סיפור חייך
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
טד צ'יאנג  |
| שפת המקור |
אנגלית |
| סוגה |
נובלה |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
נובמבר 1998 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת אופוס |
| תאריך | 2002 |
| תרגום | רחביה ברמן |
| פרסים | |
| |
  | |
סיפור חייך (באנגלית: Story of Your Life) הוא נובלת מדע בדיוני מאת טד צ'יאנג, שהתפרסמה בשנת 1998. הסיפור זכה בפרס תאודור סטרג'ן לשנת 1999 ובפרס נבולה לנובלה הטובה ביותר לשנת 2000. בשנת 2016 יצא הסרט "המפגש" המבוסס על הסיפור.
הסיפור שייך לסוגת "מפגש ראשון", ומבוסס על עקרונות מתחומי הבלשנות והפיזיקה.
כתיבה ופרסום
[עריכת קוד מקור | עריכה]"סיפור חייך" הוא הסיפור הרביעי פרי עטו של צ'יאנג שהתפרסם.[1] בהערות לסיפור כתב צ'יאנג כי את השראתו לסיפור קיבל מהקסם שהילך עליו היישום של חשבון וריאציות בתחום הפיזיקה. על פי עדותו, למד צ'יאנג את תחום הבלשנות במשך חמש שנים בטרם הרגיש מוכן לכתוב את הסיפור.[2]
הסיפור התפרסם לראשונה באנתולוגיה "Starlight 2" (אנ'). לאחר מכן הופיע באוסף ה-16 של האנתולוגיה המד"ב הטוב של השנה (אנ') (1999), ובהמשך בכמה אנתולוגיות נוספות, וכן באוסף הסיפורים הקצרים של צ'יאנג "סיפורי חייך ואחרים". אוסף הסיפורים הקצרים וכן האנתולוגיה "Year's Best SF 4" בה הופיע תורגמו לעברית על ידי רחביה ברמן בשנת 2002 ויצאו לאור בהוצאת אופוס.
בין השפות אליהן תורגם הסיפור: איטלקית (1999), יפנית (2001), שוודית (2005), צרפתית (2006) וגרמנית (2011).[3]
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסיפור כתוב כעלילה ראשית, בה משולבות "תמונות" מעתידה של גיבורת הסיפור, אשר ככל שהעלילה העיקרית מתקדמת הולך ומתברר הקשר בין התמונות הללו לעלילה הראשית.
העלילה מתרחשת בארצות הברית. הטכנולוגיה האנושית המתוארת ברקע הסיפור תואמת את זו של זמן כתיבתו - סוף שנות ה-90 של המאה ה-20. הטכנולוגיה המופיעה בסיפור ושאינה קיימת בתקופה זו היא טכנולוגיה אותה מביאים עמם החוצנים.
לואיז באנקס היא בלשנית, הנקראת לנסות ולפענח את שפתם של חוצנים שזה עתה יצרו קשר עם האנושות. הקשר נוצר באמצעות טכנולוגיה חוצנית שאינה מובנת לבני האדם, בכמאה נקודות שונות ברחבי העולם, וצוותים של בלשנים ומדענים אחרים מנסים להפיק את מירב התועלת מהקשר הראשון שנוצר עם החוצנים. יחד עם באנקס בצוות הפיזיקאי גארי דונלי. נוכחות פיזיקאי בצוות אמורה לסייע בפיענוח שפתם של החוצנים, היות שחוקי הפיזיקה הם אוניברסליים, ויכולים להיות בסיס מידע אותו מכירים גם החוצנים. החוצנים, להם יש שבע רגליים, זוכים לכינוי "שבע רגליים".
בעזרתו של דונלי, מגיעה באנקס לפריצת דרך בהבנת שפתם של החוצנים, אך ככל שמתקדם פיענוח השפה הולך ומתברר לבאנקס כי מדובר בשפה שנובעת מנקודת מבט שונה לחלוטין על היקום - נקודת מבט טאוטולוגית הרואה את כל ההתרחשויות כמטרה בפני עצמה (כלומר המאורעות מתרחשים לשם התרחשותם) - בניגוד לנקודת המבט האנושית המחלקת את ההתרחשויות לסיבה ותוצאה.
תוך כדי עבודתם של באנקס ודונלי, מתפתחת ביניהם מערכת יחסים רומנטית. באנקס שוקעת בלימוד השפה ובהתמחות בה, וכתוצאה מכך "נשאבת" אל צורת החשיבה השבע-רגלית, מתחילה לראות את העולם כ"שלמות", נקודת מבט המאפשרת לה לזכור אירועים שעדיין לא קרו - אלו ה"תמונות" ששולבו בעלילה העיקרית. בשלב זה מתבררת משמעותן של התמונות: על אף שבאנקס "זוכרת" כי מערכת היחסים עם דונלי בה התחילה זה מקרוב תסתיים באופן טראגי, היא ממשיכה בבנייתה ללא כל היסוס.
תמות עיקריות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסיפור בוחן בעיקר את שאלת ההתמודדות עם הבלתי נמנע. כמו דיונים פילוסופיים רבים לאורך ההיסטוריה, הסיפור מעמת דטרמיניזם עם שאלת הבחירה החופשית, ומנסה לפשר בין השניים - הן גיבורת הסיפור, והן החוצנים יודעים את העתיד, אך בכל זאת ההליכה לקראתו נעשית מרצונם. צ'יאנג בוחן את השאלה האם קיומו של רצון חופשי בהכרח נוגדת את ידיעת העתיד, או שמא דווקא ידיעת העתיד היא שתכוון את רצונם של אנשים - גם אם העתיד הידוע טומן בחובו בשורות רעות.[4] בסופו של דבר, ידיעת העתיד (כפי שמתואר בסיפור) מביאה להשלמה עימו, מתוך הבנה שהעבר, ההווה והעתיד הם מכלול אחד שאינו ניתן לשינוי.
השאלה העיקרית של הסיפור נבחנת על רקע משמעויות של תאוריות פיזיקליות ובלשניות. מהפיזיקה, לוקח צ'יאנג מחד את עקרון פרמה, ומאידך את העובדה שחוקי הפיזיקה הבסיסיים הם סימטריים לזמן - כלומר מבחינה פיזיקלית אין הבדל בין העבר לעתיד, ובמשוואות ניתן "להפוך" את כיוון תנועת הזמן כמו את התנועה בכל ממד אחר. מהשילוב של השניים יוצר צ'יאנג את התפיסה הטאוטולוגית העומדת בבסיס הסיפור - שהאירועים מתרחשים לצורך התרחשותם. מתחום הבלשנות לוקח צ'יאנג את ההשפעה של תנאי סביבה על התפתחותן של שפות, את ההבדלים בין שפה מדוברת ושפה כתובה, בין השאר שבעוד ששפה מדוברת היא במידה רבה תוצאתית (שהרי בדיבור כל מילה באה אחרי קודמתה), הרי שבשפה כתובה מגבלה זו לא קיימת, וכתיבה על משטח מאפשרת שפה "דו-ממדית" בה לא כיוון קריאה הוא החשוב, כי אם היחס בין הסימנים הכתובים.
ביקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ג'יימס גליק (אנ') כתב ב-The New York Review of Books כי "עבורנו בני תמותה רגילים, החוויה היומיומית של עתיד קבוע מראש היא כמעט בלתי נתפסת", אבל צ'יאנג עושה בדיוק את זה בסיפור: הוא "מדמיין את זה".[5]
- צ'יינה מייוויל (אנ') תיאר את צ'יאנג בגרדיאן כ"ילד פלא", ואת הסיפור כ"עדין" עם "שיא מרגש להדהים".[6]
- ב-Kirkus Reviews (אנ') נכתב כי מדובר ב"סיפור יפה, מעורר מחשבה". הסיפור תואר כ"משב רוח רענן" שמטרתו "לא רק ללמוד כיצד לתקשר אלא כיצד לתקשר ביעילות".[7]
- בכתב העת בלי פאניקה נכתב על הסיפור כי "הוא תענוג צרוף, יצירת מופת של ממש." ו-"אחד מסיפורי המדע הבדיוני המרגשים והחכמים שנכתבו אי פעם"[8]
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרס תאודור סטרג'ן לסיפור הקצר הטוב ביותר (1999)
- פרס נבולה לנובלה הטובה ביותר (2000)
- פרס סיון (אנ') לסיפור הקצר המתורגם הטוב ביותר (2002)[3]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דייוויד ג' הארטוול, Year's Best SF 4, הקדמה לסיפור
- ^ https://www.npr.org/2016/11/11/501202681/arrival-authors-approach-to-science-fiction-slow-steady-and-successful
- ^ 1 2 https://www.isfdb.org/cgi-bin/title.cgi?84502
- ^ Avi Solomon, Stories of Ted Chiang’s Life and Others, Learning for Life, 2021-03-04 (באנגלית)
- ^ https://www.nybooks.com/articles/2017/01/19/when-they-came-from-another-world/
- ^ https://www.theguardian.com/books/2004/apr/24/featuresreviews.guardianreview23
- ^ https://www.kirkusreviews.com/news-and-features/articles/contrast-and-compare-iarrivali-and-story-your-life/
- ^ https://www.blipanika.co.il/?p=84