רומן פריסטר
לידה |
17 בינואר 1928 ביילסקו-ביאלה, פולין |
---|---|
פטירה |
9 בפברואר 2015 (בגיל 87) ורשה, רפובליקת פולין |
מקום קבורה | בית הקברות היהודי בוורשה |
מדינה | ישראל |
מעסיק | על המשמר, הארץ, בית הספר כותרת לעיתונאות ולתקשורת |
בן או בת זוג | אלזביטה פריסטר |
פרסים והוקרה | |
רומן פְרִיסְטֶר (17 בינואר 1928 – 9 בפברואר 2015) היה סופר ועיתונאי פולני-ישראלי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פריסטר נולד בשנת 1928 בעיר ביילסקו (בייליץ) שבשלזיה, פולין כבן יחיד למשפחה אמידה[1]. בזמן מלחמת העולם השנייה הצליחה המשפחה להימלט מהגטו על ידי התחזות לנוצרים, ועברה אחר כך לגור בקרקוב. אמו שדיברה גרמנית עבדה כמזכירה במועדון קצינים נאצים, ורומן שימש כנער-שליח עבורם. סבו וסבתו נלקחו לגטו קרקוב, אך פריסטר הצליח להבריח אותם החוצה במדי כמורה. מספר חודשים אחר כך נתפסו במזרח פולין ונרצחו. ב-1943 בעקבות הלשנה נחשפו פריסטר והוריו כיהודים. אמו נרצחה לנגד עיניו בכלא קרקוב. יחד עם אביו נשלח למחנה עבודה שם נפטר אביו מטיפוס. הוא נשלח אחר כך לאושוויץ ושרד עד סוף המלחמה[2].
לאחר המלחמה שב לפולין ועסק בעיתונאות. ב-1957 עלה לישראל במסגרת עליית גומולקה, למד עברית באולפן שארגנה אגודת העיתונאים לעיתונאים עולים[3], והחל לעבוד בעיתון "על המשמר"[4]. בשנת 1965 החל לעבוד כעיתונאי ב"הארץ"[1]. בשנת 1968 מונה לסגן עורך "מוסף הארץ", אחר כך כעורך המוסף, עד שנת 1983[5]. בשנת 1990 עזב את עיתון "הארץ" ושימש כיועץ של איל העיתונות רוברט מקסוול בפולין במשך כשנה, בעת שתכנן להוציא לאור עיתון במדינה[6].
בשנת 1959 כתב תסריט לסרט פולני בשם "הדב הלבן", שזכה בפרס הראשון בפסטיבל הסרטים באדינבורו, ותסריט לסרט ישראלי בשם "שלוש פנים לחיים", שלא הופק לבסוף[7].
מ-1991 ועד 2007 ניהל את בית הספר לעיתונאות "כותרת", שנתמך על ידי קרן ברטלסמן הגרמנית[8]. ב-2006 עבר בית הספר לחסות אוניברסיטת תל אביב[9].
פריסטר היה פעיל באגודת העיתונאים בתל אביב, וב-1983 נבחר לממלא מקום יושב ראש האגודה[10]. בנוסף היה פעיל באיגוד הארצי של עיתונאי ישראל[11]. בסוף שנות ה-80 היה חבר בוועדת העורכים כנציג עיתון "הארץ"[12].
פריסטר כתב שבעה ספרים בעברית שחלקם תורגמו לפולנית ואנגלית. ושלושה ספרים בפולנית. בשנת 1987, עלה מחזה בתיאטרון הקאמרי המבוסס על פי ספרו "הזהות הגנובה"[13]. בנוסף כתב מספר תסריטים ותסכיתים[14][15]. בין השאר, תסכית על התזמורת היהודית באושוויץ[16], ומחזה דוקומנטארי לטלוויזיה על משפט בייליס - "האשמה"[17].
בשנות חייו האחרונות התגורר בוורשה, ושימש ככתב "הארץ" בפולין.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]היה נשוי שלוש פעמים, מאשתו הראשונה מירה נולד לו בן[1].
היה נשוי לאלזביטה פריסטר, בעבר מנהלת המכון הפולני בישראל.
פרסים והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1959, רק שנתיים לאחר שעלה לישראל, זכה בפרס על שם "עמוס לב" מטעם אגודת העיתונאים על תחקיר שכתב בעיתון "על המשמר"[18].
בשנת 1973 זכה בפרס שרה רייכנשטיין לעיתונאות[19].
לפריסטר הוענקו אות ההוקרה של הרפובליקה הפולנית (Order Zasługi Rzeczypospolitej Polskiej) בשנת 1993, ואות "צלב אושוויץ" (Krzyż Oświęcimski) בשנת 1995.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שנים סוערות (הוצאת ארץ התנ"ך), 1973 - ספר לכבוד חצי יובל למדינת ישראל[20]
- בכל לבו (ספרית פועלים), 1975 - ביוגרפיה של ישראל ברזילי
- ההגדה לבית לוי (הוצאת זמורה ביתן), 1980
- עשירי למניין (הוצאת זמורה), 1983 - סיפור הגבורה של מוצב פורטוגל ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים. פריסטר הגיע למוצב הנצור עם יחידת חרמ"ש ששחררה את הנצורים, וכתב את הספר על פי שיחות אתם.
- הזהות הגנובה (הוצאת זמורה), 1985[21]
- ללא פשרה (הוצאת זמורה), 1987 - ביוגרפיה של יצחק גרינבוים[22]
- דיוקן עצמי עם צלקת (הוצאת דביר): אוטוביוגרפיה, 1993
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רומן פריסטר, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- רומן פריסטר, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- רשימת הפרסומים של רומן פריסטר, בקטלוג הספרייה הלאומית
- רומן פריסטר, דף שער בספרייה הלאומית
- רומן פריסטר, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 עופר אדרת, העיתונאי שניהל יחסים מלאי תשוקה עם ישראל, פולין ואינספור נשים, באתר הארץ, 9 בפברואר 2015
- ^ הנכד שהציל את סבו וסבתו – סיפורו של רומן פריסטר, באתר "ארגון הפרטיזנים, לוחמי ומורדי הגטאות"
- ^ יוסף מיכלסקי, כאשר עתונאי מפולין צריך לכתוב בעברית, למרחב, 28 במאי 1971
- ^ הכחשה והארה, על המשמר, 18 בנובמבר 1960
- ^ נגמר הרומן, כותרת ראשית, 10 באוגוסט 1983
- ^ אליהו זהבי {קופנהגן), יגאל רביב, מקסוול רוצה לקנות גם את "פרבדה", חדשות, 23 במאי 1990
- ^ סרט ישראלי חדש: שלוש פנים לחיים, על המשמר, 17 בינואר 1960
- ^ סטודנטים ילמדו עיתונות במקביל ללימודי תואר ראשון, מעריב, 2 באוגוסט 1990
- ^ רן רימון, לאחר 17 שנה: בית הספר לעיתונות "כותרת" מעתיק את מושבו לתוך אוניברטיסת ת"א, באתר גלובס, 11 בספטמבר 2006
- ^ נבחרו מוסדות אגודת העתונאים, מעריב, 22 במאי 1983
- ^ רונית אנטלר, נדב חוזר לאיגוד העיתונאים. "קרו שם דברים לא כשרים", חדשות, 25 באוגוסט 1988
- ^ העורכים לחצו, שריר דחה, חדשות, 19 במרץ 1987
- ^ מחזה עפ״י פריסטר בקאמרי, חדשות, 10 באוגוסט 1986
- ^ ההלוויה - סרט ישראלי חדש, למרחב, 8 בינואר 1960
- ^ אורה אורדון, הפיל הוליד עכבר, למרחב, 23 באוקטובר 1964
- ^ יורם פורת, מוסיקה שהחטיאה, מעריב, 7 במאי 1970
- ^ דורון רוזנבלום, סוף סוף - דראמה, דבר, 26 באפריל 1973
- ^ פרס עמוס לב ל־3 עתונאים עם הופעת ספר השנה של העתונאים", דבר, 12 באוגוסט 1959
- ^ פרס רייכנשטיין הוענק לרומן פריסטר, דבר, 25 בינואר 1971
- ^ 25 שנים סוערות, דבר, 16 בפברואר 1973
- ^ סקירה של הספר - דוד שיץ, מעשה־תעתועים - הזהות הגנובה - מאת רומן פריסטר, כותרת ראשית, 23 באוקטובר 1985
- ^ אריה אבנרי, ביוגרפיה, חדשות, 2 ביוני 1988