פצצת SDB

פצצת SDB

פצצת קוטר קטן GBU-39
מידע בסיסי
ארץ ייצור
יצרן	Boeing Defense, Space & Security
עלות יחידה	40,000 דולר אמריקאי (SDB I) 250,000 דולר אמריקאי (SDB II)
מלחמות ומבצעים	מלחמת עיראק, מבצע עופרת יצוקה, המלחמה נגד ארגון המדינה האיסלאמית, מלחמת אפגניסטן, מלחמת האזרחים בסוריה, מלחמת חרבות ברזל
תקופת השירות	2006–בשירות
משתמשים
גרסאות	GBU-39/B GBU-39A/B GBU-39B/B GBU-53/B
מאפיינים כלליים
משקל	129 ק"ג
ממדים
אורך	180 ס״מ
ביצועים
דיוק	CEP של 5–8 מטר (SDB I) CEP של כ־1 מטר (SDB II)
ראש קרב והנחיה
ראש קרבי	חומר נפץ מרסק עם רסס: 93 ק"ג (SDB I) 16 ק"ג (SDB I GBU-39/B) 62 ק"ג (SDB FLM GBU-39A/B) 16 ק"ג (Laser SDB GBU-39B/B)
מרעום	אלקטרוני הניתן לתכנות מתא הטייס, כולל אפשרויות של פיצוץ עם מגע, פיצוץ באוויר או השהייה
הנחיה	מערכת ניווט אינרציאלית, התבייתות אינפרה-אדום, GPS, ביות מכ"ם פעיל
חדירת בטון	1,000 מילימטרים (39 אינץ')

פצצת SDB (ראשי תיבות של: Small Diameter Bomb – פצצת קוטר קטן) היא סדרה של פצצות מונחות מסוג פצצת דאייה, למטוסי קרב רב־משימתיים תוצרת ארצות הברית. הדגם הנפוץ הוא GBU-39/B של בואינג שמכונה SDB I ודגם מתקדם יותר GBU-53/B של ריית'יאון המכונה SDB II נמצא בפיתוח. ייעודה הוא פגיעה כירורגית במטרות איכות ודיכוי הגנה אווירית. הפצצה נמצאת בשירות מספר מדינות, ובפרט בשירות חיל האוויר של ארצות הברית. הפצצה נמצאת בשירות חיל האוויר הישראלי בו היא מכונה "ברד חד", ומותקנת על מטוסי ה־F-15I רעם, F-16I סופה ו־F-35I אדיר.

מאפיינים

הרעיון שמאחורי ה־SDB הוא יצירת פצצה קטנה ומדויקת שתאפשר פגיעה במטרות איכותיות ממרחק. היא כוללת כנפיים בתצורת "יהלום" שמעניקות לה יכולת דאייה של כ־110 קילומטרים (68 מיל) והיא מדויקת מאוד. היא קטנה וקלה יותר מפצצת JDAM רגילה ולכן כל מטוס יכול לשאת יותר יחידות ממנה. פצצת SDB I נושאת כ־16 קילוגרם (35 ליברות) של חומר נפץ מרסק מסוג AFX-757, שלו יכולת חדירה של 1,000 מילימטר בטון מזוין (שהם 1 מטר או 39.37 אינץ').

הדגם המקורי, GBU-39/B SDB I, צויד בהנחיית ניווט אינרציאלי מסויעת GPS שאפשרה לו לתקוף מטרות נייחות כגון מצבורי דלק, בונקרים, מכ"מים וסוללות טק"א נייחות. הדגם המתקדם יותר GBU-53/B SDB II של ריית'יאון כולל גם ראש ביות תרמי ומכ"ם עם יכולת זיהוי מטרה אוטומטית, על מנת לאפשר לתקוף גם מטרות ניידות כגון טנקים, כלי רכב, סוללות נ"מ ונגמ"שי חפ"ק. לדגם SDB I יש CEP של 5–8 מטר והוא משיג זאת על ידי עדכון מתמיד של מערכת הניווט האינרציאלית שלו לפי נתוני ה־GPS.

חברת "רפאל" הישראלית פיתחה פצצת SDB על בסיס ספייס 250 שכוללת בנוסף לניווט אינרציאלי והנחיית GPS גם הנחיה המבוססת על ראש ביות אלקטרואופטי המאפשר פגיעה מדויקת גם במטרות נעות (CEP‏ < 3 מטר). הפצצה נמצאת בשירות חיל האוויר הישראלי בשם "ברד קטן".

היסטוריה

רובה של פסקה זו אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא שקלו לשפר את אמינות הפסקה באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפסקה בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. (18 במאי 2023)

• ב־2001 זכתה חברת בואינג בחוזה לפיתוח וייצור פצצת ה־SDB.
• בספטמבר 2005 הושלם אב־טיפוס לניסוי מבצעי.
• בספטמבר 2006 נמסרה הפצצה הראשונה לחיל האוויר של ארצות הברית.
• באוקטובר 2006 הוכרזה פצצת ה־SDB כמבצעית על מטוס ה־F-15E סטרייק איגל.
• באוקטובר 2006 רשמה פצצת ה־SDB טבילת אש מבצעית.
• בפברואר 2008 נמסרה הפצצה ה־1,000 מדגם SDB I וכן נמסרו 50 פצצות SDB מדגם FLM.
• בספטמבר 2008 הקונגרס של ארצות הברית מאשר לישראל לרכוש אלף פצצות SDB.
• בדצמבר 2008 דווח שחיל האוויר הישראלי ערך שימוש ראשון בפצצה כדי לתקוף תשתיות חמאס ברצועת עזה בזמן מבצע עופרת יצוקה.
• בינואר 2009 הכחיש בכיר בבואינג את הדיווח הנ"ל וטען שהם טרם מסרו פצצות SDB לישראל.
• ביוני 2010 מכרה ארצות הברית 603 פצצות SDB מדגם FLM לחיל האוויר ההולנדי תמורת 44 מיליון דולר אמריקאי.
• באוגוסט 2010 ארצות הברית בוחרת בפצצת GBU-53/B של ריית'יאון למיזם SDB II, הדור הבא של פצצת ה־SDB.
• ביולי 2014 השתמש חיל האוויר הישראלי לראשונה באופן רשמי בפצצת SDB, במהלך "מבצע צוק איתן".
• במאי 2015 משרד ההגנה האמריקאי מאשר את פצצת ה־SDB II לשימוש במטוסי F-15E סטרייק איגל.
• באפריל 2016 רכשה אוסטרליה כ־2,950 פצצות SDB תמורת 386 מיליון דולר אמריקאי.
• במרץ 2019 טענה סוריה שמטוס F-35I של חיל האוויר הישראלי, השמיד מחסני טילים איראניים בחלב באמצעות פצצות SDB.
• במאי 2021, במבצע שומר החומות, עשה חיל האוויר הישראלי שימוש בפצצת "ברד קטן" מתוצרת "רפאל" בסיכול ממוקד של חוסאם אבו הרביד, מפקד החטיבה הצפונית בג'יהאד האסלאמי הפלסטיני.
• במאי 2023, ב"מבצע מגן וחץ", נעשה שימוש בפצצות "ברד חד" בסיכולים ממוקדים נגד בכירי הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני.

השימוש בפצצה על ידי ישראל

פצצות ה־SDB נמצאות בשימוש חיל האוויר הישראלי החל מ־2009. כיום הן מבצעיות על מטוסי ה־F-15I רעם, ה־F-16I סופה וה־F-35I אדיר. חיל האוויר הישראלי ערך שימוש ראשון מאושר בפצצת SDB ב"מבצע צוק איתן" ב־2014, אך ישנם דיווחים לא מאומתים שהוא השתמש בפצצה באופן לא מאושר כבר ב"מבצע עופרת יצוקה" ב־2008. לטענת סוריה, ב־28 במרץ 2019, מטוס F-35I של חיל האוויר הישראלי, השתמש בפצצות SDB מדגם GBU-39 כדי להשמיד מחסני טילים איראניים בחלב במסגרת סכסוך ישראל–איראן–חזבאללה בסוריה.

במאי 2021, ב"מבצע שומר החומות", עשה חיל האוויר הישראלי שימוש בפצצת "ברד קטן" מתוצרת "רפאל" בסיכול ממוקד של חוסאם אבו הרביד, מפקד החטיבה הצפונית בג'יהאד האסלאמי הפלסטיני.

במאי 2023, ב"מבצע מגן וחץ", נעשה שימוש בפצצות ברד-חד בסיכולים הממוקדים נגד בכירי הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני.

במלחמת חרבות ברזל נעשה שימוש רב בפצצות מסוג זה. כמו כן בוצע שימוש בפצצות "ברד חד" מדגם GBU-39B לצורך ההתנקשות בסאלח אל-עארורי ברובע הדאחייה בביירות ב-2 בינואר 2024, כאשר על פי פרסומים זרים, כלי טיס של חיל האוויר הישראלי הטיל 6 פצצות מסוג זה לעבר היעד.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פצצת SDB בוויקישיתוף

• שחר צורני, ‏לראשונה: נשק SDB ב"סופה", באתר חיל האוויר הישראלי, 18 באוגוסט 2015
• שחר צורני, ‏ברד קטלני, באתר חיל האוויר הישראלי, 30 באוקטובר 2015
• שחר צורני, ‏קטלנית יותר, מדויקת יותר: הפצצה המתקדמת של חיל האוויר, באתר ‏מאקו‏, 8 בנובמבר 2015
• פצצת SDB GBU-39 ברד־חד בחיל האוויר הישראלי, פורום צבא וביטחון בפרש
• יואב זיתון, מפקד הטייסת שחיסלה את בכיר הג'יהאד: "לא תמיד יודעים את זהות הבכירים שתוקפים", באתר ynet, 17 במאי 2021
• ניצן סדן, הקברניט: הכירו את הפצצות הקטנות שמחסלות מחבלים בכל מסתור, באתר כלכליסט, 7 בספטמבר 2024
  • ניצן סדן, "הקברניט" – פצצות ברד-חד, בערוץ של כלכליסט ביוטיוב