קניאז

קניאז או קנז (בסלבונית: кънѢзь, ברוסית: Князь, בסרבית-קרואטית ובבולגרית кнез, בסלובנית knez, בפולנית księć, בצ'כית kněz, בסלובקית kňaz, בשפות לא סלאביות: - למשל בליטאית kunigaikštis, ברומנית -cneaz, בהונגרית - kenéz) הוא מילה המציינת בכמה שפות סלביות תפקיד של שליט או דרגת אצולה גבוהה, קשורה למשפחת מלוכה. בדרך כלל מתרגמים מילה זאת על ידי התארים "דוכס" או "נסיך", אם כי משמעותה לא תמיד הייתה זהה לכך. במין נקבה בשפות רוסית ובולגרית משתמשים במילה "קניאגיניה", באוקראינית - "קניאהיניה" ובשפה הסרבית-קרואטית ובסלובנית - "קנגיניה" (kneginja). ברוסית - בתו של קניאז נקראה "קניאז'נה" (княжна), באוקראינית "קניאזיבנה" (князівна). ובנו בעבר נקרא ברוסית "קניאז'יץ'" (княжич).

משמעות

בכמה שפות סלביות המילה "קניאז" או "קנז" משמשת לתרגום התואר "נסיך" או "דוכס" שהיו ועודם בשימוש במערב אירופה.

בשפות הסלביות המערביות, כמו פולנית וסורבית, משמעות המילה התגלגלה לזו של "אדון", בעוד בצ'כית, סלובקית וגם בפולנית הופיעה לפעמים גם במשמעות של כומר - (kněz, ksiądz, kňaz) וגם זו של דוכס (knez, kníže, książę, knieža).

בימי הביניים בהיסטוריה של העמים הסלאבים של מזרח אירופה "קנזים" היו "שליטים", ראשי מדינות מלוכניות עצמאיות, למשל בשטחי "שלוש הרוסיות" של היום: רוסיה, אוקראינה ובלארוס.

גם בהיסטוריה המוקדמת של רומניה, שבה שפת העם אינה סלבית אבל שאלה מילים ומושגים רבים משפות סלביות שכנות, התקיימו ישויות מדיניות בראשות קנזים וווייבודים - הנקראות "קנזאטים" (או "קנזויות") "ו"וייבודאטים" (או וויבודויות)

מדינה בראשות קניאז ברוסית נקראה "קניאז'סטבו" (מתורגמת באנגלית ולשפות אירופיות אחרות על ידי knezate "קנזאט" - "נסיכות" או "דוכסות").

בבולגריה החל משנת 864 התחלף התואר הבולגרי-טורקי של השליט - חאן, בזה הבולגרי-סלאבי של קניאז,

שליטי מוסקבה ושליטי ליטא קראו לעצמם בשלב מסוים "קנזים גדולים", בתרגום - דוכסים גדולים או נסיכים גדולים.

בתקופת האימפריה הרוסית קנזים התואר התייחס או לנסיכים בני משפחת המלוכה ואו לבעלי תואר אצולה הגבוה ביותר -"נסיך" - שהוענק להם על ידי הצאר. נסיכים בני משפחת המלוכה בסרביה ובמונטנגרו נקראו גם כן "קנזים".

בהשפעת שמו של קרל הגדול נפוצו גם בקרב הסלאבים המילים "קראל", "קורול", "קראי", במובן של "מלך", גם בהונגרית - "קיראי".

התרגום לשפות לא סלאביות

במקורות יווניים-ביזנטים הקנז הסלאבי נקרא "ארכון" (ἄρχων) ויותר נדיר - "אקסארכוס" (ἔξαρχος) .

בלטינית גינו אותו "קומס" (comes) כלומר "רוזן", או "דוכס" (dux) ולעיתים רחוקות "פרינקפס" (princeps), כלומר "נסיך". התואר "דוכס" שימש ככינוי לשליטים שהיו "וסאלים" (בני חסות) של ממלכת הפרנקים ומאוחר יותר של האימפריה הרומית הקדושה.

אטימולוגיה

אטימולוגיה של המילה נקשרת ישירות למילים הגרמאניות king (באנגלית), König (בגרמנית) ו-konung (בשפות סקנדינביות) הצורה הפרוטו-סלבית הייתה "קונינגו", kъnędzь ומשם הפכה בשפות הסלביות המזרחיות ל"קניאז", בפולנית ל ksiądz (קשונדז), בסרבית-קרואטית - ל"קנז", בצ'כית -ל"קנייז" (kněz). כנראה הייתה השאלה מאוחרת מהשפה הפרוטו-גרמאנית בצורה הנמצאת גם בשפות הבלטיות - kunigaikštis, וגם בפינית ואסטית (הלא סלביות):קונינגס (kuningas).

התפתחות היסטורית

ראשי כפרים ועדות

בימי הביניים המוקדמים קניאז או קנז נקרא ראש שבט או ראש איחוד של שבטים או של עדה צבאית.

שליטים

בולגריה

עם המעבר לפאודליזם תואר הקניאז הפך לתואר של שליט העובר בירושה. בבולגריה החאן או "קאנאסוביגי" בוריס הראשון אימץ את התואר קניאז ואת השם הנוצרי הנוסף מיכאיל בשנת 864 (МИХАИЛЪ ВЕЛИКІИ КНЗЗЪ БОЛГАРСКІИ). מאוחר יותר, בשנת 913 ויתר סימאון הראשון עליו לטובת התואר הנעלה יותר של צאר.

רוס של קייב

ברוס של קייב, עם התרכזות מוקד הכוח בידיים של שליט אחד, במהלך המאה ה-9, המנהיג של המדינה קרא לעצמו קניאז גדול. בלטינית היו מתרגמים את התאר במילה "rex" (מלך) או במילה "dux" (דוכס). הקניאז הגדול, כדוגמת איגור או יארוסלב החכם, עמד בראשות הדוכסות הגדולה - וֶלִיקוֹיֶיה קניאז'סטבו (Великое Княжество), בעוד השליטים הוואסאלים, עמדו בראשות נסיכות בת חסות שנקראה "אוּדֶל" או "אוּדֵלנוֹיֶיה קניאז'סטבו" (Удельное княжество) ותוארם נקרא "אוּדֵלְני קניאז" או פשוט "קניאז". כשרוס של קייב התפרקה במאה ה-13, כל אחת מהישויות המדיניות שנוצרו נקראו קניאז'סטבו והונהגו על ידי קנזים: קייב, צ'רניהיב, נובגורוד, פריאסלאב, ולדימיר-סוזדל, מוסקבה, טוור, הליץ'-ווהלין.

ליטא

פרט לכך קמה הדוכסות הגדולה של ליטא ובראשה קניאז גדול.

נסיכים או דוכסים - בראש סולם האצילות

פולין

בקרב אריסטוקרטיה הפולנית הפך התואר "קנז" לדרגת האצולה הגבוהה בשלאכטה.

האימפריה הרוסית

הצאר אלכסיי מיכאילוביץ' של רוסיה, כאן מוזכר בתואר "קניאז גדול" או "דוכס גדול" של מוסקבה, תמונה מ-1664

אחרי שמוסקבה ("קניאז'סטבו מוסקוסקויה") השתלטה על חלק גדול מרוס של קייב של פעם, הקניאז הגדול איוואן הרביעי וסילייביץ', הידוע כאיוואן האיום הכריז עצמו כצאר והוכתר בתואר זה בשנת 1547. החל מאמצע המאה ה-18 חודש התואר "קניאז גדול" - (וָליקי קניאז) עבור בני הצאר ונכדיו.

בנוסף, התואר קניאז, במובן של "נסיך" עבר מדור לדור בירושה אצל בני משפחות אצולה צאצאי שושלת הרוריקית - כמו בלוזרסקי, סלוסלסקי-סלוזרסקי, גורצ'אקוב, או שושלת הגדימינידים - גאליצין, טרובצקוי וכו'.

החל מהמאה ה-18, התואר של קניאז, במובן "נסיך", שציין את המעמד הגבוה ביותר בקרב האצולה, התחיל להיות מוענק על ידי הצאר לאצילים שהצטיינו במעשיהם. כך התמנה לקניאז אלכסנדר מנשיקוב, חברו של הצאר פטר הגדול וגם המאהב ויד ימינה של קתרינה הגדולה, גריגורי פוטיומקין. אחרי שנת 1801 אחרי סיפוח גאורגיה לאימפריה הרוסית, חלק מבני האצולה המקומית, חלקה בקשרי יחוס עם בית המלוכה הגאורגי, כונו ברוסית "קנזים" או "נסיכים". גם כמה אצילים ממוצא טטרי אימצו את התואר הזה, על בסיס יחוס משפחתי.

במאה ה-19 ועד 1917 גם פינלנד, שסופחה לרוסיה, נקראה "הדוכסות הגדולה של פינלנד", ברוסית "וליקוייה קניאז'סטבו פינלנדסקויה".

בבלקן בתקופה המודרנית

עד המאה ה-19 נהגו בחלקים של סרביה ובמערב בולגריה לקרוא למוכתר הכפר או לראש של ה"זאדרוגה" בתואר הלא פורמלי "קנז". שמם הרשמי היה גראדו נצ'לניק בסרביה, ו"גראדונצ'אלניק" (градоначалник) או קְמט (кмет) בבולגריה.

בולגריה

נוסף לשימוש על ידי שליטים בימי הביניים (באימפריה הבולגרית הראשונה הקנזים בוריס הראשון וסימאון הראשון), גם בתקופת התחייה הלאומית של העמים הסלביים בבלקן, התואר "קנז" שימש את שליטי הישויות המדיניות האוטונומיות ואחר כך עצמאיות, שקמו מחדש אצל הסלאבים של הבלקן. "קניאז" נקרא למשל הנסיך השליט של בולגריה, אלכסנדר בטנברג, בשנת 1908 הקניאז פרדיננד לבית סאקסה קובורג הכריז על עצמו "צאר". ילדי הצאר או המלך של בולגריה נקראו מכאן הלאה "קניאז" או קניאגינה". יורש הכתר קיבל את התואר "קניאז גדול של טרנובו" (קניאז טרנובסקי).

סרביה

וגם שליטי סרביה, הנסיכים מילוש אוברנוביץ' ואלכסנדר קאראג'ורג'ביץ' נקראו בסרבית "קנזים".

לקריאה נוספת

• Isabel de Madariaga: Tsar into emperor: the title of Peter the Great. In: Ragnhild Marie Hatton et al: Royal and Republican Sovereignty in Early Modern Europe. Cambridge University Press, 1997, S. 354.

קישורים חיצוניים

• המילון האטימולוגי של השפה הרוסית של מאקס פאסמר ברשת (באנגלית)
• המילון האטימולוגי של השפה הרוסית מאת מאקס פאסמר (1964-1973) 4 כרכים (ברוסית)