קוקורו
 | |
| כריכת התרגום העברי | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | נאצומה סוסקי |
| שפת המקור | יפנית |
| סוגה | רומן |
| מקום התרחשות |
טוקיו  |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | 1914 |
| מספר עמודים | 162 (בגרסה העברית) |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | כתר ספרים |
| תאריך | 1983 |
  | |
קוֹקוֹרוֹ (במקור: こゝろ, או בצורת הכתיבה המודרנית - こころ) הוא ספר שנכתב על ידי הסופר היפני נאצומה סוסקי בשנת 1914; זהו אחד מהספרים היפנים המודרניים הידועים ביותר. משמעות שמו ביפנית היא "לב"' "רוח" או "נפש", אך הוא עשוי גם להתפרש כ"תחושה" או כ"עיקרם של הדברים". עלילתו של הספר מתרחשת בתקופה שבה הוא נכתב - שנות המעבר של יפן מתקופת מייג'י, שאופיינה בתחילת ההיפתחות לתרבות המערב, לתקופה המודרנית - ומתארת את הידידות בין המספר לאדם מבוגר, שאותו הוא מכנה "סנסיי" (מורה), ושאת סיפור חייו הוא מגלה בהדרגה. הנושאים העיקריים בהם עוסק הספר הם הבדידות, והניגוד בין האשמה והאנוכיות לבושה; מלבדם, הספר עוסק גם בהשתנותם של החברה והערכים, בתפקידה של המשפחה, במעמדן ובתפקידן של נשים, במחירה של החולשה ובפיתוח הזהות.
מבנה הספר והעלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר בנוי משלושה חלקים; השניים הראשונים נכתבו מנקודת מבטו של המספר, ואילו השלישי הוא מכתב שקיבל המספר מסנסיי, ובו כתוב סיפור חייו.
חלק ראשון - "סנסיי ואני"
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילתו של הסיפור מתרחשת בקאמאקורה, בה נמצא המספר בחופשה. יום אחד, לאחר שסיים את השחייה היומית שלו, מבחין המספר באדם המלווה באורח זר. לאחר שהם נפגשים שוב ושוב, המספר מתחיל להכירו, ומנסה להתיידד איתו. למרות שסנסיי מפגין בפניו ריחוק, נוצרת ביניהם ידידות. המספר מבקר את סנסיי בטוקיו, ומכיר את אשתו; באחת הפעמים, בה סנסיי לא נמצא בביתו, היא מספרת לו על כך שהוא מבקר כל חודש בקברו של חבר, ועל תחושתה שדבר-מה רודף את סנסיי, אך הוא לא מספר לה מהו.
לכל אורך היכרותם, סנסיי שומר על ריחוק מהמספר, מסרב לספר לו על עברו או להסביר מדוע הוא מסתגר בביתו, ומזהיר אותו מכך שהקשר איתו יביא לו אומללות. למרות זאת, לאחר התעקשותו של המספר, סנסיי מבטיח לו שביום מן הימים הוא יספר לו את סיפור חייו.
חלק שני - "אני ומשפחתי"
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שסיים את לימודיו, המספר חוזר לבית משפחתו שבאזור הכפרי. הפוגה במחלתו של אביו מעודדת את אמו של המספר, והיא מתכננת לחגוג את סיום לימודיו - אך תכנוניה מתבטלים לאחר שהגיעה אליהם הבשורה על מחלתו של הקיסר מייג'י. אביו של המספר חוזר למיטת חולייו ומצבו הולך ומידרדר. לאחר מותו של הקיסר, אמו של המספר מבקשת מהמספר למצוא לעצמו פרנסה כדי לעודד את אביו, ומעודדת אותו לכתוב לסנסיי ולבקש ממנו המלצה. אמנם המספר לא מצפה לעזרה מצדו של סנסיי, אך הוא מתאכזב לאחר שהוא רואה שלא מגיע ממנו מכתב תגובה. המשפחה מזועזעת לאחר שמגיעה אליה הידיעה על התאבדותו של הגנרל נוגי, שרצה ללוות את אדונו בדרכו האחרונה.
זמן קצר לאחר מכן, כאשר משפחתו של המספר והוא עצמו בחדרו של אביו, שנמצא על ערש דווי, מגיע אל המספר מברק מסנסיי, שמבקש ממנו שיבוא לבקר אותו בטוקיו. המספר לא מוכן לעזוב את מיטת חוליו של אביו, ושולח לסנסיי מברק ומכתב כדי להסביר מדוע הוא אינו מגיע. ימים ספורים לאחר מכן, מגיע אל המספר מכתב עבה; השורה האחרונה - "כשיגיע אליך המכתב, ככל הנראה כבר לא אהיה בחיים" - תופסת את עינו של המספר בזמן שהוא מדפדף במכתב. מזועזע, הוא רץ אל תחנת הרכבת, ועולה על הרכבת הראשונה לטוקיו; במהלך הנסיעה, הוא קורא את המכתב מתחילתו ועד סופו.
חלק שלישי - "מכתבו של סנסיי"
[עריכת קוד מקור | עריכה]חלק זה הוא המכתב ששלח סנסיי, ולכן הוא נכתב מנקודת מבטו. בתחילת המכתב הוא מתנצל בפני המספר ומסביר מדוע הוא לא ענה למכתב ששלח לו; בשאר המכתב, הוא מקיים את הבטחתו ומספר את תולדות חייו.
סנסיי נולד באזור הכפר; הוריו נפטרו ממחלה כשהיה נער, והורישו לו סכום כסף גדול. דודו של סנסיי מעודד אותו ללמוד בטוקיו, וסנסיי מסכים לכך שינהל עבורו את כספו. באחת הפעמים בהן סנסיי חוזר לבית הוריו, דודו מציע לו להתחתן וכך להמשיך את שושלת היוחסין שלו. סנסיי מסרב, אך הדוד ממשיך להפעיל עליו לחץ על מנת שיינשא. לאחר שסנסיי מבין שדודו ניצל את הכסף שהורישו לו הוריו כדי לנסות להפיק ממנו רווחים (וכך בזבז את רובו), הוא מוכר את ביתו, לוקח עמו את כל רכושו ומנתק את הקשר עם משפחתו. האופן שבו דודו השתמש באמון שנתן בו סנסיי גרם לו להיות ציני בהמשך חייו, ולייחס את פעולותיהם של בני האדם לאנוכיות ולרצון להפיק מהן תועלת עבור עצמם.
כעת, משנמצא בידיו רק סכום כסף מועט, מחליט סנסיי לעבור לגור במקום בו יצטרך לשלם שכר דירה נמוך יותר. בעל חנות מפנה אותו לאלמנה שמחפשת שותף לדירה; לאחר היכרות קצרה, סנסיי עובר לגור בבית, בו היא חיה עם בתה ומשרתת. הוא מתאהב בבתה של בעלת הבית ממבט ראשון, אך חוסר האמון שלו בבני האדם בעקבות הרמייה של דודו לא מאפשר לו ליצור איתה קשר קרוב או לבקש מבעלת הבית את ידה, והוא פוחד מכך שהיא ואמה מנצלות אותו כפי שעשה דודו.
סנסיי מקבל מכתב מחבר, K, בנם של כוהנים בודהיסטיים שנשלח לאימוץ; בשונה מרצונם של הוריו המאמצים, הוא משקיע את זמנו בלימודי פילוסופיה ודת, ולא רפואה. שלוש שנים לאחר תחילתם של לימודיו הוא מודה בפניהם שרימה אותם, ובתגובה הם מתכחשים לו. סנסיי, שרוצה לעזור לחברו, מזמין אותו לגור אצלו. לאחר שהוא משכנע אותו ואת בעלת הבית, K עובר לגור בביתם. עם הזמן, K נעשה חברותי יותר, ומפתח קשר קרוב עם בתה של בעלת הבית; רגשותיו של סנסיי בקשר לכך מעורבים, מכיוון שהוא חושש ש-K יתאהב בה גם הוא. הוא רוצה מאוד להסביר ל-K כיצד הוא מרגיש, אך אינו מסוגל לעשות זאת.
הסתיו מגיע, ושנת לימודים חדשה מתחילה. באחד הימים, סנסיי חוזר לביתו, ולחרדתו רואה את K ואת בתה של בעלת הבית משוחחים בחדרו; הם מפסיקים את שיחתם מיד לאחר שהוא נכנס. לבו של סנסיי מתמלא בחשש; הוא שוקל לבקש מבעלת הבית את ידה של בתה, אך בסופו של דבר לא עושה זאת, מהחשש ש-K הקדים אותו. כש-K מתוודה בפניו על אהבתו לבתה של בעלת הבית, סנסיי אינו מצליח לענות לו.
בימים הבאים, סנסיי מתענה בשל חוסר יכולתו להתוודות גם הוא בפני K, אך הוא מבין בשלב מסוים שרק הוא יודע על אהבתו של K. K, שנקרע בין הערכים הסגפניים בהם הוא מאמין לבין רגשותיו, שואל לעצתו של חברו; סנסיי, שמצא את נקודת התורפה שלו, עונה לו בדברים ש-K עצמו אמר לו לפני שנים, ובהם תיאר את חשיבותם של המשמעת העצמית והעול שהאדם לוקח על עצמו. K, שנפגע מדבריו של סנסיי, מבקש ממנו לא לדבר עוד על הנושא ומתעטף בשתיקה. סנסיי מעמיד פני חולה כדי להבטיח לעצמו זמן שבו יוכל לדבר ביחידות עם בעלת הבית, ולאחר שווידא ש-K לא הקדימו, ביקש מבעלת הבית את ידה של בתה. היא נותנת את הסכמתה, ומדברת על כך עם בתה עוד באותו היום. כל אותו הזמן, K לא מודע כלל למתרחש. סנסיי חש ייסורי מצפון בגלל הבגידה בחברו, אך לא מדבר איתו על הנושא. לאחר שבעלת הבית גוערת בו על שלא סיפר ל-K על אירוסיו, סנסיי מחליט לעשות זאת בבוקר שלמחרת - אבל לא מספיק, שכן באותו הלילה K תולה את עצמו, ומשאיר אחריו פתק שבו, להקלתו של סנסיי, הוא לא מזכיר את בגידתו בו.
סנסיי אכול-האשמה נישא לבתה של בעלת הבית חצי שנה לאחר שסיים את לימודיו, ומקפיד לבקר כל חודש בקברו של חברו. כעת, משאיבד את האמון באנושות ובעצמו, הוא מסתגר בפני העולם וחי בבטלה; אשתו חשה שהוא מוטרד, אבל הוא מעולם לא מסביר לה מדוע. עם הזמן הוא מרגיש אמפתיה כלפי K, ומבין שהוא התאבד בעיקר בגלל בדידותו והאכזבה שחש מעצמו. רצונו של סנסיי ללכת בעקבותיו של K הולך ומתחזק. לאחר מותו של הקיסר, עם סיומה של תקופת מייג'י, הוא מרגיש שאין לו עוד מקום בעולם, ומאבד את עצמו לדעת. בקשתו האחרונה מהמספר היא שלא יגלה לאשתו את סודו.