פורטל:סנקט פטרבורג

עריכהפורטל סנקט פטרבורג

סנקט פטרבורג (ברוסית: Санкт-Петербу́рг) היא העיר השנייה בגודלה ברוסיה (אחרי מוסקבה). תושבי העיר מכנים אותה, בקיצור, פטרבורג או פיטר (Питер). העיר נמצאת בצפון-מערב רוסיה, על שפת הים הבלטי, בשפך נהר הנֶבָה.

סנקט פטרבורג היא מרכז תרבותי אירופי חשוב, בעלת מעמד מרכזי כנמל ופתח למסחר עם אירופה. העיר נוסדה במאי 1703 על ידי הצאר פיוטר הגדול כ"חלון לאירופה" ושימשה כעיר הבירה מ-1712 ועד 1918. העיר חדלה לשמש עיר הבירה לאחר מהפכת אוקטובר, כאשר הבירה שבה למוסקבה. אוכלוסיית העיר מונה כיום כ-4.7 מיליון תושבים והיא בירת מחוז לנינגרד.

שם העיר השתנה מספר פעמים בהיסטוריה, ואת שמה הנוכחי מבטאים אנשים בדרכים שונות. סָנקט פטרבורג הוא התעתיק לשם שבו משתמשים בני המקום. עם זאת, דוברי עברית רבים מבטאים וכותבים את שמה של העיר "סנט פטרבורג". כשנוסדה העיר, היא נקראה על שם פטרוס הקדוש. פיוטר הגדול בחר להשתמש בתחילית "סנקט" ובסיומת "בורג" שמקורן בגרמנית, ובכך רצה לשוות לעיר אופי בין-לאומי. בשנת 1914 שונה שמה לפטרוגרד (ברוסית: Петроград) ובשנת 1924 שונה שמה ללנינגרד (ברוסית: Ленинград) על שם ולדימיר לנין. ב-1991 הוחזר השם סנקט פטרבורג לאחר משאל עם.

על פי מיטב המסורת הנורדית, נבנתה העיר בשטח גדול, ורובה הוא אזורי פארקים, תעלות ואגמים. שטח העיר הוא כ-1,439 קמ"ר, מה שעושה אותה לעיר השנייה בגודל שטחה באירופה עבור מעל למיליון תושבים, לאחר לונדון. העיר גדולה בשטחה פי שניים מניו יורק ופי 18 מפריז. סנקט פטרבורג היא העיר הצפונית ביותר הכוללת יותר ממיליון תושבים. בשנת 1990 הוכרז המרכז ההיסטורי של העיר (לראשונה לאחר נפילת מסך הברזל בברית המועצות), שלפעמים נקרא גם המוזיאון החוץ-מבני של נאו קלאסיציזם, כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

סנקט פטרבורג היא עיר בעלת רקע תרבותי ואדריכלי עשיר. הופעתה המלכותית של העיר היא תוצאה של שלל פרטי אדריכלות, בהם: שדרות ישרות ורחבות, שטחים פתוחים, פארקים וגנים, גדרות מתכת מקושטים, פסלים ואנדרטות. בניגוד לרוב הערים העתיקות באירופה שהלכו והתפתחו לאורך השנים בצורה טבעית, סנקט פטרבורג נבנתה מלכתחילה עם תכנון קפדני ותוך הקצאת משאבים אדירים.

כחלק מהתכנון, הוזרמו מי נהר הנֶבָה דרך עשרות תעלות, אשר משתלבות במרקם המרכז העירוני עם גשריהם ומעגניהם. תעלות מים אלה מוסיפות לאווירה המיוחדת השוררת בעיר ובזכותן הוענק לה הכינוי "ונציה של הצפון".

עריכהתמונה נבחרת

המפל הגדול בארמון פטרהוף, מבט מכיוון הגנים התחתונים.

לגלריית תמונות סנקט פטרבורג

עריכההידעת?

האופרה הארצישראלית, שנוסדה בתל אביב על ידי המוזיקאי הרוסי-יהודי מרדכי גולינקין, בעברו מנצח בבית האופרה בסנקט פטרבורג, הפיקה בשנת 1924 את האופרה "היהודייה". המחזה הועלה גם על הבמה בירושלים. נציג הוותיקן טען אז כי תלבושתו של הקרדינל ותוכן הליברית מהווים פגיעה בנצרות. גולינקין נכנע לדרישות איש הדת ושינה את התלבושת והטקסט בהתאם לדרישותיו. המשורר אורי צבי גרינברג יצא בהתקפה חריפה כנגד הכניעה וכינה אותה "סטירת לחי ליישוב העברי".

לקטעי "הידעת?" נוספים

עריכההיסטוריה של סנקט פטרבורג

הצאר פיוטר הראשון כבש במלחמה הצפונית הגדולה את אזור אינגריאן (מידי השוודים) בשנת 1703 ומאז החלה לבנות עיר חדשה במטרה של "לקרוע חלון לאירופה" (דהיינו- מוצא לים). פיוטר קרא לעיר על שם השליח פיוטר הקדוש, השם המקורי SanktPiterburh היה למעשה חיקוי להגייה ההולנדית Sint Petersburg, פיוטר חי ולמד לתקופה מסוימת בהולנד.

משום שבניית העיר החלה בזמן מלחמה, המבנה הראשון שנבנה היה מבצר, הידוע כיום כמבצר פטרופבלובסקיה ונשא את השם המקורי SanktPiterburh. המבנה נבנה באי הארנבים, בגדה הימנית של נהר הנֶבָה, מספר ק"מ ביבשה מהמפרץ. אדמת הביצה שהקיפה את המבצר עברה ייבוש והעיר נפרסה כלפי חוץ מתוך המבצר תוך השגחתם של מהנדסים גרמנים שהוזמנו לרוסיה על ידי הצאר.

פיוטר אסר על בניית מבנים מאבן בכל רוסיה מחוץ לגבולות העיר, על מנת שכל סתתי האבן ברוסיה יבואו לסייע בבניית העיר. בניית העיר החדשה הייתה כרוכה בסבל לא יתואר להמוני העובדים שהועסקו בתנאי כפייה, על פי הערכות כ-30 אלף מהם מתו במהלך הבנייה.

הצאר פיוטר, שקיבל השראה מהערים ונציה ואמסטרדם, חזה שסירות ואוניות יהיו אמצעי התעבורה הבלעדיים בתעלות העיר ולכן הורה שלא יבנה גשר קבוע מעל נהר הנֶבָה. הוראה זו שונתה בשנת 1850, עת הותרה בנייתם של גשרים נפתחים מעל הנהר.

ב-1712 הפכה העיר לבירת האימפריה הרוסית, והעברת משרדי הממשלה אליה נתנה דחיפה גדולה להתפתחותה. בהמשך הפכה פטרבורג למרכז התרבות הרוסית ופרחו בה התיאטרון, הבלט, הפעילות הספרותית, המוזיקלית, והמדעית. כל גדולי סופרי רוסיה במאה ה-19 חיו באופן זמני או קבוע בעיר.

במשך המאה ה-18 וה-19 בנתה האליטה הרוסיה בצורה פזרנית את העיר, משאירה אחריה ארמונות רבים ששרדו עד היום. העיר סבלה ממספר רב של שיטפונות, הנורא שבהם היה ב-7 בנובמבר 1824 כאשר המים עלו 4.21 מטרים מעל מפלס המים הרגיל.

במאה ה-19 הפכה סנקט פטרבורג למרכז התסיסה החברתית והמהפכנית ברוסיה, בין השאר בגלל הימצאותם של פועלי התעשייה בקרבה משמעותית לאצולה הרוסית בעיר. אך גם בשל גידולה העצום של העיר במאה ה-19 וביטול צמיתות האיכרים על ידי צאר אלכסנדר השני ב-1861. בתי מגורים נבנו בפאתי העיר וצמחו תעשיות חדשות, עד סוף המאה ה-19 הפכה סנקט פטרבורג לאחד ממרכזי התעשייה הגדולים באירופה.

עם התפתחות התעשייה צמחו תנועות פועלים קיצוניות, ותנועות סוציאליסטיות היו אחראיות להתנקשויות באנשי אצולה רבים, בהם גם של הצאר אלכסנדר השני.

ב-1905 פרצה המהפכה הרוסית הראשונה (הידועה בתור מהפכת 1905) בעיר, שהתרחבה למחוזות רבים אחרים.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה שינה הצאר ניקולאי השני את שם העיר ב-31 באוגוסט 1914, מסנקט פטרבורג שהיה בעל צליל גרמני לפטרוגראד (ברוסית: העיר של פיוטר) שהיה בעל צליל סלאבי יותר; דבר שהיה אמור להעלות את המורל של העם הרוסי.

ב-1917 החלה המהפכה הרוסית (השלב הראשון בפברואר 1917) בשלב הראשון הורדת הממשל הצארי והקמת שני מרכזי כוח פוליטיים (הממשלה הזמנית וסובייט פטרוגראד). הממשלה הזמנית בוטלה במהפכת אוקטובר והחלה מלחמת האזרחים הרוסית. בגלל קרבתם של הכוחות האנטי-מהפכניים (הצבא הלבן) והמצב הפוליטי המעורער אולץ המנהיג הבולשביקי ולדימיר לנין להימלט למוסקבה, בירתה הקודמת של רוסיה, ב-5 במרץ 1918. מהלך זה נראה בהתחלה כזמני (וכך הוא הוצג) אבל מוסקבה נשארה הבירה עד עצם היום הזה. העברתה של הבירה למוסקבה הביאה להגירה המונית אל הבירה החדשה והאוכלוסייתה של העיר קטנה לכדי שליש עד 1920.

ב-24 בינואר 1924 שלושה ימים לאחר מותו של לנין, קיבלה העיר את השם לנינגרד לכבודו. מהלך זה נראה אז כסוג של התנערות מהרקע האימפריאליסטי של העיר.

בזמן מלחמת העולם השנייה נמשך המצור על לנינגרד, על ידי כוחות הוורמאכט של גרמניה הנאצית, מ-8 בספטמבר 1941 עד ל-27 בינואר 1944, לאורך 29 חודשים רצופים. היטלר הורה באופן מפורש להחריב את העיר עד היסוד ולא לקבל כניעה - כלומר להביא למותם של מיליוני תושבי העיר. מפקדי הוורמאכט במקום לא הסתייגו כלל, אלא הרחיבו הנחיות כלליות אלו לפקודות מפורשות ומפורטות: פגיעה באספקת המים, המזון והדלק בכוונה להביא לרעב, לצד פקודות לא לקבל שום כניעה מצד אזרחי העיר, ולירות על מנת להרוג אזרחים המבקשים להיכנע או לברוח מהעיר הנצורה.

הכוחות הגרמנים יחד עם משתפי הפעולה (בהם הפינים) מנו כ-750,000 נפש ואילו הכוחות הרוסים כולל משמר אזרחי מנו כמיליון נפש. במשך זמן זה הוקמה "הדרך לחיים" מעל אגם לאדוגה (שהיה קפוא במשך רוב השנה) אבל היה פתוח לתקיפות אוויריות ורק כאחת מתוך שלוש משאיות שהושמה למשימה הגיעה ליעדה. במשך המלחמה נפטרו כ-800 אלף תושבים מתוך שלושה מיליון - שיעור האבדות האזרחיות הכבד ביותר מעיר כלשהי בהיסטוריה המודרנית, ואולי בכלל.

בעקבות העקשנות ההירואית של תושבי העיר, הייתה סנקט פטרבורג העיר הסובייטית הראשונה שקיבלה את מעמד עיר גיבורים.

לאחר המלחמה נבנתה מחדש העיר בעזרת הציורים הישנים של מבניה והעיר חזרה להיות מרכז תרבותית ואינטלקטואלי כבעבר.

בעיר הוקמו אתרי עיקריים למלחמה והמצור ובהם כיכר ניצחון במרכז סנקט פטרבורג, שבה ממוקם היכל הזיכרון בו 900 פגזים מוארים, אחד כנגד כל יום של המצור.

סביב העיר הוקמה סדרה של אנדרטאות המסמלות את קרבות מלחמת העולם.

עבודות שיקום האתרים בעיר, וארמונות הצארים שסביבה, הושלמו רק בסוף המאה ה-20.

בתקופת הפרסטרויקה החל בברית המועצות גל של החזרת שמות קודמים למקומות ששמם שונה. ב-12 ביוני 1991 נערך בעיר משאל עם שבו החליטו תושבי העיר להחזיר את השם המקורי "סנקט פטרבורג", עם תמיכה של 54% אחוזים. ההחלטה נכנסה לתוקף באישור המועצה העליונה של רוסיה ב-6 בספטמבר באותה השנה. שמות הרחובות, הפארקים והארמונות חזרו גם כן לשמם המקורי. אך במשאל עם נוסף שנערך בחרו המקומיים להשאיר את שם המחוז "מחוז לנינגרד" מהתקופה הסובייטית ולא לשנותו.

עריכהמבנים ואתרים בסנקט פטרבורג

ארמונות

ארמון החורף • המרכז ההיסטורי • הארמון הגדול בפטרהוף • מתחם הארמונות והפרקים בפטרהוף • מבצר פטרופבלובסקיה • ארמון יקטרינה • ארמון אלכסנדר • ארמון מרינסקי • ארמון קונסטנטין • טירת מיכאילובסקי • ארמון טבריצ'סקי •

מוזיאונים

ארמיטאז' • המוזיאון הרוסי

מבני דת

מנזר אלכסנדר נֶבסְקִי • קתדרלת קאזאן • קתדרלת איסק הקדוש • קתדרלת פטרופבלובסקיה • כנסיית הגואל שעל הדם • בית הכנסת קורל הגדול • מסגד סנקט פטרבורג

תרבות

תיאטרון מרינסקי • בלט קירוב • הספרייה הלאומית הרוסית • התזמורת הפילהרמונית

אתרים

כיכר הארמון • גן הקיץ • שדרת נבסקי • בניין האדמירליות • מצפה הכוכבים פולקובו • עמוד אלכסנדר • פרש הנחושת • נבייה • בית הקברות פיסקריובסקויה לזכר הנופלים

השכלה

האוניברסיטה הממלכתית

כלכלה

פורום סנקט פטרבורג הבינלאומי לכלכלה • הבורסה • מפעל קירוב

עריכהתחבורה בסנקט פטרבורג

כביש הטבעת של סנקט פטרבורג (ברוסית: Кольцева́я автомоби́льная доро́га вокру́г го́рода Санкт-Петербу́рга) הוא כביש מהיר הסובב את העיר ומקשר עיירות במחוז לנינגרד אל העיר. אורכו 116.75 ק"מ וחלקים ממנו עודם בבנייה, כשבגמר סלילתו אורכו הכולל אמור להגיע ל-142.15 ק"מ.

רעיון הכביש עלה לראשונה ב-1965, אולם התקדמות אמיתית ניכרה רק ב-1984 כאשר הסניף האזורי של המפלגה הקומוניסטית והנהלת העיר הסכימו על בניית כביש הטבעת הפטרבורגי והכביש נכנס ב-1995 לתוכנית הלאומית לסלילת כבישים ברחבי רוסיה. הלכה למעשה, הבנייה החלה רק ב-1998. ב-2003 הסתיים החלק הראשון.

בניית הכביש צפויה להסתיים בשנת 2018.

הרכבת הקלה של סנקט פטרבורג (ברוסית: Санкт-петербургский трамвай) היא מערכת רכבת קלה להסעת המונים במטרופולין סנקט פטרבורג שנפתחה בספטמבר 1907. בשנות ה-80, הפכה למערכת הסעת ההמונים הגדולה בעולם ונכנסה לספר השיאים של גינס, כשב-2002 היא עדיין החזיקה בשיא, עם מסלול כולל באורך 690 קילומטרים. ב-1995 צומצמו והוחלפו כמה קווים, בעיקר במרכז העיר ומאז 2001 צומצמו קווים נוספים. הרכבת מתופעלת על ידי חברת גור-אלקטרו-טרנס (Горэлектротранс), ארגון מוניציפלי שמתפעל 39 מסלולים ומחזיק ברשת טרוליבוס נרחבת. בשיאה, ב-1988, רשת הרכבת הקלה הייתה באורך של 1,022 ק"מ.

כיום רשת הרכבת הקלה היא באורך של 500 ק"מ בלבד, והיא במקום הרביעי בעולם בגודלה.

הרכבת התחתית של סנקט פטרבורג (רוסית: Петербургский метрополитен, פטרבורגסקיי מטרופוליטן) היא מערכת הסעת המונים ותיקה הפועלת בסנקט פטרבורג ומחוז לנינגרד ברציפות מאז שנת 1955. בעבר נקראה הרכבת התחתית הלנינגרדית ע"ש לנין המעוטרת בפרס לנין (Ленинградский Ордена Ленина Метрополитен имени В.И. Ленина).

החלטה על הקמת הרכבת התחתית בעיר התקבלה בסוף שנות ה-30 ובאפריל 1941 החלו עבודות הקמה. הן הופסקו עקב מלחמת העולם השנייה וחודשו בשנת 1946. תנועת הרכבות החלה ב-15 בנובמבר 1955.

כמקבילתה המוסקבאית, מרבית מתחנות הרכבת מעוטרות בפאר בסגנון סובייטי ומודרני, מה שהופך את הרכבת התחתית הפטרבורגית לאחת האטרקטיביות והאלגנטיות ביותר בעולם. בשל הגאולוגיה הייחודית של העיר מערכת הרכבת התחתית נחשבת לאחת העמוקות ביותר בעולם, כיוון שהמערכת נחפרה עשרות מטרים מתחת לעיר, על מנת שלא לפגוע בבניינים העתיקים בעיר. תחנת האדמירלות של מטרו פטרבורג, למשל, היא התחנה העמוקה ביותר ושוכנת 105 מטרים מתחת לאדמה. המערכת משרתת כשלושה מיליון איש מדי יום והיא אחת מ-20 מערכות הרכבת התחתיות העמוסות בעולם.

עריכהסנקט פטרבורג באמנות

כיכר הארמון - ציור מראשית המאה ה-19

לגלריית סנקט פטרבורג באמנות

עריכהאתר לביקור

אתר נבחר לביקור

קתדרלת פטר ופול או קתדרלת פֶּטְרוֹפַּבְלוֹבְסקיה (ברוסית:Петропавловский собор) היא קתדרלה פרבוסלאבית הממקומת בתוך מבצר פטרופבלובסקיה. זוהי נקודת הציון העתיקה ביותר בסנט פטרסבורג, שננבנתה בין 1712–1733 ב"אי הארנבים" לאורך נהר הנייבה. הקתדרלה נבנתה במקור על ידי פיוטר הגדול ועוצבה על ידי דומניקו טרזיני. צריח הקתדרלה הוא צריח הכנסייה הרוסית הפרבוסלאבית הגבוהה ביותר. מאז שמגדל הפעמונים לא בנפרד אלא חלק מהקתדרלה עצמה, נחשבת הכנסייה לגבוהה ביותר מבין הפרבוסלאביות בעולם. זה גם המבנה הגבוה בעיר עד היום (נכון למאי 2012).

המלצות לביקור באתרים נוספים

עריכהפורטלים קרובים


פורטל מוסקבה	פורטל ברלין	פורטל רומא	פורטל פריז	פורטל לונדון

פורטל אמסטרדם	פורטל ניו יורק	פורטל ברצלונה	פורטל וושינגטון די. סי.	פורטל ירושלים

עריכהקדימה, לעבודה!

רוצים לעזור? הנה כמה משימות שבהן אתם יכולים לתרום:

כתבו או תרגמו ערכים מבוקשים בנושא סנקט פטרבורג. ברשימה זו תוכלו גם להוסיף ערכים שלדעתכם חסרים
כתבו או תרגמו כל הערכים החסרים שכדאי לכתוב - רשימה אוטומטית שנוצרת על פי אתר ויקינתונים.
תמונות חסרות בערכי סנקט פטרבורג - האם יש בבעלותכם תמונות ברישיון חופשי?