רוכל
רוֹכֵל או שׁוּקַאִי או תַּגְרָן הוא סוחר נודד בדרכים, הסובב ממקום למקום, ומציע את מרכולתו לעוברים והשבים.
כבר מימי קדם מילאו הרוכלים את החסר בכלכלת השוק הרשמית, בכך שהעניקו לצרכנים את הנוחות שבשירות מדלת לדלת. הם פעלו לצד שווקים עירוניים וירידים בהם רכשו לעיתים קרובות סחורה עודפת שנמכרה לאחר מכן לצרכנים במקומות אחרים. רוכלים הפיצו סחורות ליישובים מבודדים מבחינה גאוגרפית, למשל באזורים ההרריים של אירופה. הם פנו גם לצרכנים ביישובים מרכזיים אשר התקשו, מסיבותיהם, להגיע לשוקי העיר. הרוכלים מילאו תפקיד חשוב בקישור צרכנים ואזורים אלה לצירי סחר רחבים יותר. חלק מהרוכלים עבדו כסוכנים או כמוכרים-נוסעים עבור יצרנים גדולים יותר, ובכך היו לגלגולם הקודם של סוכני המכירות מדלת לדלת בעת המודרנית.
ההבחנה העיקרית בין רוכלים לסוגי סוחרים אחרים היא, שרוכלים סוחרים תוך כדי תנועה, ולא נשארים לסחור במקום קבוע. רוכלים מסתובבים ופונים ישירות ללקוחות פוטנציאליים, ואילו סוחרי רחוב מקימים דוכן ומחכים ללקוחות שיגיעו אליהם. כאשר הם לא עוסקים במכירה בפועל, רוכלים נדרשים להמשיך לנוע. אף על פי כן רוכלים יישארו באותו מקום לאורך זמן ואף יתחילו לסחור באמצעות דוכן. כמו כן, אף על פי שרוכלים בדרך כלל נודדים רגלית, אין סיבה המונעת מהם להסתייע בעגלה או באמצעי אחר להובלת הסחורות.
תמונות של רוכלים מופיעות בספרות ובאמנות כבר מהמאה ה-12. תמונות כאלה היו פופולריות מאוד בקרב הציירים והצלמים האוריינטליסטים של המאה ה-18 והמאה ה-19. דימויים מסוימים מתארים רוכלים בצורה משונה, ואילו אחרים מראים חזיונות רומנטיים אידיאליסטים של רוכלים בעבודה.
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המילה רוֹכֵל הייתה בשימוש כבר בעברית המקראית. בשיר השירים נכתב ”מִי זֹאת, עֹלָה מִן-הַמִּדְבָּר, כְּתִימְרוֹת, עָשָׁן מְקֻטֶּרֶת מוֹר וּלְבוֹנָה, מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל”[1]. בלשנים קושרים בין השורש ר.כ.ל ובין השורש ר.ג.ל והמילה רֶגֶל, הלא דרכו של הרוכל היא התקדמות ברגל. על פי סברה זו באופן דומה גם המילה סוֹחֵר מתארת את מי שמוכר מרכולתו ממקום למקום ולמעשה, הולך סחור סחור[2].
מילה אחרת הנקשרת משורש ר.כ.ל היא רכיל, ונזכרת כמצוות לא תעשה בפרשת קדושים: ”לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ”. בספר משלי נקשר הביטוי עם גילוי סוד[3] אך בספר בירמיהו ובספר יחזקאל המילה רָכִיל נקשרת למרמה ושפיכות דמים[4]. האיסור ללכת רכיל מתפרש לפי תרגום השבעים כלהוליך שולל אך לפי חז"ל מדובר במעשה של דיבור – הלשנה או הוצאת דיבה. בלשנים מוצאים קשר אפשרי בין המילה רכיל לבין המילה רוכל. על קשר זה עמדו חז"ל בתלמוד הירושלמי: ”לא תלך רכיל בעמך – זו רכילות לשון הרע. תני ר' נחמיה: שלא תהא כרוכל הזה – מטעין דבריו של זה לזה ודבריו של זה לזה”[5]. גם רש"י קשר קשר דומה: ”"לא תלך רכיל" אני אומר: על שם שכל משלחי מדנים ומספרי לשון הרע הולכים בבתי רעיהם לרגל מה יראו רע או מה ישמעו רע לספר בשוק – נקראים הולכי רכיל […] וכן רוכל הסוחר ומרגל אחר כל סחורה, וכל המוכר בשמים להתקשט בהם הנשים, על שם שמחזר תמיד בעיירות נקרא רוכל”[6].
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]_(14577140937).jpg)
_(cropped).jpg)
רוכלים ידועים עוד מימי קדם ואולי אף קודם לכן. לדברי היסטוריון השיווק אריק שו, הרוכל הוא "אולי הסוג היחיד המתבסס על נוהלי שיווק קמעוני שהתפתח מהתקופה הנאוליתית ועד ימינו." [7] הפילוסוף הפוליטי, ג'ון סטיוארט מיל כתב כי "עוד לפני שמשאבי החברה התירו הקמת חנויות, ההיצע [לצרכנים] היה באופן אוניברסלי בידיהם של סוחרים נודדים, כאשר הרוכלים שעלולים היו להופיע פעם בחודש, העדיפו את היריד, שחזר רק פעם בשנה"[8].
בדרך כלל, רוכלים עברו מדלת לדלת, הסתובבו ברחובות או התמקמו בשוליים של מקומות מסחר רשמיים כמו שווקים באוויר הפתוח או בירידים. בעולם היווני-רומי שווקים פתוחים שימשו לקוחות עירוניים, ואילו רוכלים מילאו את הפערים בהפצה על ידי מכירתם ללקוחות כפריים או מרוחקים.
בכמה כלכלות העבודות של מכירה ממקום למקום הושארו למיעוטים נוודים, כמו צוענים או ינישים שהציעו מגוון סחורות ושירותים. בארצות הברית של המאה ה-19 היה לרוב מקצוע של קהילות מהגרים, בייחוד איטלקים, יוונים ויהודים[9]. הרוכלים הצבעוניים יותר היו אלה שפעלו כפרפורמרים, מרפאים או מגלי עתידות.
מבחינה היסטורית, רוכלים השתמשו במגוון כלי תחבורה: הם הלכו ברגל כשהם נושאים את מרכולתם; באמצעות אדם או עגלה או קרון ברתומים לבעלי חיים או באמצעות מכשירי נשיאה מאולתרים. אברהם גודמן, שהיה רוכל יהודי בארצות הברית בשנות ה-40 של המאה ה-19, דיווח כי הוא התהלך רגלית והשתמש במזחלה כשבדרכים נערם השלג. כשנאלץ לחצות מרחקים ארוכים יותר הוא נשא את סחורתו על גבי תרמיל והתנייד באמצעות סירה קטנה[10].
כאשר פרחו עיירות השוק באירופה של ימי הביניים, רוכלים מצאו תפקיד הפועל בשולי הכלכלה הפורמלית. הם קראו ישירות לבתים והעבירו תוצרת לדלת ובכך חסכו ללקוחות זמן לנסוע לשווקים או לירידים. עם זאת, הלקוחות שילמו מחיר גבוה יותר עבור נוחות זו. חלק מהרוכלים פעלו מפונדקים או מטברנות, שם הם נהגו לעיתים קרובות כסוכן ולא כמשווק. רוכלים מילאו תפקיד חשוב במתן שירותים למחוזות מבודדים גאוגרפית, כמו באזורים ההרריים של אירופה, ובכך קישרו מחוזות אלה עם נתיבי מסחר רחבים יותר[11].
עד המאה ה-18, כמה רוכלים עבדו אצל יצרנים תעשייתיים, שם הם נהגו כסוג של נציג מכירות נוסע. באנגליה, רוכלים אלה היו ידועים כ"אנשי מנצ'סטר". הם הועסקו על ידי מפעל או יזם ומכרו סחורה מחנות לחנות ולא מבית לבית. בכך, פעלו כסוג של סיטונאים או מתווכים[12]. הם הקדימו את נציג המכירות המודרני.
בארצות הברית נרשמה עלייה במספר הרוכלים בסוף המאה ה-18 וייתכן כי אז הגיעה לשיא של עשרות שנים, ממש לפני מלחמת האזרחים האמריקאית. עם זאת, מספרם החל לרדת במאה ה-19. ההתקדמות בייצור תעשייתי המוני והובלת מטענים כתוצאה מהמלחמה הניחו את התשתית לתחילתן של רשתות קמעונאיות והפצה מודרניות, ששחקו בהדרגה את הצורך ברוכלים מדלת לדלת. העלייה בפופולריות של הקטלוגים להזמנה בדואר הציע דרך נוספת עבור אנשים באזורים כפריים או באזורים מרוחקים אחרים כדי להשיג פריטים שלא היו זמינים בחנויות או בשווקים מקומיים. בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, כשהזינוק בייצור למלחמה נגדע בפתאומיות, נרשמה עלייה קצרת מועד במספר הרוכלים. היו חיילים שחזרו מהקרב ולא מצאו עבודה ולכן פנו לרוכלות, אשר הציעה לרוב הכנסה הגונה[13].
ברחבי חלק גדול מאירופה, חשדות לפעילות פלילית נקשרו עם רוכלים כבר במאה ה-15[14][15]. הרשויות האנגליות הנפיקו תקנות להרתעת קמעונאיות קטנות מסחר עם רוכלים. התקנות, אשר גובו על ידי הכנסייה, חיזקו עמדות סטראוטיפיות שליליות כלפי רוכלים ורבות מהן נמשכו עד המאה ה-20[16]. בכלכלה המודרנית סוכני מכירות מדלת לדלת מהווים זן חדש של רוכלים. אלו מעודדים לרוב להתלבש באופן מכובד כדי לעורר את אמון הלקוחות והציבור הרחב. מבנה כלכלי זה מהווה צורה אגרסיבית של שיווק ישיר על ידי חברות המקדמות את מוצריהן, לפעמים כדי לעזור בהשקת חידושים ולפעמים על בסיס קבוע. במקרים בודדים הרוכלות סוכני המכירות מהווים את ליבת העסק.
חיי רוכל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעט מאוד רוכלים השאירו רישומים כתובים. רבים היו אנאלפביתים וכתיבת יומנים הייתה נדירה בקרב הרוכלים[17]. מרביתם טיפלו בעסקאות במזומן והשאירו אחריהם מספר רשומות חשבונאיות או לא כמו קבלות, חשבוניות או פנקסי יום. עם זאת, מספר קטן מאוד של רוכלים ניהל יומנים וניתן להשתמש בהם כדי להבין את חיי היומיום של הרוכל. אפרים ליסיצקי (1885–1962), מהגר מרוסיה, הגיע לארצות הברית בשנת 1900 וזמן קצר לאחר מכן החל לעסוק ברוכלות. האוטוביוגרפיה שלו, שפורסמה בשנת 1959 תחת הכותרת, "In the Grip of the Cross-Currents", מתארת את מפגשיו השונים עם בעלי הבתים ואת הקשיים שחווה בביצוע המכירה כשדלת אחר דלת נטרקה בפניו[18].
לאחר שהגיע לאמריקה בשנת 1842, אברהם גודמן כתב ביומנו על חוויותיו ואותו יומן פורסם על ידי הארכיון היהודי-אמריקאי[19]. ביומן יש פירוט על חוויותיו ומחשבותיו על חייו של הרוכל. כאשר ניסיונותיו הראשונים של גודמן למצוא עבודה כפקיד לא צלחו, ב־29 בספטמבר הוא כתב: "הייתי צריך לעשות כמו כל האחרים; עם חבילה על גבי הייתי צריך לצאת אל תוככי הארץ, למכור מוצרים שונים". השבועות הראשונים היו קשים והוא מצא את אורח החיים הזה כבד, לא בטוח ובודד.
דרכי תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעת המודרנית, רוכלים ממשיכים לנוע רגלית, אך משתמשים גם באופניים, עגלות יד, עגלות רתומות לסוסים או כלי רכב ממונעים כמו אופנועים כאמצעי תובלה. כדי לסחוב את מרכולתם, משתמשים הרוכלים בתרמילים ייעודיים, מריצות, עגלות יד או סלי נשיאה מאולתרים. רוכלים על ריקשה הם מחזה נפוץ יחסית ברחבי אסיה.
-
-
רוכלי המזון הם עמוד התווך של השווקים הצפים בתאילנד -
-
מוכר רחוב במרקאיבו עם מיכל נשיאה מאולתר -
-
-
מוכר בלונים -
-
-
-
-
-
רוכל מדלת לדלת, 1905 -
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
חקיקה ורגולציה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מספר מדינות חוקקו חוקים להגנה על זכויות הרוכלים, וגם כדי להגן על הציבור מפני מכירת סחורות נחותות. במדינות רבות של ארצות הברית, רוכלים נדרשים להגיש בקשה לרישיון[20]. בהודו יש חוקים מיוחדים שנחקקו, על ידי מאמצי המתכננים המעניקים לבגרים זכויות גבוהות יותר בהשוואה לאנשי עסקים אחרים. לדוגמה, לנהגים יש זכות קדימה על כלי רכב ממונעים.
בבריטניה, רוכלות מוסדה על ידי חוק הרוכלים משנת 1871, אשר מספק "תעודת רוכלות", ותקף עד ימינו אלה. לרוב תעודה זו מונפקת על ידי המשטרה. בסוף המאה העשרים השימוש בתעודות כאלה הפך לנדיר מכיוון שחקיקה אזרחית אחרת הציגה רישיון לסחר רחוב. החל משנת 2008 תעודות רוכלות נותרו חוקיות אם כי מספר מועצות מקומיות ביקשו למגר רוכלים באמצעות חוקי עזר מקומיים או דרך מנגנוני אכיפה אחרים כמו דרישה להצגת רישיון סוחר רחוב.
בישראל הרוכלות מוסדרת בחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968[21].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקימילון
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ שיר השירים פרק ג פסוק ו
- ^ פרשת קדושים – רוֹכלוּת ורכילות, באתר האקדמיה ללשון העברית, 5 במאי 2016
- ^ משלי פרק י"א פסוק י"ג: "הוֹלֵךְ רָכִיל - מְגַלֶּה סּוֹד, וְנֶאֱמַן רוּחַ - מְכַסֶּה דָבָר"
- ^ "אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ, וְעַל כָּל אָח אַל תִּבְטָחוּ, כִּי כָל אָח עָקוֹב יַעְקֹב, וְכָל רֵעַ רָכִיל יַהֲלֹךְ" (ירמיהו ט, ג), "אַנְשֵׁי רָכִיל הָיוּ בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם" (יחזקאל כב, ט)
- ^ פאה א:א, טז ע"א
- ^ רש"י על ויקרא יט טז
- ^ Shaw, E. H. "Ancient and medieval marketing" in Jones, D.G. Brian and Tadajewski, Mark, The Routledge Companion to Marketing History, London, Routledge, p. 24. ISBN 9781134688685
- ^ Mill, J.S., Principles of a Political Economy, London, Longman, 1909, Bk.I, Ch.II
- ^ לורי גרוב, Street Peddling, באנציקלופדיית שיקגו (באנגלית)
- ^ A Jewish Peddler's Diary, American Jewish Archives, יוני 1951 (באנגלית)
- ^ Casson, M. and Lee, J., "The Origin and Development of Markets: A Business History Perspective," Business History Review, Vol 85, Spring, 2011, doi:10.1017/S0007680511000018, pp 31-32
- ^ Casson, M. and Lee, J., "The Origin and Development of Markets: A Business History Perspective," Business History Review, Vol 85, Spring, 2011, doi:10.1017/S0007680511000018, p. 33
- ^ Buck, D.S., Deaf Peddler: Confessions of an Inside Man, Washington, Gallaudet University Press, 2000 pp 4-5
- ^ Mayhew, Henry, London Labour and the London Poor. Researched and written, variously, with J. Binny, B. Hemyng and A. Halliday.
- ^ Chesney, K., The Victorian Underworld, Penguin, 1970. Recounts criminal and quasi-criminal activity in countryside and city.
- ^ Jones, P.T.A., "Redressing Reform Narratives: Victorian London's Street Markets and the Informal Supply Lines of Urban Modernity," The London Journal, Vol 41, No. 1, 2006, pp 63–64
- ^ Brown, D., The Autobiography of a Pedlar: John Lomas of Hollinsclough, Staffordshire (1747-1823), Midland History, 1996
- ^ Lisistzky's story is recounted in Rubin, S.J. (ed), Writing Out Lives: Autobiographies of American Jews, 1890-1990, Jewish Publication Society
- ^ אברהם גודמן, A Jewish Peddler's Diary, American Jewish Archives, 1842-1843
- ^ בקשת רישיון רוכלות במדינת מסצ'וסטס (באנגלית)
בקשת רישיון רוכלות במדינת משיגן (באנגלית)
בקשת רישיון רוכלות במדינת דנוור (באנגלית) - ^ חוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968
