קרל פון מילר
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | |
| לידה |
16 ביוני 1873 הנובר, הקיסרות הגרמנית   |
|---|---|
| פטירה |
11 במרץ 1923 (בגיל 49) בראונשווייג, רפובליקת ויימאר  |
| מדינה |
גרמניה |
| השתייכות |
 הצי הקיסרי הגרמני |
| תקופת הפעילות | 1891–1919 (כ־28 שנים) |
| דרגה | קפיטן צור זי |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד SMS אמדן | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| פור לה מריט | |
  | |
קרל פרידריך מקס פון מילר (בגרמנית: Karl Friedrich Max von Müller; 16 ביוני 1873 – 11 במרץ 1923) היה קצין צי גרמני שהיה קפטן פושטת מסחר, הסיירת הקלה SMS אמדן במהלך מלחמת העולם הראשונה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מילר נולד ב-16 ביוני 1873 בהנובר, והיה בנו של אוברסט בצבא הפרוסי. לאחר שלמד בגימנסיה בהנובר ובקיל, הוא נכנס לאקדמיה הצבאית בפלון שבשלזוויג-הולשטיין, אך עבר לצי הקיסרי הגרמני בחג הפסחא 1891. הוא שירת בתחילה על ספינת ההדרכה SMS שטוש, ולאחר מכן על ספינת האימונים SMS גנייזנאו במסע לאמריקות. הוא הפך קצין האיתות של אונייה מחופת שריון SMS באדן באוקטובר 1894, ומאוחר יותר הועבר באותו התפקיד לאוניית האחות שלה SMS זקסן.
מילר הועלה לדרגת אובר-לויטננט צור זי והוצב בסיירת הבלתי מוגנת SMS שוואלבה. במהלך סיור עם שוואלבה במזרח אפריקה הגרמנית, הוא לקה במלריה, שהטרידה אותו עד סוף חייו.
לאחר שחזר לגרמניה בשנת 1900, מילר שירת על החוף לפני שהפך לקצין תותחים שני של הפרה-דרדנוט SMS קייזר וילהלם השני. מינויו במטה האדמירל הנסיך היינריך מפרוסיה הוכיח את עצמו כנקודת המפנה להצלחה בקריירה. לאחר שזכה לשבחים והערכות גבוהות מהממונים עליו, הוא הועלה לדרגת קורבטנקפיטן בדצמבר 1908, והוצב ב-Reichsmarineamt (משרד הצי הקיסרי) בברלין, שם הרשים את גרוס-אדמירל אלפרד פון טירפיץ.
בפיקוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]כפרס על עבודת האדמירליות שלו בברלין, קיבל מילר את הפיקוד על הסיירת הקלה SMS אמדן באביב 1913. עד מהרה השיג תהילה ופרסום גם בעיתוני המעצמות הגרמניות וגם בעיתוני המעצמות האימפריאליות האחרות על היוזמה והמיומנות בהפגזת מבצרים מרדניים לאורך היאנגצה, בננקינג. הוענק לו מסדר הכתר המלכותי (דרגה שלישית) עם חרבות.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עגנה אמדן בבסיס הגרמני בצ'ינגדאו. היא יצאה לים בערב ה-31 ביולי 1914, וב-4 באוגוסט יירטה ולכדה את ספינת הדואר הרוסית ריאזאן, השלל הראשון שלקח הצי הקיסרי הגרמני (Kaiserliche Marine) במלחמה הגדולה. לאחר מכן, אמדן נפגשה עם שייטת מזרח אסיה הגרמנית של האדמירל הרוזן מקסימיליאן פון שפה באיי מריאנה.
במהלך ועידה באי פגאן הציע מילר לנתק סיירת קלה אחת של השייטת כדי לפשוט על המסחר של מדינות ההסכמה באוקיינוס ההודי, בעוד ששאר השייטת של שפה המשיכה להפליג מזרחה על פני האוקיינוס השקט. מילר ואמדן קיבלו את המשימה.
בשנים-עשר השבועות שלאחר מכן זכו אמדן ומילר למוניטין של תעוזה ואבירות שאין כמוה לאף ספינה או קפטן גרמני אחר. מילר הקפיד מאוד בניסיון להימנע מגרימת נפגעים ללא-לוחמים ואזרחים. בזמן ששבו 14 אוניות, המלחים הסוחרים היחידים שנהרגו מתותחי אמדן היו חמישה קורבנות של הפגזת מדרס שכוונה למיכלי נפט בריטיים וספינת סוחר, למרות ההקפדה שמולר נקט כדי להקים קווי אש שיצמצמו את הסיכון של פגיעה באזורים אזרחיים בעיר. אמדן גם הטביעה את הסיירת הרוסית ז'מצ'וג ואת המשחתת הצרפתית מוסקט במהלך קרב פננג במלאיה. שלושים ושישה ניצולים צרפתים ממוסקט חולצו על ידי אמדן, וכששלושה גברים מתו מפצעיהם הם נקברו בים בכבוד מלא. הצרפתים הנותרים הועברו לספינת קיטור בריטית, "ניובורן", שנעצרה על ידי הספינה הגרמנית, אך לא הותקפה, כדי לאפשר את הובלתם לסבנג, סומטרה, באיי איי הודו המזרחיים ההולנדיים הנייטרלית.
תבוסה ושבי
[עריכת קוד מקור | עריכה]כשאמדן שלחה פלוגת נחיתה לחוף כדי להשמיד תחנת רדיו בפורט ריפיוג' באיי קילינג ב-8 בנובמבר 1914, היא כותרה לבסוף על ידי הסיירת הקלה האוסטרלית אאה"מ סידני והובסה בקרב קוקוס על ידי התותחים הכבדים יותר של הספינה האוסטרלית. מילר, עם שאר הצוות שנותר בחיים, נתפס ונלקח לפורט ורדלה, מלטה. יחידת צוות שלו שעלתה לחוף התחמקה מלכידה ונמלטה לגרמניה בהנהגתו של הקצין הראשון של אמדן, הלמות פון מיקה. ב-8 באוקטובר 1916, יומיים לאחר חידוש לוחמת הצוללות הבלתי מוגבלת הגרמנית, מילר הופרד משאר שבויי אמדן ונלקח לאנגליה, שם נכלא במחנה שבויים עבור קצינים גרמנים שנמצא ב-Midlands Agricultural and דיירי קולג' (כיום קמפוס סאטון בונגטון של אוניברסיטת נוטינגהאם). ב-1917 הוא הוביל בריחה של 21 שבויים דרך מנהרה, אך נשבה מחדש. האקלים של אנגליה לא התאים עבור המלריה שלו, והוא נשלח בסופו של דבר לטיפול בהולנד, כחלק מחילופי שבויים הומניטריים. באוקטובר 1918, חודש לפני שביתת הנשק, הוא הוחזר לגרמניה.
אחרית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מילר זכה בעיטור פור לה מריט ולבסוף הועלה לדרגת קפיטן צור זי. בתחילת 1919, הוא פרש מהצי על רקע בריאות לקויה והתיישב בבלנקנבורג. הוא סירב בנימוס לכתוב ספר המפרט את שירותו המלחמה ומעלליו. הוא נבחר לפרלמנט של המדינה החופשית בראונשווייג במצע אנטי מעמדי כחבר במפלגת העם הלאומית הגרמנית. הוא מת בבראונשווייג בפתאומיות, כנראה נחלש מהתקפי מלריה תכופים, ב-11 במרץ 1923.
