קלריקליזם
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
קלריקליזם (מצרפתית: Cléricalisme) היא עמדה אידאולוגית הדוגלת בדומיננטיות ובשליטה של הרעיונות הדתיים ומוסדות הדת והכמורה (לרוב הכוונה לכנסייה הקתולית הנוצרית) בחיים הציבוריים והפוליטיים של החברה. הקלריקליזם יכול לבוא לידי ביטוי ברמות שונות ובצורות שלטון שונות, ביניהן הגדרת דת רשמית במדינה, תיאוקרטיה וקונקורדט. הביטוי משמש לעיתים קרובות ככינוי מזלזל לפנייה לאנשי דת וכמורה בנושאים שמעבר לתחומה של הכנסייה.
המונח נטבע כנראה בשנות ה-1860 (האזכור הידוע הראשון שלו הוא בעיתון אנגלי ממאי 1864, בטור שתקף את האפיפיור), ונעשה פופולרי לאחר שהציר לאון גמבטה תקף את ממשלת פטריס דה מק-מהון השמרנית ב-4 ב[1]מאי 1877 במילים: ”הקלריקליזם, הנה האויב!”
יש שהשתמשו במונח קלריקליזם בהקשר של הוויכוח על אופיה של מדינת ישראל "כמדינת הלכה" לעומת מדינה "חילונית", שבה נוקטים רבנים ובעלי הלכה בעמדות המבוססות לכאורה על "דעת תורה" גם כאשר מדובר בשאלות שבהן אין ההלכה עוסקת ומספקת תשובה אחת. לדעתם יש במגמה זו כדי להביא לקיפוח חופש המחשבה והשיפוט של הפרט בשאלות פוליטיות ולאומיות שהוא מתבקש להכריע בהן בהליכים דמוקרטיים[דרוש מקור].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יעקב כ"ץ, עת לחקור ועת להתבונן, ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשס"ז, עמ' 177-178
