבים.

אין כמעט חפץ לשימוש ביתי אשר לא ניתן למצוא בין כלי הכסף. בצד חפצי נוי היו מרבית כלי הכסף מיועדים לשימוש: בין אם מדובר בכפתורים או ווים לפתיחת שרוכי הנעליים (BUTTON HOOKS), רעשנים לתינוקות, סלסלות לפירות, פמוטים וקנדלברות מכל הסוגים, מיכלים לאחסון עלי תה, קופסות לכרטיסי ביקור (החל מהמאה ה-19),ספלים לקקאו, מסרקות ומברשות, קסתות לדיו, קומקומים, קופסות למלח-הרחה, וכמובן כל כלי האוכל וכלי ההגשה ועוד הרשימה ארוכה.

שימוש ותוצאה

רעשנים טובים לתינוקות מפני שהם מאפשרים גירויים שונים ומגוונים. ככל שהילד גדל כך אפשרויות הלימוד באמצעות הרעשן גדלות. ניתן לחלק את מטרות השימוש לשלושה תחומים עיקריים: שעשוע לתינוק, פיתוח מוטוריקה ופיתוח קואורדינציה. בנוסף לכך, כפועל יוצא מהשימוש ברעשן המבוגר אף מחזק את הקשר שלו עם התינוק ויוצר מערכת של אמון וביטחון המאפשרים לתינוק להרגיש בטוח בעולם אליו הוא מתוודע לראשונה, כלומר, הרעשן מספק לילד ביטחון ביכולותיו ובמקביל מגדיל את הביטחון בהוריו, כך שהוא סומך עליהם יותר.

שעשוע

מעבר לגירוי החושי הרעשן משמש כמקור לשעשוע ובמקביל מלמד את הילד שלמידה יכולה להיות מהנה. בנוסף לכך, הרעש המופק מן הרעשן מרגיע את התינוק בשל היותו רעש מונוטוני מצד אחד ומפתיע בשל היותו חבוי מצד שני.

פיתוח קואורדינציה

עוזר לפעוט לשפר את קואורדינציה של יד-עין באמצעות גירוי חושי. תינוקות אוהבים את הרעש שהם שומעים ולכן, בעזרת עיניהם, הם מנסים לעקוב אחר מסלול הרעשן כאשר הוא נע מצד לצד, אם באמצעות מבוגר או בשלב מאוחר יותר, באמצעות העברתו מיד ליד וכך הרעשן עוזר להם לפתח כישורים בסיסיים כמו מיקוד של העיניים, תיאום יד-עין וזיהוי שוני בין חפצים כמעט זהים.

פיתוח מוטוריקה

לאחר שהתינוק שולט במעקב אחר הרעשן עם עיניו, הרעשן מעודד את התינוק לחקור עוד באמצעות ניסיון לתפוס ולאחוז בו, אם באמצעות הרעש המופק ממנו ואם באמצעות העיצוב החיצוני שלו. בשלב הבא, לאחר שהתינוק הצליח לאחוז ברעשן, הוא לומד להעבירו מיד ליד.

חומרי גלם

חומרי הגלם מהם ניתן לבנות את הרעשן מגוונים מאוד ומשתנים בהתאם לתקופה בה נוצר ולמטרה שלשמה נוצר. כמו כן, הרעשן מורכב משני חלקים העשויים לרוב מחומרים שונים - המעטפת והאביזרים הפנימיים באמצעותם הצליל מופק. חלק מהרעשנים בנויים עם חלקים זזים ומתנדנדים או עם ציורים של פרצופים מחייכים וחלקם רכים ונעימים. רעשנים יכולים להיות עשויים מעץ, פלסטיק, אבן, מתכת, חרס, עצם או בד ובדרך כלל מפיקים רעש כאשר מניעים אותם מצד לצד. הצלילים האלו יכולים לנוע מרעש עמום המאפיין רעשני עץ עד לרעש חזק יותר המאפיין רעשני מתכת.

מעטפת

זהו החלק החיצוני של הרעשן. לרוב הוא עשוי מקשה אחת ומחומר אחיד. לעיתים הוא מורכב משני חלקים, הידית והחלק בו נמצאים האביזרים להפקת הצליל - דבר זה מושפע מההתפתחות הטכנולוגית בתקופה בה נוצר הרעשן ומהחומרים הזמינים באזור בו יוצר.

אביזרים להפקת צליל

אלו האביזרים שהוכנסו לתוך המעטפת ובאמצעותם מופק הצליל בעת טלטול הרעשן. הם יכולים להיות עשויים מאותו החומר כמו המעטפת או מחומר אחר, זאת בהתאם לצליל אותו מעוניינים להפיק ולחומרים הזמינים בתקופה בה נוצר.

עיצוב חיצוני

כיום לרוב הרעשנים יש צבעים בוהקים, מצוירים עליהם פרחים או חיות. בעבר היו שלושה עיצובים עיקריים - האחד היה עיצוב פשוט, כאשר הרעשן היה בעל צבע טבעי ממנו היה עשוי או צבוע בגוון אחד; השני היה עיצוב בצורה של בעל חיים, אם כחיה בשלמותה ואם רק חלק ממנה; השלישי היה עיצוב בצורה של דמות, לרוב דמות של אלה.

לקריאה נוספת

• אטרש וליד, בית-שאן: דוח סופי, חדשות ארכאולוגיות, 2010
• אורם ניקולס, תרבות הילדים באנגליה בימי הביניים, מתוך שחר שולמית, ילדות בימי הביניים, תל אביב, תש"ן, עמ' 273–299

• J. Bosworth and T. Northcote Toller, An Anglo-Saxon Dictionary, Oxford, 1898, p. 1076
• W. Horman, ,Volgaria, London, 1519, S.T.C. 13811; repr. Amsterdam, 1975, fo. 147
• Gordon, Ira J, Baby Learning Through Baby Play - A Parent's Guide for the First Two Years, St. Martin's Press, New York, 1970

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רעשן לתינוקות בוויקישיתוף

• רעשן לתינוקות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)