עמוס כץ

עמוס כץ
לידה	29 בספטמבר 1940 (בן 84); רחובות, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
השתייכות	צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1960–1991 (כ־31 שנים)
דרגה	תת-אלוף
תפקידים בשירות
	מפקד גדוד 46 בחטיבה 401; סגן מפקד חטיבה 14; מפקד חטיבה 188; מפקד המרכז הלאומי לאימונים ביבשה; מפקד אוגדה 220; ראש מטה פיקוד צפון; קצין שריון ראשי; מפקד עוצבת סיני;
פעולות ומבצעים
	מלחמת ששת הימים; מלחמת ההתשה; מלחמת יום הכיפורים; מלחמת לבנון הראשונה
עיטורים
	עיטור המופת

עמוס כץ (נולד ב-29 בספטמבר 1940) הוא איש צבא ישראלי בדימוס, שכיהן כמפקד חטיבה 188, מפקד אוגדה 252 וקצין שריון ראשי, והשתחרר בדרגת תת-אלוף. כץ קיבל את עיטור המופת על פועלו במלחמת ששת הימים.

ביוגרפיה

כץ נולד ברחובות, בן להורים יוצאי גרמניה. למד בבית חינוך לילדי עובדים ובתיכון עבר ללמוד בקיבוץ שריד. היה חבר בגרעין נח"ל. ב-1960 התגייס לצה"ל ועשה את רוב שירותו בחיל השריון. תחילה שירת כאיש חימוש בגדוד 82 של חטיבה 7 ובהמשך עבר הכשרה כלוחם וקורס מפקדי טנקים. בהמשך השלים קורס קצינים ושימש כמפקד מחלקת טנקים בגדוד 82. בהמשך שירת סגן מפקד פלוגה וקצין המבצעים הגדודי. ב-1964 היה חבר במשלחת החשאית של צה"ל לגרמניה שנשלחה לקלוט את טנקי הפטון האמריקנים. לאחר הקמת גדוד ה"מגח" (שמו העברי של הפטון) הראשון, גדוד 79, מילא בו תפקיד מפקד פלוגה ומפקד קורס מפקדי טנקים.

במלחמת ששת הימים פיקד על פלוגת צוערי קורס קציני שריון שסופחה לגדוד 46, והצטרפה לגדוד 890 של חטיבת הצנחנים. כץ השתתף בקרבות ההבקעה בפתחת רפיח במהלכם נפגע הטנק שלו והוא נכווה בכל חלקי גופו, הוא המשיך להילחם לאחר שהחליף טנק, ובמהלך הקרב באותו יום השמיד עשרה טנקים מצריים וסייע בחילוץ כוחות הנח"ל המוצנח. בהמשך המלחמה נאלץ להחליף עוד שלוש פעמים את הטנקים עליהם פיקד, השתתף בקרבות בח'אן יונס, קנטרה ובאזור גשר פירדאן על תעלת סואץ. על הדוגמה האישית לאנשיו בהמשיכו למלא את משימתו אף שנפצע, עוטר בעיטור המופת.

לאחר המלחמה מונה לסגן מפקד גדוד 46, לקצין אג"ם בחטיבה 401. באוגוסט 1968 מונה למפקד גדוד 46^[1] עליו פיקד עד נובמבר 1969, בתקופה זו השתתף הגדוד במלחמת ההתשה בגזרת תעלת סואץ. ב-1971 מונה לסגן מפקד חטיבה 14 וב-1973 יצא להשתלמות בבסיס השריון האמריקאי בפורט נוקס.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים חזר לישראל, וקיבל פיקוד על גדוד שריון, גדוד 71 שהסתפח לחטיבה 7, והורכב ברובו מחיילים ומפקדים שהגיעו מחוץ לישראל ושובצו תוך כדי לחימה. הגדוד בפיקודו השתתף בכיבוש מזרעת בית-ג'אן והמובלעת בסוריה, במהלך המלחמה נפצע בראשו מרסיס. לאחר המלחמה מונה למפקד חטיבה 188 אותה נקרא לשקם לאחר שספגה אבדות כבדות מאוד, כולל נפילתו של מפקדה יצחק בן שהם. החטיבה בפיקודו השתתפה במלחמת ההתשה בגזרה הסורית, שנמשכה במשך מספר חודשים, ובלחימה בפתחלנד. יום לפני סיום התפקיד נפצע באורח קשה מאוד בתאונת דרכים, ונפגע בעמוד השדרה. לאחר חצי שנה של שיקום חזר לצבא. הדריך במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה ושימש קצין אג"ם של פיקוד המרכז, ב-1978 נשלח להשתלמות בבסיס הצבא האמריקאי בפורט לוונוורת' ובשנת 1979 קודם לדרגת תת-אלוף ומונה למפקד בסיס האימון ליחידות שדה בצאלים ולמפקד אוגדה 220. ב-1982 כיהן כראש מטה פיקוד הצפון שעסק בהכנות לקראת מבצע שלום הגליל, ומילא תפקיד זה במהלך השלבים הראשונים של מלחמת לבנון.

ב-1983 מונה לקצין שריון ראשי, תחת מפקד גייסות השריון, האלוף משה בר כוכבא, ובמקביל פיקד על עוצבת סיני. בתקופתו הוקמה מפקדת חילות השדה ומפקדת החיל עברה תחת אחריותה. ביולי 1986 סיים את תפקידו. לאחר מכן עסק בפרויקטים אחרים והיה נציג משרד הביטחון בדרום אפריקה^[2]. השתחרר משירות הקבע ב-1991 והמשיך לשרת עוד שנים ממושכות בשירות מילואים פעיל.

כץ בעל תואר שני במדע המדינה ובמתמטיקה מאוניברסיטת חיפה. עוסק בחקלאות בגידול הדרים ואבוקדו. ב-2020 יצא לאור ספרו "בדרכי, שריונר – בשדות הקרב במקום שדות הלחם"^[3].

לקריאה נוספת

עמית ליאור, מלחמתו של כוח עמוס במובלעת הסורית, 2019

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא עמוס כץ בוויקישיתוף

עמוס כץ באתר יד לשריון
עיטור המופת שהוענק לעמוס כץ, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
אילן סהר, סיפור לחימת כוח עמוס גדוד 71 במלחמת יום כיפור 1973 במסגרת חטיבת 7 במובלעת הסורית רמת הגולן, 2013, באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים
עמוס כץ, באתר "50 שנה למלחמת יום הכיפורים" של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
אלמ (מיל') אילן סהר, מורשת חטיבה 7 בקרבות רמת הגולן במלחמת יום הכיפורים - חלק ב' - קרבות ההבקעה, זרקור - מחלקת היסטוריה צה"ל, 2013

הערות שוליים

^ מפקדי גדוד 46 "שלח" 1967-2017 אורי בר-און ז"ל, אריה קרן, עמוס כץ, משולם רטס ז"ל, גדעון אבידור, גיא בר-כוכבא, דוד שובל, חיים אלקן, עמית ברוך, מתניה יריב, יהודה נווה ז"ל, אהרון באומוול, ישראל גולדשטיין, צביקה פריד, זאב גולדבלט, ציון ספיר, דודו קידר, אורי אדם, אורי רוזנטל, מוטי קרמר, דידי בן יואש, אורי כהן-שובל, חלוצי רודוי, גדי יעקב, אסף גורן, אמיר לב, יצחק תורג'מן, תומר גולן דודי קמחי, אלעד רצאבי, ג'וני כהן, עדן שני, דודו סונגו, אוהד מאור, צפריר הרשושנים.
^ אמיר אורן, דרום אפריקה וישראל: דם, גזע ומעות, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2013
^ 8 באוגוסט 2020: בדרכי, שריונר – בשדות הקרב במקום שדות הלחם, באתר פארק לטרון, ‏8 באוגוסט 2020

עמוס כץ - תבניות ניווט

[1] מפקדי גדוד 46 "שלח" 1967-2017 אורי בר-און ז"ל, אריה קרן, עמוס כץ, משולם רטס ז"ל, גדעון אבידור, גיא בר-כוכבא, דוד שובל, חיים אלקן, עמית ברוך, מתניה יריב, יהודה נווה ז"ל, אהרון באומוול, ישראל גולדשטיין, צביקה פריד, זאב גולדבלט, ציון ספיר, דודו קידר, אורי אדם, אורי רוזנטל, מוטי קרמר, דידי בן יואש, אורי כהן-שובל, חלוצי רודוי, גדי יעקב, אסף גורן, אמיר לב, יצחק תורג'מן, תומר גולן דודי קמחי, אלעד רצאבי, ג'וני כהן, עדן שני, דודו סונגו, אוהד מאור, צפריר הרשושנים.

[2] אמיר אורן, דרום אפריקה וישראל: דם, גזע ומעות, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2013

[3] 8 באוגוסט 2020: בדרכי, שריונר – בשדות הקרב במקום שדות הלחם, באתר פארק לטרון, ‏8 באוגוסט 2020

[1]

[2]

[3]