צלופח חשמלי

צלופח חשמלי
מצב שימור
	conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
תת־מערכה:	בעלי גולגולת
קבוצה:	בעלי חוליות
על־מחלקה:	מקריני סנפיר
מחלקה:	מקריני סנפיר
סדרה:	דגי-חשמל טרופיים
תת־סדרה:	Gymnotoidei
משפחה:	דגי סכין עירומים
סוג:	אלקטרופוס
מין:	צלופח חשמלי
שם מדעי
	Electrophorus electricus; ‏לינאוס, 1766
תחום תפוצה

צלופח חשמלי (שם מדעי: Electrophorus electricus) הוא דג חשמל המסוגל לייצר מתח חשמלי המגיע לעוצמה של עד 860 וולט למשך כשתי מילישניות, בו הוא משתמש הן להגנה והן לציד. הוא טורף-על באזורי המחיה שלו בדרום אמריקה. במהלך מסע באמזונאס בספטמבר 2019 התגלו שני מינים חדשים של צלופחי חשמל: Electrophorus voltai ו-Electrophorus varii. למרות שמו, הוא איננו צלופח אלא בן לסדרה דגי חשמל טרופיים (Gymnotiformes).

מאפיינים

אורך גופו של צלופח חשמלי ממוצע מגיע לשני מטרים, ומשקלו לכ-20 ק"ג. צבע גבו בגוני חום-אפור ובטנו בצבע כתום או צהוב. גוון בטנן של נקבות בוגרות בהיר יותר. לצלופח החשמלי אין קשקשים, פיו בעל צורה מרובעת והוא ממוקם בקצה החוטם שלו. כמו לדגים אחרים, יש לו שלפוחית אוויר שמחולקת לשני חלקים: התא הקדמי מחובר לאוזנו הפנימית וכתוצאה מכך מגביר את יכולת השמיעה שלו. התא האחורי עובר לאורך כל חלל גופו ועוזר לו בציפה. הצלופח צריך לצוף מעל פני המים מדי עשר דקות כדי לקחת אוויר. כ-80% מהחמצן שהוא קולט לגופו מושגים על ידי עלייתו מהמים.

לצלופח החשמלי יש שלושה איברים מיוחדים שתופסים כארבע חמישיות מאורך גופו ובהם הוא נעזר כדי לייצר שדה חשמלי בשתי עוצמות: במתח נמוך או במתח גבוה. כאשר הוא מאתר את הטרף שלו, מוחו שולח אות למערכת העצבים שלו שמגיע לאיברים אלו. מכת חשמל מצלופח זה לא יכולה להרוג אדם בוגר^[^{דרוש מקור]}, שכן הפריקה החשמלית של הזרם הנוצר בגופו נמשכת פחות משתי אלפיות השנייה.

אזורי המחיה של הצלופח החשמלי הם אגנים של נהר האמזונאס ושל נהר האורינוקו, ביצות ונהרות קטנים. הוא ניזון מחסרי חוליות, ופרטים בוגרים לעיתים ניזונים מדגים ומיונקים קטנים. אצל הצלופח החשמלי, הזכרים קטנים יותר מהנקבות.