קרפטוורק
 | |
| קראפטוורק בהופעה בקייב, 2008 | |
| מקום הקמה |
דיסלדורף  |
|---|---|
| מוקד פעילות | דיסלדורף, גרמניה |
| תקופת הפעילות |
1970–היום (עם מספר הפסקות בין השנים 1986 – 2003) |
| סוגה | אלקטרונית • סינת'-פופ • קראוטרוק • אלקטרו |
| חברת תקליטים | קלינג קלאנג סטודיו, EMI, קפיטול רקורדס, וורנר רקורדס, פיליפס רקורדס, ורטיגו רקורדס, מרקורי רקורדס, אסטרלוורקס, אלקטרה רקורדס, פרלופון |
| פרסים והוקרה |
|
| kraftwerk.com | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חברים | |
|
ראלף היטר הנינג שמיץ פאלק גריפנהאגן גיאורג בונגרץ | |
| חברים לשעבר | |
|
פלוריאן שניידר קרל ברטוס ולפגנג פליר אמיל שולט קלאוס רודר פרננדו אברנטש סטפן פפה פריץ הילפרט | |
  | |
קרפטוורק (Kraftwerk, תחנת כוח בגרמנית) היא להקה אלקטרונית גרמנית שהוקמה בדיסלדורף בשנת 1970 על ידי ראלף היטר ופלוריאן שניידר-אסלבן. נחשבים לממציאים וחלוצים של המוזיקה האלקטרונית לצד טנג'רין דרים (שהוקמה ב-1967 בברלין).
קרפטוורק היו בין הלהקות המצליחות הראשונות שהפכו את הז'אנר לפופולרי. הלהקה החלה את דרכה כחלק מסצנת הקראוטרוק הניסיוני של מערב גרמניה בתחילת שנות ה-70 לפני שאימצה באופן מלא את הכלים האלקטרוניים, כולל סינתיסייזרים, מכונות תופים וגם ווקודרים. וולפגנג פליר הצטרף ללהקה בשנת 1973 וקרל ברטוס בשנת 1975, והרחיב את הלהקה לרביעייה. מאז הקמת הלהקה, היא ראתה שינויים רבים בהרכב, כאשר היטר היה החבר הקבוע היחיד שלה.
באלבומים שזכו להצלחה מסחרית כמו Autobahn מ-1974, Trans-Europe Express מ-1977, The Man-Machine מ-1978 ו-Computer World מ-1981, פיתחו קרפטוורק סגנון "פופ רובוטי" ששילב מוזיקה אלקטרונית עם מלודיות פופ, עיבודים דלילים ומקצבים שחוזרים על עצמם, תוך אימוץ דימוי מסוגנן הכולל חליפות תואמות. לאחר שחרורו של Electric Café, עזב פליר את הלהקה בשנת 1987, ואחריו את ברטוס בשנת 1990. בשנת 2003 הוציאה הלהקה את Tour de France Soundtracks, אלבומה האחרון הכולל חומרים חדשים. המייסד שניידר עזב את הלהקה ב-2008. הלהקה, עם חברים חדשים, המשיכה להופיע תחת הנהגתו של היטר.
עבודתה של הלהקה השפיעה על מגוון רחב של אמנים וז'אנרים רבים של מוזיקה מודרנית, כולל סינת'-פופ, היפ הופ, פוסט-פאנק, טכנו, מוזיקת האוס, אמביינט ומוזיקת מועדונים. בשנת 2014, האקדמיה להקלטות העניקה לקרפטוורק פרס גראמי למפעל חיים. מאוחר יותר הם זכו בפרס גראמי לאלבום הדאנס/אלקטרוני הטוב ביותר עם אלבום ההופעה שלהם 3-D The Catalogue בטקס ב-2018. בשנת 2021 נכנס קרפטוורק להיכל התהילה של הרוקנרול בקטגוריית ההשפעה המוקדמת. נכון לשנת 2024, הלהקה ממשיכה בסיבוב הופעות, עם הופעות חיות של חברי הלהקה לרגל חגיגות יובל החמישים של קרפטוורק.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]1970–1973: היווצרות ושנים ראשונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]פלוריאן שניידר (חלילית, סינתיסייזר, כינור) וראלף היטר (עוגב, סינתיסייזר) נפגשו כסטודנטים בבית הספר הגבוה ע"ש רוברט שומאן בדיסלדורף בסוף שנות ה-60, והשתתפו בסצנת המוזיקה והאמנות הניסיונית הגרמנית של אותה תקופה, שמלודי מייקר כינה בצחוק "קראוטרוק".
הם הצטרפו לחמישייה בשם Organisation, שהוציאה אלבום אחד, Tone Float בשנת 1970, שהונפק על ידי RCA רקורדס בבריטניה, והתפרקה זמן קצר לאחר מכן. שניידר החל להתעניין בסינתיסייזרים, והחליט לרכוש אחד כזה בשנת 1970. בעת ביקור בתערוכה בעיר הולדתם על האמנים החזותיים גילברט וג'ורג', הם רואים "שני גברים לבושים בחליפות ועניבות, הטוענים שהם מכניסים אמנות לחיי היומיום. באותה שנה החלו היטר ושניידר להביא את חיי היומיום לאמנות וליצור את קרפטוורק".
ההרכבים הראשונים של קרפטוורק מ-1970 עד 1974 השתנו, כאשר היטר ושניידר עבדו עם כחצי תריסר מוזיקאים אחרים במהלך ההכנות וההקלטות של שלושה אלבומים והופעות חיות, כולל הגיטריסט מייקל רות'ר והמתופף קלאוס דינגר, שעזבו כדי להקים את Neu!. הדמות הקבועה היחידה בהרכבים אלה הייתה שניידר, שכלי הנגינה העיקרי שלו באותה עת היה החליל, לעיתים ניגן גם בכינור ובגיטרה, כולם מעובדים באמצעות מגוון רחב של מכשירים אלקטרוניים. היטר, שעזב את הלהקה למשך שמונה חודשים כדי להתמקד בהשלמת לימודיו באוניברסיטה, ניגן בסינתיסייזר ובקלידים (כולל אורגן פרפיסה ופסנתר חשמלי).
הלהקה הוציאה שני אלבומי רוק ניסיוני חופשי, Kraftwerk ו-Kraftwerk 2. האלבומים היו בעיקר אלתורים מוזיקליים גישושיים שנוגנו במגוון כלים מסורתיים כולל גיטרה, בס, תופים, אורגן, חליל וכינור. שינויים שלאחר ההפקה בהקלטות אלה שימשו כדי לעוות את הצליל של הכלים, במיוחד מניפולציה של קלטות שמע ודיבובים מרובים של כלי נגינה אחד על אותה רצועה. שני האלבומים אינסטרומנטליים בלבד. הופעות חיות מ-1972 עד 1973 נעשו ברובן כצמד, תוך שימוש במכונת תופים אלקטרונית פשוטה מסוג ביט-בוקס עם מקצבים קבועים מראש שנלקחו מעוגב חשמלי. מדי פעם הם הופיעו גם עם נגני בס. מופעים אלה היו בעיקר בגרמניה, עם הופעות מזדמנות בצרפת. מאוחר יותר בשנת 1973 הצטרף ולפגנג פליר ללהקה לחזרות.
עם Ralf und Florian, שיצא בשנת 1973, החלו קרפטוורק להסתמך יותר על סינתיסייזרים ומכונות תופים. אף על פי שהוא אינסטרומנטלי כמעט לחלוטין, האלבום מסמן את השימוש הראשוני של קרפטוורק בווקודר בשיר "Ananas Symphonie" (סימפוניית האננס), שהפך לאחד מסימני ההיכר המוזיקליים שלו. על פי עיתונאי המוזיקה האנגלי סיימון ריינולדס, קרפטוורק הושפעו ממה שהוא כינה "מרד אדרנליזציה" של אמני דטרויט בסוף שנות ה-60 כמו MC5 והסטוג'ס.
1974–1976: פריצת דרך בינלאומית, Autobahn ו-Radio-Activity
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
עם שחרורו של Autobahn ב-1974 התרחקה קרפטוורק מהצליל של שלושת אלבומיה הראשונים. היטר ושניידר השקיעו בטכנולוגיות חדשות יותר כמו המינימוג וה-EMS Synthi AKS, ועזרו להעניק לקרפטוורק צליל חדש ו"ממושמע" יותר. Autobahn היה גם האלבום האחרון שקוני פלאנק הנדס. לאחר ההצלחה המסחרית של Autobahn בארצות הברית, שם הגיע למקום ה-5 במצעד האלבומים והקלטות המובילים של בילבורד, היטר ושניידר השקיעו בעדכון האולפן שלהם, ובכך הפחיתו את תלותם במפיקים חיצוניים. באותה תקופה הפך הצייר והגרפיקאי אמיל שולט למשתף פעולה קבוע, עיצב עטיפות אלבום, היה שותף לכתיבת מילים וליווה את הקבוצה בסיבוב הופעות.
בשנת 1975 חלה תפנית בהופעות החיות של קרפטוורק. עם תמיכה כספית מחברת פונוגרם בארצות הברית, הם יכלו לצאת לסיבוב הופעות לקידום האלבום Autobahn, סיבוב הופעות שלקח אותם לראשונה לארצות הברית, קנדה ובריטניה. סיבוב ההופעות כלל גם הרכב חדש, יציב וחי בצורת רביעייה. היטר ושניידר המשיכו לנגן בסינתיסייזרים כמו המינימוג ו-ARP Odyssey, כאשר השימוש של שניידר בחליל פחת. השניים החלו לשיר בשידור חי בפעם הראשונה, ושניידר עיבד את קולו עם ווקודר בשידור חי. ולפגנג פליר והחבר החדש בלהקה קרל ברטוס הופיעו בכלי הקשה אלקטרוניים תוצרת בית. ברטוס השתמש גם בוויברפון על הבמה. הרכב היטר-שניידר-ברטוס-פליר נשאר במקומו עד סוף שנות ה-80 ונחשב כיום להרכב החי הקלאסי של קרפטוורק. אמיל שולט מילא בדרך כלל את תפקיד מנהל הסיור.
לאחר סיבוב ההופעות של Autobahn בשנת 1975, החלו קרפטוורק לעבוד על אלבום המשך, Radio-Activity (שם גרמני: Radio-Aktivität). לאחר השקעה נוספת בציוד חדש, אולפן קלינג קלאנג הפך לאולפן הקלטות שעובד במלואו. הלהקה השתמשה בתקשורת רדיו כהנושא המרכזי באלבום הקונספט, שהשתפר בסיבוב ההופעות האחרון שלהם בארצות הברית. עם אמיל שולט שעבד על גרפיקה ומילים, קרפטוורק החלן להלחין מוזיקה לאלבום החדש. אף על פי ש-Radio-Activity זכה להצלחה מסחרית פחותה מ-Autobahn בבריטניה ובארצות הברית, האלבום פתח את השוק האירופי עבור קרפטוורק, וזיכה אותם בדיסק זהב בצרפת. קרפטוורק יצרו קליפים וביצעו מספר הופעות חיות אירופאיות כדי לקדם את האלבום. עם שחרורם של Autobahn ו-Radio-Activity, קרפטוורק השאירו מאחוריהם את הניסויים האוונגרדיים ועברו למנגינות הפופ האלקטרוניות שבהן הם ידועים ביותר.
בשנת 1976 יצאו קרפטוורק לסיבוב הופעות לקידום האלבום Radio-Activity. דייוויד בואי היה בין המעריצים של האלבום והזמין את הלהקה לתמוך בו בסיבוב ההופעות שלו Station to Station, הצעה שהלהקה דחתה. למרות כמה חידושים בסיבובי הופעות, קרפטוורק לקחו הפסקה מהופעות חיות לאחר סיבוב ההופעות של Radio-Activity בשנת 1976. כמו כן, בסיבוב הופעות זה, הם ניגנו כמה גרסאות "מבחן הדגמה" לשירים שיופיעו בהמשך באלבום Trans Europe Express.
1977–1982: Trans-Europe Express, The Man-Machine ו-Computer World
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שסיימו את סיבוב ההופעות ל-Radio-Activity, החלו קרפטוורק להקליט את Trans-Europe Express (בגרמנית: Trans-Europa Express) באולפני קלינג קלאנג. Trans-Europe Express בוצע במיקס באולפני Record Plant בלוס אנג'לס. בערך באותה תקופה פגשו היטר ושניידר את דייוויד בואי בסטודיו קלינג קלאנג. שיתוף פעולה הוזכר בריאיון של בריאן אינו עם היטר, אך הוא מעולם לא יצא לפועל. יציאתו של Trans-Europe Express במרץ 1977 צוין בנסיעה ראוותנית ברכבת ששימשה כמסיבת עיתונאים של EMI צרפת. האלבום זכה בפרס דיסקו בניו יורק מאוחר יותר באותה שנה.
במאי 1978 הוציאו קרפטוורק את האלבום The Man-Machine (בגרמנית: Die Mensch-Maschine), שהוקלט באולפני קלינג קלאנג. בשל מורכבות ההקלטה, האלבום עבר מיקס בסטודיו רודאס בדיסלדורף. הלהקה שכרה את טכנאי הקול ליאנרד ג'קסון מדטרויט כדי שיעבוד עם ג'ושקו רודאס על המיקס הסופי. The Man-Machine היה האלבום הראשון של קרפטוורק שבו קרל ברטוס קיבל קרדיט ככותב שירים. העטיפה, שיוצרה בשחור, לבן ואדום, נוצרה בהשראת האמן הרוסי אל ליסיצקי ותנועת הסופרמטיזם. גונתר פרולינג צילם את הלהקה לעטיפה, תמונה אייקונית שהציגה את הרביעייה לבושה בחולצות אדומות ועניבות שחורות. לאחר יציאתו, קרפטוורק לא הוציאו אלבום נוסף במשך שלוש שנים.
במאי 1981 הוציאו קרפטוורק את Computer World (בגרמנית: Computerwelt) בחברת התקליטים EMI רקורדס. השיר הוקלט באולפני קלינג קלאנג בין השנים 1978-1981. חלק ניכר מהזמן הזה הוקדש לשינוי האולפן כדי להפוך אותו לנייד כך שהלהקה תוכל לקחת אותו לסיבוב הופעות. חלק מהשירה האלקטרונית ב-Computer World נוצרה באמצעות מתרגם שפות טקסס אינסטרומנטס. "Computer Love" יצא כסינגל עם השיר "The Model" של מ-The Man-Machine. תקליטני רדיו התעניינו יותר בבי-סייד, ולכן הסינגל יצא מחדש על ידי EMI ושוחרר מחדש עם "The Model" כאיי-סייד. הסינגל הגיע למקום הראשון בבריטניה, מה שהופך את "The Model" לשיר המצליח ביותר של קרפטוורק במדינה זו. כתוצאה מכך, האלבום The Man-Machine הפך להצלחה גם בבריטניה, והגיע למקום ה-9 במצעד האלבומים בפברואר 1982. ההופעה החיה של הלהקה התמקדה יותר ויותר בחומרים מבוססי שירים, עם שימוש רב יותר בשירה ושימוש בציוד רצף לכלי הקשה ולמוזיקה. בניגוד לדימוי המגניב והמבוקר שלהם, הקבוצה השתמשה ברצפים באופן אינטראקטיבי, מה שאיפשר אלתור חי. למרבה האירוניה, קרפטוורק לא היו בעלים של מחשב בזמן הקלטת Computer World.
קרפטוורק חזרו להופעות חיות עם סיבוב ההופעות Computer World ב-1981, שם הלהקה ארזה למעשה את כל אולפן הקלינג קלאנג שלה ולקחה אותו איתו לדרך. הם גם עשו שימוש רב יותר בוויזואליות חיה, כולל שקופיות שהוקרנו לאחור וסרטים המסונכרנים עם המוזיקה עם התפתחות הטכנולוגיה, שימוש בכלים ממוזערים ידניים במהלך הסט, ושימוש בבובות העתק של עצמם לביצוע על הבמה במהלך השיר "The Robots".
1982–1989: Electric Café
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1982 החלו קרפטוורק לעבוד על אלבום חדש שבתחילה נשא את שם העבודה Technicolor, אך עקב בעיות סימן מסחרי שונה ל-Electric Café עבור יציאתו המקורי בשנת 1986 (עבור הוצאה מחודשת בשנת 2009, שמו שונה שוב לשם העבודה המקורי שלו, Techno Pop). אחד השירים מהקלטות אלה היה "Tour de France", ש-EMI הוציאה כסינגל בשנת 1983. שיר זה היה השתקפות של האובססיה החדשה של הלהקה לרכיבה על אופניים. לאחר סיבוב ההופעות התובעני מבחינה פיזית, ראלף היטר חיפש צורות של פעילות גופנית שיתאימו לדימוי של קרפטוורק, לאחר מכן עודד את הקבוצה להפוך לצמחונים ולרכוב על אופניים. "Tour de France" כלל צלילים שהמשיכו את הנושא הזה כולל שרשראות אופניים, מנגנוני הילוכים ונשימות רוכב אופניים. בזמן יציאת הסינגל ניסה ראלף היטר לשכנע את שאר חברי הלהקה להקליט אלבום שלם המבוסס על רכיבה על אופניים. שאר חברי הלהקה לא השתכנעו, והנושא נותר לסינגל בלבד. "Tour de France" יצא בגרמנית ובצרפתית. השירה של השיר הוקלטה על מדרגות אולפן קלינג קלאנג כדי ליצור את האווירה הנכונה. "Tour de France" הוצג בסרט "שיגעון הברייקדאנס" משנת 1984, והראה את ההשפעה שהייתה לקרפטוורק על מוזיקת הדאנס האמריקאית השחורה.
במאי או ביוני 1982, במהלך הקלטת ה-Tour de France, ראלף היטר היה מעורב בתאונת אופניים קשה. הוא סבל מחבלות ראש ושהה בתרדמת במשך מספר ימים. במהלך 1983 ולפגנג פליר החל לבלות פחות זמן באולפן. מאז שהלהקה החלה להשתמש ברצפים, תפקידו כמתופף נעשה פחות תכוף. הוא העדיף לבלות את זמנו בנסיעות עם חברתו. פליר חווה גם קשיים אמנותיים עם הלהקה. אף על פי שיצא לסיבוב הופעות עולמי עם קרפטוורק כמתופף ב-1981, נגינתו לא הופיעה ב-Computer World של אותה שנה או באלבום Electric Café מ-1986. בשנת 1987 עזב את הלהקה והוחלף על ידי פריץ הילפרט.
1990–1999: The Mix
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שנים של נסיגה מהופעות חיות, החלו קרפטוורק לסייר באירופה בתדירות גבוהה יותר. בפברואר 1990 הופיעה הלהקה במספר הופעות חשאיות באיטליה. קרל ברטוס עזב את הלהקה זמן קצר לאחר מכן. סיבוב ההופעות הבא היה בשנת 1991, עבור האלבום The Mix. היטר ושניידר רצו להמשיך את סגנון ההגשה של רביעיית הסינת'-פופ, וגייסו את פרננדו אברנטס כמחליפו של ברטוס. אברנטס עזב את הלהקה זמן קצר לאחר מכן. בסוף 1991 הובא טכנאי הקול הוותיק של אולפן קלינג קלנג, הנינג שמיץ (Henning Schmitz), כדי לסיים את שארית סיבוב ההופעות ולהשלים גרסה חדשה של הרביעייה שנשארה פעילה עד 2008.
בשנת 1997 הופיעו קרפטוורק בפסטיבל המחול Tribal Gathering שנערך באנגליה. בשנת 1998 יצאה הלהקה לסיבוב הופעות בארצות הברית וביפן לראשונה מאז 1981, לצד הופעות בברזיל ובארגנטינה. שלושה שירים חדשים בוצעו בתקופה זו ושניים נוספים נבדקו בבדיקות סאונד, שעדיין לא פורסמו. בעקבות זה, החליטה הקבוצה לקחת הפסקה נוספת.
ביולי 1999 יצא הסינגל "Tour de France" מחדש באירופה על ידי EMI לאחר שלא הודפס במשך מספר שנים. הוא יצא לראשונה על גבי תקליטור בנוסף להדחקה של סינגל ויניל 12 אינץ'. שתי הגרסאות כוללות גרפיקה מעט שונה שהסירה את פניהם של פליר וברטוס מקצב הרכיבה של ארבעה אנשים המתואר על העטיפה המקורית. בשנת 1999 פרסם פליר את האוטוביוגרפיה שלו בגרמניה, Ich war ein Roboter. מהדורות מאוחרות יותר באנגלית של הספר נקראו Kraftwerk: I Was a Robot.
בשנת 1999, קרפטוורק הוזמנו ליצור ג'ינגל קאפלה עבור היריד העולמי Hannover Expo 2000 בגרמניה. הג'ינגל פותח לאחר מכן לסינגל "Expo 2000", שיצא בדצמבר 1999, ורמיקס ושוחרר מחדש כ-"Expo Remix" בנובמבר 2000.
2000–2009: Tour de France Soundtracks וסיבובי הופעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוגוסט 2003 הוציאה הלהקה את Tour de France Soundtracks, אלבומה הראשון עם מוזיקה חדשה מאז Electric Café משנת 1986. בינואר ובפברואר 2003, לפני יציאת האלבום, החלה הלהקה את סיבוב ההופעות העולמי הנרחב Minimum-Maximum תוך שימוש בארבעה מחשבים ניידים מותאמים אישית של Sony VAIO, ולמעשה השאירה את כל אולפן קלינג קלאנג בבית בגרמניה. הקבוצה גם השיגה סט חדש של לוחות וידאו שקופים שיחליפו את ארבעת מסכי ההקרנה הגדולים שלה. זה ייעל מאוד את הריצה של כל תוכנות הרצף, הפקת הצליל והתצוגה החזותית של הקבוצה. מנקודה זו, ציוד הלהקה הפחית יותר ויותר את הנגינה הידנית, והחליף אותה בבקרה אינטראקטיבית על ציוד הרצף. היטר שמר על הביצועים הידניים ביותר, עדיין ניגן שורות מוזיקליות ביד על מקלדת שליטה, שר שירה חיה והיה לו אוסטינטו חוזר. הווקודר של שניידר הוחלף בטכניקות סינתזת דיבור מבוקרות תוכנה. בנובמבר הופיעה הלהקה במפתיע בטקס פרסי המוזיקה האירופית של MTV באדינבורו, סקוטלנד, בביצוע השיר "Aerodynamik". באותה שנה יצאה קופסת קידום מכירות בשם 12345678 (תחת כותרת המשנה "The Catalogue"), עם תוכניות להפצה מסחרית ראויה. הקופסה כללה מהדורות מחודשות של שמונת אלבומי האולפן המרכזיים של הלהקה, מ-Autobahn ועד Tour de France Soundtracks. המארז המיוחל שוחרר בסופו של דבר בסט אחר של רימאסטרים בנובמבר 2009.
ביוני 2005 אלבום ההופעה הרשמי הראשון של הלהקה, Minimum-Maximum, שהורכב מההופעות במהלך סיבוב ההופעות של הלהקה באביב 2004, קיבל ביקורות חיוביות ביותר. האלבום הכיל רצועות מעובדות מאלבומי אולפן קיימים. זה כלל שיר בשם "Planet of Visions" שהיה עיבוד מחודש של "Expo 2000". כדי לתמוך בשחרור זה, קרפטוורק עשו סיבוב הופעות נוסף ברחבי הבלקן עם תאריכים בסרביה, בולגריה, מקדוניה, טורקיה ויוון. בדצמבר יצא ה-Minimum-Maximum DVD. במהלך שנת 2006 הופיעה הלהקה בפסטיבלים בנורווגיה, אירלנד, צ'כיה, ספרד, בלגיה וגרמניה.
באפריל 2008 הופיעה הלהקה בשלוש הופעות בערים מיניאפוליס, מילווקי ודנוור, והייתה שותפה להופעה בפסטיבל המוזיקה והאמנויות קואצ'לה ואלי. זו הייתה הופעתם השנייה בפסטיבל מאז 2004. הופעות נוספות בוצעו באירלנד, פולין, אוקראינה, אוסטרליה, ניו זילנד, הונג קונג וסינגפור מאוחר יותר באותה שנה. הרביעייה כללה את ראלף היטר, הנינג שמיץ, פריץ הילפרט וטכנאי הווידאו סטפן פפה (Stefan Pfaffe), שהפך לחבר רשמי בשנת 2008. החבר המקורי פלוריאן שניידר נעדר מההרכב. היטר הצהיר כי הוא עובד על פרויקטים נוספים. ב-21 בנובמבר אישרו קרפטוורק רשמית את עזיבתו של פלוריאן שניידר את הלהקה. האינדיפנדנט הגיב: "יש משהו מבריק בחדשות שפלוריאן שניידר, מייסד החלוצים האלקטרוניים הגרמנים, עוזב את הלהקה לטובת קריירת סולו. להקות מצליחות רבות מתפרקות לאחר שנים ספורות. נראה שלקח לשניידר ולשותפו המוזיקלי, ראלף היטר, ארבעה עשורים לגלות הבדלים מוזיקליים".
בשנת 2009, קרפטוורק הופיעו בקונצרטים עם גרפיקת רקע תלת־ממדית מיוחדת בוולפסבורג, גרמניה, מנצ'סטר, בריטניה וראנדרס, דנמרק. הקהל יכלו לצפות בחלק מולטימדיה זה של המופע עם משקפי תלת מימד, אשר חולקו. במהלך ההופעה במנצ'סטר (חלק מהפסטיבל הבינלאומי של מנצ'סטר 2009) ארבעה מחברי קבוצת האופניים GB (ג'ייסון קני, אד קלנסי, ג'יימי סטף וגריינט תומאס) רכבו סביב הוולודרום בזמן שהלהקה ביצעה את "Tour de France". הלהקה גם הופיעה במספר פסטיבלים, האחרון שבהם היה בבסטיבל 2009 בספטמבר, באי וייט. ב-2009 יצא לאור גם The Catalogue בנובמבר, קופסה בגודל 12 אינץ' המכילה את כל שמונת התקליטורים המחודשים במארזי קרטון, כמו גם חוברות בגודל LP של תצלומים ועטיפות עבור כל אלבום בנפרד.
2010–2017: The Catalogue והמשך סיבוב הופעות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף על פי שלא אושר רשמית, ראלף היטר רמז כי מארז שני של שלושת האלבומים הניסיוניים הראשונים שלהם: Kraftwerk, Kraftwerk 2 ו-Ralf and Florian, עשוי לצאת לדרך, ואולי שחרור מסחרי לאחר אלבום האולפן הבא שלהם: "פשוט אף פעם לא באמת הסתכלנו על האלבומים האלה. הם תמיד היו זמינים, אבל כמו בוטלגים רעים. עכשיו יש לנו יותר יצירות אמנות. אמיל חקר רישומים, גרפיקה וצילומים עכשוויים במיוחד שילוו כל אלבום, אוספי ציורים שעבדנו איתם ורישומים שפלוריאן ואני עשינו. לקחנו הרבה פולרואידים באותם ימים". קרפטוורק הוציאו גם אפליקציית iOS בשם Kraftwerk Kling Klang Machine. בית לנבאך במינכן הציג כמה יצירות תלת-מימד של קרפטוורק בסתיו 2011. קרפטוורק ביצעו שלושה קונצרטים לפתיחת התערוכה.
קרפטוורק ניגנו בפסטיבל Ultra Music במיאמי ב-23 במרץ 2012. ביוזמתו של קלאוס ביסנבאך, המוזיאון לאמנות מודרנית של ניו יורק ארגן תערוכה בשם Kraftwerk – Retrospective 1 2 3 4 5 6 7 8 שבה הלהקה ביצעה את דיסקוגרפיית הסטודיו שלה מ-Autobahn ל-Tour de France Soundtracks במשך שמונה ימים לקהל שמכר את הכרטיסים. התערוכה נדדה מאוחר יותר בגלריית טייט וכן ב-K20 בדיסלדורף. קרפטוורק הופיעו בפסטיבל No Nukes 2012 בטוקיו, יפן. קרפטוורק היו אמורים להופיע גם בפסטיבל אולטרה מיוזיק בוורשה, אך האירוע בוטל, במקום זאת, קרפטוורק הופיעו ב-Way Out West בגטבורג. מהדורה מוגבלת של ערכת קופסאות The Catalogue שוחררה, והוגבלה ל-2000 סטים. כל קופסה הייתה ממוספרת בנפרד והפכה את ערכת הצבעים של התיבה הסטנדרטית. בדצמבר, קרפטוורק הצהירו באתר האינטרנט שלהם שהם ינגנו את The Catalogue בדיסלדורף ובטייט מודרן בלונדון. מחירם של כרטיסי קרפטוורק בלונדון היה 60 ליש"ט, אך המעריצים השוו זאת למחיר כרטיס של 20 דולר לכרטיסים במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק ב-2012, מה שגרם לתדהמה. למרות זאת, הביקוש לכרטיסים בטייט היה כה גבוה שהוא סגר את האתר.
במרץ 2013, הלהקה לא הורשתה להופיע בפסטיבל מוזיקה בסין בשל "סיבות פוליטיות" שלא פורטו. בריאיון ביוני לאחר ביצוע שמונת האלבומים של The Catalogue בסידני, אמר ראלף היטר: "עכשיו סיימנו אחד עד שמונה, עכשיו אנחנו יכולים להתרכז במקום התשיעי". ביולי הם הופיעו בפסטיבל הג'אז ה-47 במונטרה. הלהקה גם הופיעה בקונצרט תלת-מימד ב-12 ביולי בפסטיבל הגדול ביותר בסקוטלנד - T in the Park - בבלאדו, קינרוס, כמו גם ב-20 ביולי בפסטיבל Latitude בסאפוק, וב-21 ביולי בפסטיבל Longitude בדבלין.
באוקטובר 2013 הופיעה הלהקה ארבע הופעות, במשך שני לילות, באיינדהובן, הולנד. המקום, Evoluon (מוזיאון הטכנולוגיה לשעבר של פיליפס אלקטרוניקה, כיום מרכז כנסים) נבחר בקפידה על ידי ראלף היטר (בשל הארכיטקטורה הרטרו-עתידנית דמוית העב"מים שלו). תמונות בהתאמה אישית של הבניין, עם חלק הצלוחית היורד מהחלל, הוצגו במהלך הביצוע של Spacelab.
בשנת 2014, קרפטוורק הביאו את סיבוב ההופעות שלהם בקטלוג תלת מימד בן ארבעה לילות לאולם הקונצרטים של וולט דיסני בלוס אנג'לס, ובתיאטרון יונייטד פאלאס בניו יורק. הם ניגנו גם בקרקס בסטוקהולם, שוודיה ובפסטיבל המוזיקה Summer Sonic בטוקיו, יפן. בנובמבר 2014 הושמע הסט החי של קטלוג התלת-ממד בפריז, צרפת. ולאחר מכן באולם הקונצרטים פרדיסו באמסטרדם, הולנד, שם ניגנו לפני כן בשנת 1976. ב-2015, ראלף היטר, לאחר שנאמר לו כי הטור דה פראנס יתחיל באותה שנה בעיר אוטרכט ההולנדית הסמוכה, החליט כי קרפטוורק יופיעו במהלך הגראנד דפארט. בסופו של דבר הופיעה הלהקה בשלוש הופעות ב-3 וב-4 ביולי בטיבוליוורדנבורג וביצעה את "Tour de France Soundtracks" וביקרה בתחילת סיבוב ההופעות בין לבין.
לבקשתו של מנהל המרוצים כריסטיאן פרודהום, הופיעו קרפטוורק בטור דה פראנס ב-1 ביולי 2017, הפעם בעיר הולדתו של קרפטוורק, דיסלדורף. הלהקה האלקטרונית הצרפתית אייר פתחה את ההופעה, בהזמנת קרפטוורק. לבאי הקונצרט הוצעו משקפי תלת מימד כדי לתפוס אפקטים סטריאוסקופיים על מסך הווידאו.
2017–הווה: 3D The Catalogue ומותו של שניידר
[עריכת קוד מקור | עריכה]באפריל 2017, קרפטוורק הכריזו על 3D The Catalogue, אלבום הופעה חיה ווידאו המתעדים הופעות של כל שמונת האלבומים בקטלוג שיצא לאור ב-26 במאי 2017. הוא זמין במספר פורמטים, הנרחב שבהם הוא סט Blu-ray של 4 דיסקים עם ספר בכריכה קשה של 236 עמודים. האלבום היה מועמד לפרס גראמי לאלבום הדאנס/אלקטרוני הטוב ביותר ולאלבום הסראונד הטוב ביותר בטקס שהתקיים ב-28 בינואר 2018, וזכה בראשון, שהפך לזכייה הראשונה של הלהקה בגראמי.
ב-20 ביולי 2018, בקונצרט בשטוטגרט, האסטרונאוט הגרמני אלכסנדר גרסט ביצע את "Spacelab" עם הלהקה בעודו על סיפון תחנת החלל הבינלאומית, והצטרף באמצעות קישור וידאו חי. גרסט ניגן מנגינות באמצעות טאבלט ככלי הנגינה שלו לצד היטר כדואט, והעביר מסר קצר לקהל.
ב-20 ביולי 2019, קרפטוורק הופיעו על במת לובל בפסטיבל Bluedot, פסטיבל מוזיקה ומדע המתקיים מדי שנה במצפה ג'ודרל בנק, צ'שייר, בריטניה. פסטיבל 2019 חגג 50 שנה לנחיתה על הירח של אפולו 11.
ב-21 באפריל 2020 נפטר פלוריאן שניידר בגיל 73 לאחר מאבק קצר במחלת הסרטן. ב-3 ביולי 2020, הגרסאות בשפה הגרמנית של Trans Europe Express, The Man Machine, Computer World, Techno Pop ו-The Mix, לצד 3D The Catalogue, שוחררו לראשונה ברחבי העולם בשירותי סטרימינג.
ב-21 בדצמבר 2020, Parlophone/WEA שחררו את Remixes, אלבום אוסף דיגיטלי. הוא כולל רמיקסים שנלקחו מסינגלים שיצאו בשנים 1991, 1999, 2000, 2004 ו-2007, בנוסף ל-"Non Stop", גרסה של "Musique Non-Stop" שטרם פורסמה ושימשה כג'ינגל על ידי MTV אירופה החל משנת 1993. העטיפה עושה שימוש חוזר בעטיפה של "Expo Remix". האוסף יצא על גבי CD וויניל בשנת 2022.
ב-30 באוקטובר 2021, קרפטוורק נכנסו להיכל התהילה של הרוק אנד רול. בנובמבר 2021 הודיעה הלהקה על תוכניותיה לסיבוב הופעות בצפון אמריקה בשנת 2022. בהופעות החיות של חברי הלהקה לרגל חגיגות יובל החמישים של קרפטוורק, אלבום האוסף של Remixes יצא לראשונה על גבי CD ותקליט ויניל.
בין ה-27 במאי ל-10 ביולי 2022 יצאה הלהקה לסיבוב הופעות מצליח בצפון אמריקה, והופיעה ב-24 ערים. במאי 2024 הם יקיימו שהות בלוס אנג'לס באולם הקונצרטים של וולט דיסני ויבצעו את אלבומיהם.
דיסקוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Kraftwerk (1970)
- Kraftwerk 2 (1972)
- Ralf und Florian (1973)
- Autobahn (1974)
- Exceller 8 (1975)
- Radio-Activity (1975)
- Trans-Europe Express (1977)
- The Man-Machine (1978)
- Computer World (1981)
- Techno Pop (1986)
- The Mix (1991)
- Tour de France Soundtracks (2003)
- Minimum-Maximum (2005)
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ג'ורג'ו מורודר - נחשב לחלוץ האיטלו דיסקו ומוזיקת הדאנס האלקטרונית, ומכונה גם "אבי הדיסקו".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קרפטוורק (באנגלית)
קרפטוורק, ברשת החברתית פייסבוק
קרפטוורק, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
קרפטוורק, ברשת החברתית אינסטגרם
קרפטוורק, סרטונים בערוץ היוטיוב
קרפטוורק, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
קרפטוורק, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
קרפטוורק, באתר ספוטיפיי
קרפטוורק, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
קרפטוורק, באתר Last.fm (באנגלית)
קרפטוורק, באתר AllMusic (באנגלית)
קרפטוורק, באתר MusicBrainz (באנגלית)
קרפטוורק, באתר דיזר
קרפטוורק, באתר Discogs (באנגלית)
קרפטוורק, באתר Songkick (באנגלית)- קרפטוורק, באתר Genius
- קרפטוורק, באתר SecondHandSongs
קרפטוורק, באתר בילבורד (באנגלית)
קרפטוורק, באתר טיידל (באנגלית)- טכנו פופ - אתר המעריצים הרשמי של קרפטוורק
- ג'ון האריס, קראפטוורק: אני רובוט?, באתר הארץ, 9 ביולי 2009
- ג'וד רוג'רס, אובזרבר, רובוטריקים: סיפורה של קראפטוורק, באתר nrg, 10 בפברואר 2013
- קרפטוורק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=icon}
.svg){kind=logo}
