לדלג לתוכן

רחל רוזנטל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רחל רוזנטל
Rachel Rosenthal
לידה 9 בנובמבר 1926
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 במאי 2015 (בגיל 88)
לוס אנג'לס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • התיכון למוזיקה ולאמנות
  • Atelier 17 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס שדולת הנשים למפעל חיים בתחום האמנות (1994) עריכת הנתון בוויקינתונים
http://www.rachelrosenthal.org/
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רחל רוזנטלאנגלית: Rachel Rosenthal, ‏9 בנובמבר 192610 במאי 2015) הייתה מורה, אמנית מיצג, אקטיביסטית ושחקנית. את רוב פועלה עשתה בלוס אנג'לס, קליפורניה. היא הופיעה במוסדות רבים ברחבי העולם, בעיקר בצפון אמריקה ובאירופה. עבודותיה קטפו פרסים רבים - הבולט שבהם הוא פרס אובי, הניתן להפקות אוף-ברודוויי. [1]

אומנותה של רוזנטל הביאה לידי ביטוי מגוון סוגיות אקטואליות כמו זכויות בעלי חיים, מקום האדם על כדור הארץ ומגדר.[2]

ראשית חייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזנטל נולדה בפריז ב-9 בנובמבר 1926 למשפחה רוסית-יהודית עשירה. אביה, לאונרד רוזנטל, היה סוחר אבנים ובעל הון רב. לאמה קראו מארה יאקובוביץ'-רוזנטל. הוריה עודדו את עיסוקה באומנויות - היא למדה ציור, ריקוד ומוזיקה כבר מגיל צעיר. עם הסלמת מלחמת העולם השנייה, בשנת 1940, רוזנטל ומשפחתה ברחו מאירופה. הם שהו תקופה בפורטוגל ובברזיל לפני שהתיישבו בניו יורק, שם החלה רוזנטל את לימודיה בבית הספר התיכון למוזיקה ואמנות.

לאחר שהמלחמה הסתיימה נסעה רוזנטל אל פריז, שם למדה תיאטרון בבית הספר על שם ז'אן-לואי בארו. לאחר ששבה לניו יורק ב-1953 החלה רוזנטל להיפגש עם חבורת אינטלקטואלים - בהם ג'ון קייג', ג'ספר ג'ונס ורוברט ראושנברג. היא נחשפה לרעיונות האקזיסטנציאליזם והבודהיזם והשתתפה בשיח, גם אם ברגשות הסתייגות. לבסוף, רוזנטל ניתקה את עצמה מן החבורה. לדבריה, הסביבה הגברית גרמה לה להרגיש "נמרצת אך גם נשלטת".[3]

שיא הקריירה האומנותית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1955, עברה רוזנטל להוליווד, לוס אנג'לס - מקום העשייה העיקרי שלה. היא חשה כי אין בעיר את האווירה המגבילה וה"גברית" שהייתה בניו יורק. ב-1956 פתחה רוזנטל סדנה לתיאטרון אקספרימנטלי בשם “Instant Theater”, בו הופיעה וביימה במשך עשר שנים. במשך שנות פעילותה הרבות, רוזנטל היוותה דמות משמעותית ביותר בקהילת הפרפורמנס. במהלך שנות השישים והשבעים היא הקימה פרויקטים רבים, הבולט שבהם הוא “WomenSpace”. בנוסף, היו לה מגוון שיתופי פעולה עם אומניות אחרות כמו מרים שפירו או ג'ודי שיקגו.[2]

בנוסף לתפקידה כשחקנית, רוזנטל לקחה על עצמה משרות לימוד שונות - כבר מ-1979, היא העבירה סדנאות פרפורמנס ברחבי צפון אמריקה ואירופה. מאוחר יותר בחייה היא לימדה משחק באוניברסיטת קרנגי-מלון.

רוזנטל נשארה פעילה בקהילת האומנות והעלתה מיצגים רבים לאורך השנים, כמו “The Death Show” (1978),“Rachel’s Brain” (1987), או “Pangaean Dreams” (1990). [4]

חיים מאוחרים ומוות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תחילת שנות האלפיים הפסיקה רוזנטל להופיע בעצמה. מאז, היא התמקדה יותר בבימוי אומנותי, באקטיביזם או בציור. היא תרמה חלק מיצירותיה למוזיאון סנטה מוניקה לאומנות. ב-2009 פורסם ספר שמתאר את מתודות לימוד הפרפורמנס שלה. ב-2010 רואיינה רוזנטל לסרט הדוקומנטרי “!Women Art Revolution”. [2]

רוזנטל נפטרה ב-10 במאי 2015, בעקבות כשל לב. היא הייתה בת 88 במותה. [5]

רוזנטל הייתה נשואה לשחקן קינג מודי. הם נישאו ב-1960 והתגרשו ב-1978.[3]

יצירתה ופועלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתה של רוזנטל סבבה סביב נושאים אקטואליים ומגוונים - מקומו של האדם על כדור הארץ, זיכרונות מעברה, מגדר, סתירה של ציפיות החברה וזכויות בעלי חיים. פועלה המקיף בתחום נחשב לפורץ דרך ורדיקלי, במיוחד בהתחשב בתקופה שבה התחילה לעסוק בפרפורמנס.

במיצגים רבים שלה, רוזנטל נגעה בנושאי הטראומה שעברה במהלך חייה - אכילה מרתונית ב-“Charm”; מערכת היחסים עם אביה והשליטה הפסיכולוגית שלו בה ב-“The Arousing”; הכמיהה לשינוי או ללידה מחדש ב-“Leave Her In Nexos” ועוד רבים אחרים.[3]

הפקותיה היו ידועות בשילוב של טקסט, תנועה, אלתור, תחפושות חדשניות וסטים מגוונים.[2]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ FADO Performance Art Centre, www.performanceart.ca
  2. ^ 1 2 3 © Stanford University, Stanford, California 94305, Rachel Rosenthal, !Women Art Revolution - Spotlight at Stanford (באנגלית)
  3. ^ 1 2 3 M. Virginia B. Bettendorf, Rachel Rosenthal: Performance Artist in Search of Transformation, Woman's Art Journal 8, 1987, עמ' 33–38 doi: 10.2307/1358164
  4. ^ Rachel Rosenthal, Rachel Rosenthal Company (באנגלית אמריקאית)
  5. ^ Rachel Rosenthal dies, remembered for legacy as performance artist, Daily Bruin