סטארשיפ
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| חללית הסטארשיפ מורכבת במלואה במהלך הניסוי בחודש פברואר 2022. | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ייעוד |
משגר כבד מאוד רב־שימושי תעבורת כדור הארץ־ירח תעבורת כדור הארץ־מאדים טיסות חלל בין־פלנטריות תיירות חלל | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| יצרן | SpaceX | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ארץ ייצור |
 ארצות הברית | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| היסטוריית שיגורים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| סטטוס | בפיתוח | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אתרי שיגור |
LC-39A, מרכז החלל קנדי, פלורידה נמל החלל בוקה צ'יקה | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| יכולת | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מטען ל־LEO | מעל 100,000 ק"ג | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
סטארשיפ (באנגלית: Starship) היא סדרת חלליות רב־שימושיות כבדות מאוד בפיתוח על ידי חברת SpaceX.[1] חללית סטארשיפ היא הגדולה ביותר שנבנתה אי פעם (נכון לאוגוסט 2024), והמשגר הראשון שניתן לשימוש חוזר באופן מלא. החללית מיועדת להעלות מטען של מעל 100 טון למסלול סביב כדור הארץ, ולשגר לוויינים וצוותי חלל לירח, למאדים, ואף מעבר, יכולת שבמשגרים אחרים טרם הגיעה לשלב של ניסויי שיגור. המשגר כולל יכולת תדלוק תוך כדי מעוף, ובטיסות ארוכות הוא יתודלק על ידי חלליות סטארשיפ שישוגרו לשם כך.
עד כה תוכניות למסע מאויש למאדים נפסלו בקונגרס האמריקאי בשל עלות של מאות מיליארדי דולרים לשיגור. עוצמתה של סטארשיפ ויכולת השימוש החוזר בה יאפשרו שיגור למאדים בעלות קטנה בסדר גודל שלם. ייתכן שהמחיר יהיה נמוך דיו על מנת לאפשר מימון שאינו ממשלתי למשימה מאוישת למאדים.
פרט לחזון זה, סטארשיפ מיועד לאפשר שוב משימות מאוישות לירח, שנפסקו מאז גניזת משגרי הסאטורן 5 ששימש את נאס"א בין 1967 ל־1973, בשל עלותם הגבוהה.
סטארשיפ גם ישמש כמשגר הכלכלי ביותר מאז ומעולם למשימות הסדירות והשגרתיות של שיגור לוויינים, כבדים וגדולים יותר מאי פעם ונשיאת אסטרונאוטים אספקה וציוד לתחנת החלל.[2]
משגר הסטארשיפ הוא דו־שלבי ומורכב מרקטת האצה בשם סופר־הווי (Super Heavy) כשלב הראשון, ומחללית (טיל) סטארשיפ כשלב השני. שני השלבים יחד מכונים "סטארשיפ". שני השלבים מונעים במנועי הרַפְּטוֹר החדשניים, ושניהם רב־שימושיים וינחתו בחזרה לאחר כל שיגור.[3] חללית סטארשיפ גדולה בהרבה מכל חללית קיימת ותוכל להכיל אסטרונאוטים וציוד בהיקפים חסרי תקדים. הסופר־הווי הוא רקטת האצה המיועדת לשגר את חללית הסטארשיפ למסלול ולאחר מכן לנחות בחזרה.
תכנונים ראשונים של סטארשיפ פורסמו בשנת 2012. בשנים שלאחר מכן פותחו מנועי הרפטור אשר יניעו את המשגר ובשנת 2019 החלו לבצע בדיקות באב טיפוס של סטארשיפ עצמו.[4] SpaceX התחילה לבצע שיגורי ניסיון של השלב השני (חללית סטארשיפ) בסוף דצמבר 2020.
באפריל 2021 בחרה נאס"א ב־SpaceX, לפתח גרסה ייעודית של סטארשיפ עבור משימות מאוישות אל הירח כחלק מתוכנית ארטמיס. גרסה זו תשמש כרכב נחיתה ותסייע להנחית אסטרונאוטים ממסלול סביב הירח לפני השטח.[5]
מבנה המשגר ומאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שלב ראשון
[עריכת קוד מקור | עריכה]השלב הראשון של המשגר הדו־שלבי הוא מאיץ בשם סופר־הווי (Super Heavy, כבד מאוד) ותפקידו לשגר ולשאת את השלב השני לחלל ולנחות בחזרה. על פי הגרסה העדכנית, אורכו של שלב זה יהיה 70 מטרים וקוטרו יהיה 9 מטרים. הסופר־הווי ומכלי הדלק שלו ייבנו מפלדת אל־חלד ויכילו דלקים מסוג מתאן נוזלי וחמצן נוזלי. 33 מנועי ראפטור בבסיס השלב הראשון ישתמשו בדלקים אלו ויספקו דחף של 65,000 קילו־ניוטון בעת המראה. מסתו בעת המראה תהיה 3,680,000 ק"ג. נאמר כי ייתכן ובעתיד יוחלפו מנועיו, מלבד הפנימיים אשר משמשים גם לנחיתה, לגרסה מותאמת שלא תכלול ניהוג ווקטורי או יכולת שינוי עוצמה, וייעלו את ההמראה [דרוש מקור]. בחלקו העליון של הסופר־הווי יהיו ארבעה מייצבים (Grid Fins) אשר ינווטו אותו בעת חזרתו לקרקע, בדומה לשלב המאיץ בטיל הפאלקון 9 של החברה, אבל בניגוד לפאלקון 9 לא יהיו למאיץ רגלי נחיתה (במטרה לחסוך במשקל), ובנחיתה הוא יילכד על ידי זרועות הידראוליות היוצאות ממגדל מיוחד, שהוכן הן למטרה זו והן כמנוף להעלאת המאיץ על כן השיגור.
שלב שני (סטארשיפ)
[עריכת קוד מקור | עריכה]השלב השני של המשגר הדו־שלבי הוא החללית סטארשיפ, וכמו השלב הראשון, גם שלב זה יהיה רב שימושי. החללית ומכלי הדלק שלה ייבנו מפלדת אל־חלד ויכילו דלקים מסוג מתאן נוזלי וחמצן נוזלי. על פי הגרסה העדכנית, החללית צפויה להתנשא לגובה של 50 מטרים וקוטרה יהיה 9 מטרים. בבסיסה יהיו שישה מנועי ראפטור; שלושה עבור שימוש בגובה פני הים ושלושה עבור שימוש בוואקום החלל. כוח הדחף הכולל של חללית יהיה 11,500 קילו־ניוטון. באופן יוצא דופן ובניגוד למשגרים וחלליות בעבר, שלב שני זה ישמש גם כשלב המיועד להיכנס למסלול וגם כחללית בפני עצמה. הסטארשיפ מתוכננת באופן שבו תהיה מסוגלת לחדור דרך אטמוספירת כדור הארץ במהירות מסלולית ולנחות במאונך. המטרה היא לאפשר שימוש חוזר מהיר בחללית. בראש סטארשיפ מותקנים מכלי דלק ייעודיים לנחיתה.[6] מטרת ההפרדה בין דלק הנחיתה לשאר הדלק היא למנוע שכשוך של הדלק במיכל כמעט־ריק. בשניות האחרונות לפני נחיתה סטארשיפ עוברת למנח זקוף, ומנועי הראפטור מופעלים לביטול מהירות הנפילה עד לנחיתה רכה. SpaceX מצליחה להנחית בשיטה זו את משגרי הפאלקון, אך סטארשיפ מבוססת על מנועים שונים לגמרי ודלק שונה ואירעו מספר כישלונות לפני ההצלחה הראשונה במאי 2021.
הסטארשיפ מתוכננת בסופו של דבר להיבנות לפחות בגרסאות מבצעיות אלו;
- חללית – חלליות גדולות לטווח ארוך עבור נשיאת נוסעים וציוד אל המסלול הלווייני הנמוך או יעדים בין־פלנטריים (לאחר תדלוק). נתון של 100 נוסעים צוין, אך נראה שכמות זו תוגבל ליעדים קרובים ומשימות קצרות.
- נשיאת מטען למסלול – גרסה המיועדת לשאת לוויינים וחלליות אל מסלולם, או לאסוף פסולת חלל המהווה סכנה ולהחזירה לכדור הארץ.
- מכלית תדלוק – גרסה המיועדת לתדלק חלליות סטארשיפ בעודן במסלול סביב כדור הארץ, דבר אשר יאפשר את שיגורן של חלליות גדולות אל החלל הבין־פלנטרי כאשר החללית תוכל להשתמש במיכליה פעמיים, ראשית על מנת להגיע למסלול הלווייני הנמוך ושנית בעת עזיבת מסלול כדור הארץ.
- Lunar Starship – גרסה ירחית לחללית אשר מפותחת כחלק מחוזה לפיתוח נחתת מאוישת לתוכנית ארטמיס. גרסה זו לא תכלול משטחים אווירודינמיים ומגני חום הדרושים לחזרה לכדור הארץ, ותכלול מנועים קטנים נוספים לשלב הסופי של הנחיתה, אשר יאפשרו שליטה עדינה יותר, וימנעו הדיפת אבק ירחי רב על ידי המנועים הראשיים, הגדולים וחזקים מכל מנוע שהופעל בקרבת הירח, אבק אשר עלול להגיע למסלול וליצור בעיות רבות עבור חלליות אחרות.
- Earth to Earth – גרסה אשר תשמש עבור בני אדם בטיסות ארוכות. גרסה זו תהווה מעין מטוס אשר הופך את הטיסות למרחק ארוך, לקצרות הרבה יותר. רוב הטיסות ייקחו פחות מחצי שעה, ולא יהיו שתי נקודות על פני כדור הארץ שייקחו יותר משעה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לעדכן אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא השיגור האחרון ב-6 ביוני 2024.רעיון ותכנונים מוקדמים
[עריכת קוד מקור | עריכה] | |||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ייעוד | משגר כבד מאוד להעברת מטען ואנשים לירח ולמאדים | ||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| יצרן | spaceX | ||||||||||||||||||||||||||||||||||
| היסטוריית שיגורים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אתרי שיגור | LC 39A מרכז החלל קנדי | ||||||||||||||||||||||||||||||||||
| יכולת | |||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מטען ל־LEO |
550 טון בגרסה המתכלת 300 טון בשימוש חוזר | ||||||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||
לדברי מייסד חברת SpaceX אילון מאסק, הוא הקים את החברה כדי להוריד את מחירי תעבורת החלל ומתוך חזון לאפשר יישוב של כוכב לכת אחר.[7] כבר בשנים הראשונות של SpaceX, ציינה החברה כי היא מתכננת לפתח משגר כבד ובשנת 2005 הציגה רעיון למשגר כבד המסוגל לשאת מטען של למעלה מ־100 טון למסלול לווייני נמוך.[8] בשנת 2012 חשפה החברה לראשונה כי היא עובדת על קונספטים למערכת תחבורה למאדים, אז בשם "Mars Colonial Transporter".[9]
בנאום שנשא אילון מאסק בקונגרס האסטרונאוטיקה הבינלאומי לשנת 2016 שהתקיים במקסיקו, הוא הציג את מערכת השיגור הגדולה בשם המעודכן "Interplanetary Transport System" או 'ITS' אשר תהיה מורכבת מרקטת האצה בשם סופר־הווי (Super Heavy) ומעליה חללית גדולה לנוסעים ומטען שביחד יגיעו לגובה של 122 מטרים וקוטרם יהיה 12 מטרים. על פי גרסה מוקדמת זו מערכת השיגור הייתה גדולה במיוחד ויכלה לשאת מטען של 550 טון למסלול לווייני נמוך בתצורה מתכלה ו־300 טון בתצורה לשימוש חוזר. המשגר היחיד שהתקרב ליכולת הנשיאה של ITS היה Sea Dragon שתוכנן, אך מעולם לא נבנה, אשר היה יכול בתאוריה לשגר 550 טון למסלול לוייני נמוך (LEO).
החידוש הגדול ביותר שהוצג היה אופן השימוש החוזר. גם השלב הראשון וגם השלב השני היו אמורים לנחות ממש ליד אתר השיגור ובכך לחסוך את עלויות הספינה הרובוטית שבה החברה משתמשת להנחתת טיל הפאלקון 9.
משקל המשגר על פי גרסה זו היה אמור להיות 10,500 טון והיו נדרשים 5 או 6 שיגורי תדלוק כדי למלא את מיכלי החללית כך שתוכל לשאת את מלוא 300 הטון אל מאדים, ולנחות שם בבטחה.[10]
בקונגרס האסטרונאוטיקה הבינלאומי לשנת 2017 שהתקיים באוסטרליה, אילון מאסק נשא נאום נוסף אודות המשגר ששמו שונה ל־BFR והציג מספר שינויים בתוכנית שנועדו ברובם לפשט ולהוזיל את הפיתוח והבנייה של המשגר. להבדיל מגרסת 2016, על פי גרסה זו, המשגר תוכנן להיות בקוטר של 9 מטרים במקום 12, הגובה הכולל צומצם ל־106 מטרים (רקטת ההאצה 58 מטרים והחללית 48 מטרים) ומספר המנועים בבסיס המשגר ירד מ־42 ל־33. על פי גרסה זו, יכולת נשיאת מטען למסלול לווייני נמוך תהיה 250 טון בתצורה מתכלה ו־150 טון עם נחיתה ושימוש חוזר. בעת המראה, המשגר ישקול 4,400 טון. הנפח המדוחס בחללית יעמוד על 825 מטר מעוקב, לשם השוואה, הנפח המדוחס בתחנת החלל הבינלאומית הוא 915 מטר מעוקב. על פי גרסה זו, החללית תשמש בתצורות שונות למספר מטרות ובהם שיגור לוויינים ואסטרונאוטים למסלול (בין היתר אל תחנת החלל הבינלאומית), נחיתה על הירח, מאדים ומקומות אחרים ואף טיסות נוסעים מנקודה לנקודה על פני כדור הארץ, דבר שיוריד את משך הטיסה מנקודה אחת לכל נקודה אחרת על פני הגלובוס לפחות מ־40 דקות.[11]
שנה לאחר מכן, צורתו של משגר ה-BFR שונתה והוא גדל לגודל של 116 מטרים.
בספטמבר 2018, במהלך כנס הודיעה חברת SpaceX כי המיליארדר היפני יוסאקו מאזאווה יטוס בסביבות 2023 יחד עם מספר אמנים על גבי החללית למסע בן כמה ימים שיקיף את הירח וישוב ארצה כחלק מפרויקט הנקרא "dearMoon".[12] באותו כנס הודיעה SpaceX על מספר שינויים במבנה המשגר. על פי גרסה זו מערכת השיגור תתנשא לגובה של 118 מטרים (רקטת ההאצה 63 מטרים והחללית 55 מטרים), ולחללית יהיו 3 כנפיים במקום 1 בגרסה הקודמת, הכנפיים תהיינה גדולות וארוכות יותר, הן תהיינה משוכות לאחור ובקצוות שלהן יהיו 3 רגלי נחיתה נשלפות (לאחר מכן שונה התכנון כך שבמקום רגלים זרועות הידראוליות יתפסו את החללית בעת הנחיתה). משקל המטען שהחללית תהיה מסוגלת לשאת למסלול לווייני נמוך יהיה 100 טון במקום 150 ומאידך הנפח המדוחס יגדל לכ־1,000 מ"ק.
פיתוח ובדיקות ראשוניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנובמבר 2018 שונה שמה של מערכת השיגור ל"סטארשיפ" כאשר החללית עצמה תיקרא גם היא סטארשיפ ורקטת ההאצה תיקרא סופר־הווי (Super Heavy).[13][14] בינואר 2019 הכריזה החברה כי הסטארשיפ ייבנה מפלדת אל־חלד במקום סיבי פחמן, מאחר שאף על פי שפלדת אל־חלד כבדה יותר מסיבי פחמן, היא עמידה יותר בטמפרטורות גבוהות ונמוכות מאוד, ייצורה פשוט יותר ומחירה זול פי כמה עשרות.[15] במהלך שנת 2019, בוצעו מספר ניסויים באב טיפוס ראשוני קטן בשם "סטארהופר" (Starhopper) אשר בחן את תפקוד ויעילות מנוע הראפטור ואת מודל החללית. הבדיקה הראשונה נעשתה ב־5 באפריל 2019 כאשר הסטארהופר הפעיל את מנועיו למספר שניות ונחת מיד ארצה. ב־25 ביולי הסטארהופר ריחף לגובה 20 מטרים[16] ב־27 באוגוסט ריחף אל גובה של 150 מטרים ונחת חזרה.[17]
בספטמבר 2019, במהלך כנס באתר השיגור של SpaceX בדרום טקסס, נשא אילון מאסק נאום והציג את העדכונים בגרסת מערכת השיגור. על פי גרסה זו של המשגר, הסטארשיפ ייתנשא לגובה כולל של 118 מטרים (רקטת ההאצה 68 מטרים והחללית 50 מטרים), קוטרו יישאר 9 מטרים והוא ויוכל לשאת 100 טון אל מסלול לווייני נמוך. החללית תיבנה מפלדת אל־חלד, יותקנו בה אריחי זכוכית להגנה מחום בעת חדירה לאטמוספירה, וארבע כנפיים (שתיים מכל צד) ויהיו לה 6 רגלי נחיתה.[18]
בסוף שנת 2019 החלה SpaceX לייצר אבות טיפוס ראשונים של הסטארשיפ בגודל מלא ובחנה אותן. בדיקות רבות של אבות טיפוס ראשונים אלו כשלו והתפוצצו, חלקן אף במכוון על מנת לבחון עמידותה של החללית. באוגוסט 2020, אב טיפוס (של החללית) SN5 היה הראשון בגודל מקורי שהמריא כאשר טס לגובה של 150 מטרים ונחת בחזרה.[19] חודש לאחר מכן טס הדגם SN6 גם הוא לגובה של 150 מטרים ונחת בהצלחה.[20] SN5 ו-SN6 היו גרסה ראשונית של חללית הסטארשיפ. הם כללו רק את אזור המכלים ומנוע ראפטור אחד. הן המריאו בלי כל החלק העליון של החללית אשר בו יהיה מטען וללא הלוחות האווירודינמיים.
בדצמבר 2020 ביצעה SpcaeX ניסוי חשוב כאשר דגם החללית SN8 בגודל כמעט מלא שוגר לגובה רב בהצלחה, הדגם נסק לגובה המתוכנן של 12.5 ק"מ באמצעות שלושה מנועי 'רפטור', אז החל ליפול באופן מבוקר בתנוחה מאוזנת כאשר הוא "שוכב" על גחונו ומנווט באמצעות דשי הצד, בגובה של מספר מאות מטרים הוצתו המנועים ויישרו אותו למצב מאונך, יחד עם דשי הצד, והדגימו את היכולת הייחודית לבצע את התמרון הקריטי הזה, אך בשל נפילה בלחץ הדלק הניסוי הסתיים בנחיתה קשה והתפוצצות על נקודת הנחיתה המיועדת. למרות זאת הכתיר אילון מאסק את הניסוי כהצלחה כיוון שבמהלכו נאסף כל המידע הדרוש להמשך הפיתוח, ובנוסף הפיצוץ התרחש בסיומם של 7 דקות תעופה מוצלחת, בהן הודגמה יכולת הטיסה האטמוספירית, והדיוק של החללית, אשר התרסקה על אזור הנחיתה המיועד.
ב־2 בפברואר 2021 נעשה ניסוי נוסף, בו שוגרה SN9 לגובה של 10 ק"מ, אך הצתה־מחדש של אחד ממנועי הראפטור נכשלה ושוב התפוצצה החללית עם הנחיתה וזווית חדה מאוד.
ב־3 במרץ שוגרה החללית SN10, ביצע את הדילוג לגובה וגישה לנחיתה. על מנת להימנע מהכשל בהצתה שאירע בחללית SN9 הציתו את 3 המנועים בתחילת תמרון ההזדקפות. שלושת המנועים הוצתו בהצלחה, ושניים מהם כובו לקראת נחיתה בעזרת מנוע אחד.[21] SN10 היה הנחיתה המוצלחת הראשונה מגובה רב של הסטארשיפ. אבל הנחיתה הייתה קשה מדי ומעכה את רגלי הנחיתה. מה שגרם לטיל לשבת כולו ישירות על הרצפה. הנחיתה הקשה גרמה גם לטיל לנטות בזווית קטנה הצידה. השילוב של נחיתה קשה, ישיבה על גוף החללית במקום על רגלי הנחיתה והזווית הקלה, גרמו לדליפה ממכלי הדלק של הסטארשיפ. הדליפה ממכלי הדלק גרמה לפיצוץ 8 דקות לאחר הנחיתה. עוד טרם הטיסה אמר מאסק כי אינו מרוצה מרגלי הנחיתה והן בכל מקרה יתוכננו מחדש. התכנון הוחלף ברגלי נחיתה חד פעמיות אשר מתוכננות לקריסה מבוקרת כפתרון זמני.
ב־30 במרץ 2021 שוגרה SN11, תחת ערפל כבד. הספינה שוגרה בהצלחה לגובה של 10 ק"מ, ביצעה נפילה מבוקרת, ובגובה נמוך התפוצצה באוויר בעת שהתחילה את תמרון הנחיתה בשל דליפת מתאן "קטנה יחסית".[22]
סדרת אבות הטיפוס 8–11 המחישה שסוגיית השליטה באספקת המתאן קריטית ומחייבת שינויים נרחבים במשאבות ומערך הצנרת.
ב־6 במאי שוגרה SN15. החללית כללה "מאות שדרוגים ושיפורים" ש"בתקווה יתקנו את הכשלים".[23] השינויים כללו שינוי במבנה אספקת הדלק והחמצן למכלול המנועים, תכנון קומפקטי יותר של מכלול המנועים, תכנון משופר של משאבות ההצתה־בשלבים, תכנון חדש של רגלי הנחיתה, מערך בקרה חדש לכנפוני ההיגוי ועוד. SN15 השלימה את ניסוי הדילוג ל־10 ק"מ בהצלחה מלאה, כולל נחיתה רכה (אם כי סמוך לקצה משטח הנחיתה). השינויים שנעשו אפשרות להאריך את משך הזמן של תמרון ההיפוך פי 3, מה שככל הנראה תרם רבות להצלחת תמרון הנחיתה. רגלי הנחיתה אכן עברו קריסה מבוקרת.[24]
ב-20 באפריל 2023 שוגרה החללית סטארשיפ לניסוי ראשון בחלל. החללית התרוממה לגובה של 39 קילומטרים לאחר שעברה בהצלחה את הנקודה של הלחץ האטמוספירי הגדול ביותר (MaxQ). אולם נכשל הניסיון לבצע ניתוק בין השלבים, הטיל נכנס לסחרור ומערכת סיום הטיסה הופעלה ארבע דקות לאחר ההמראה. שרידי הטיל והחללית צנחו לים.[25] השיגור, שלא השתמש במתקנים המקובלים באתרי שיגור טילים (כמו "מסיט להבה" (flame diverter), ו"מערכת הצפה" (deluge system), גרם לנזק רציני לבסיס כן השיגור, ולנזקים למתקנים בסביבה (מגדל השיגור ומכלי הדלק הסמוכים).[26] ה-FAA פתח בחקירה (כמקובל בכל כישלון של טיל) והשעה את רישיון השיגור עד לקבלת התוצאות.[27]
הכנות לשיגור ראשון
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביולי 2021, אילון מאסק הודיע שסטארשיפ מס' 20 (SN20) תהיה החללית הראשונה שתבצע טיסה מסלולית, ביחד עם הבוסטר מס' 4 (BN4). מאסק מעריך שהעלייה למסלול תתבצע בקלות יחסית, אך החזרה במהירות פי 35 ממהירות הקול עם ההתלהטות באטמוספירה תלווה בכשלים רבים לפני ההצלחה.
בתחילת אוגוסט 2021 הועלתה סטארשיפ בפעם הראשונה מעל בוסטר Super Heavy ויצרה את הטיל הגדול ביותר שאי פעם נבנה. חללית SN24 הורכבה במלואה וקיבלה 6 מנועי ראפטור. BN7 הוא הבוסטר הראשון שקיבל 33 מנועי ראפטור ובכך שבר את שיא כמות המנועים על טיל כלשהו (השיא הקודם היה שייך לטיל הסובייטי N1 עם 30 מנועים).
הנחיתה הרכה של שני השלבים הוחלפה בלכידה של שתי זרועות הנקראות "צ'ופסטיקס" אשר יתפסו את שני השלבים בעודם באוויר. היתרון של זרועות אילו הוא שלא צריך בכלל רגלי נחיתה ואת כל המערכות התומכות בה, אשר מוסיפות משקל עלולות להיכשל ברגע האמת. השלב הראשון ינחת בעזרת מייצבים כמו של הפלקון 9 (רק יותר גדולים). הסטארשיפ תבצע את תמרון הנחיתה האופייני לה, אבל במקום לנחות נחיתה רכה ליד השלב הראשון שכבר מחכה לה, היא תיתפס על ידי שתי זרועות ה"צופסטיקס" ותונח ישר על השלב הראשון.
בתחילת אוגוסט 2021 הורכבה סטארשיפ בפעם הראשונה על גבי Super Heavy ויצרה את הטיל הגדול ביותר שאי פעם נבנה. מטרת ההרכבה של שני השלבים הייתה הוכחת יכולת, לא התבצעו שום מבחנים. מכיוון ששום דבר לא היה עדיין מוכן, סטארשיפ מס' 20 הורדה לקרקע לאחר שעה אחת.
שתי הזרועות נבחנו בפעם הראשונה בינואר 2022 כשעלו מתחתית מגדל השיגור לראשו כשלא נסעו עליהם כלום. שבוע מאוחר יותר הוצמדו להן בלונים מלאים מים. מטרת הבדיקה הזאת הייתה לראות האם הזרועות מסוגלות להעלות משקל לגובה רב ובצורה יעילה. בתחילת פברואר של אותה שנה, הזרועות העלו את סטארשיפ מעל Super Heavy. זאת הייתה הפעם השנייה שסטארשיפ הורכבה במלואה. הפעם, שני השלבים היו אחד על השני מספר ימים וביצעו מספר ניסויים.
באמצע מרץ 2022 הורכבה הסטארשיפ במלואה בפעם השלישית. בפעם הזאת בוצעו מספר ניסויים אשר בחנו את השלב הראשון שבמהלכם הוכנסו לתוכו גזים קרים במצב נוזלי.
ב-23 במרץ 2022 אילון מאסק הודיע שסטארשיפ מס' 20 ובוסטר מס' 4 שהיו אמורים להיות הראשונים אשר יבצעו טיסה מסלולית, לא יטוסו בכלל. את מקומם של שני השלבים יחליפו בוסטר מס' 7 (BN7) וסטארשיפ מס' 24 (SN24). להחלטה הזאת מספר סיבות, אבל העיקרית שבהן היא מנועי הראפטור. כל טיסות הניסוי והדלקות הסטטיות של כל חלליות סטארשיפ נעשו על ידי מנועי הראפטור בגרסתם הראשונה (v1). הגרסה השנייה (v2) היא פשוטה יותר, עמידה יותר, מפיקה יותר דחף ואמינה יותר. על SN20 ו-BN4 מותקנים 35 מנועי ראפטור בסך הכל. כל אחד מהם הוא מהגרסה הראשונה החלשה יותר. B7 הוא הבוסטר הראשון אשר הותקנו עליו 33 מנועים במקום 29, כולם מנועי ראפטור v2 אשר מייצרים הרבה יותר כוח עבור הסטארשיפ שלמעלה. גם ב-S24 המנועים יהיו מנועים v2, ועיצוב האף שלה יהיה שונה. מסיבות אלה, הוחלט להוציא את BN4 ואת סטארשיפ מס' 20 מאזור אתר השיגור. ב-24 במרץ, הורד BN4 מאתר השיגור.
בפברואר לאחר הרכבת החללית (SN20) על גבי מאיץ (BN4), אילון מאסק הציג את פיתוח סטארשיפ בסטארבייס. הוא הבהיר הרבה מהמידע שסופק בעבר. מאוחר יותר ביוני 2022, מינהל התעופה האמרקאי קבע שסטארבייס עדיין אינו יכול לשמש כאתר שיגור עד שהחברה תטפל בבעיות המתוארות.
בפברואר 2023 SpaceX קיבלה רישיון שיגור עבור בוקה צ'יקה החברה הסבירה את המסלול המתוכנן בדו"ח שנשלח לרשות התקשורת הפדרלית.
שיגורים וניסויים שבוצעו
[עריכת קוד מקור | עריכה] פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לעדכן אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא הצלחה בנחיתת המשגר 10/2024.| מספר | תאריך | חללית | אפוגיאה | תוצאות שיגור | תוצאות נחיתה | זמן טיסה | |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| (-) | 3 באפריל 2019 | סטארהופר | 0.2 מטר | הצלחה | הצלחה | 3 שניות | |
| ההצתה הראשונה של מנועי הסטארהופר והקפיצה הראשונה לפי אילון מאסק[28] ההצתה נמשכה כמה שניות והחללית הייתה קשורה לאדמה. החללית התרוממה מספר ס"מ, אך קשה לראות זאת מהווידאו שפורסם.[29] | |||||||
| (-) | 5 באפריל 2019 | סטארהופר | 1 מטר | הצלחה | - | 5 שניות | |
| קפיצה עם החללית עדיין קשורה עד למגבלות אורך החבל, מנוע RAPTOR SN2 אחד.[30] | |||||||
| 1 | 25 ביולי 2019 | סטארהופר | 20 מטר | הצלחה | הצלחה | 22 שניות | |
| טיסה חופשית ראשונה, מנוע RAPTOR SN6 אחד.[31] | |||||||
| 2 | 27 באוגוסט 2019 22:00 | סטארהופר | 150 מטר[32] | הצלחה | הצלחה | דקה | |
| טיסה אחרונה של הסטארהופר. מנוע RAPTOR SN6 אחד.[33] | |||||||
| 3 | 4 באוגוסט 2020 23:57 | SN5 | 150 מטר[34] | הצלחה | הצלחה | 45 שניות | |
| טיסה מוצלחת לגובה 150 מטר. מנוע RAPTOR SN27 אחד.[35] | |||||||
| 4 | 3 בספטמבר 2020 17:47 | SN6 | 150 מטר[36] | הצלחה | הצלחה | 45 שניות | |
| דילוג (שיגור ונחיתה) מוצלח לגובה 150 מטר. מנוע RAPTOR SN29 אחד.[37] | |||||||
| 5 | 9 בספטמבר 2020 22:45 | SN8 | 12.5 ק"מ | הצלחה | כישלון | 6 דקות ו־42 שניות | |
| שלושה מנועי RAPTOR במספר SN30, SN36, SN42.[38] החללית שוגרה בהצלחה, הגיעה לגובה, החלה לרדת ולבצע את תמרון הנחיתה. לחץ נמוך במכל הדלק גרם לבעיות במנוע שגרמו להתרסקות.[39] | |||||||
| 6 | 2 בפברואר 2021 20:25 | SN9 | 10 ק"מ[40] | הצלחה | כישלון | 6 דקות ו־26 שניות | |
| שלושה מנועי RAPTOR כולל SN45 ו־SN49. החללית שוגרה בהצלחה, הגיעה לגובה, החלה לבצע תמרון נחיתה. בעיה בהצתת אחד המנועים הביאה להתרסקות.[41] | |||||||
| 7 | 3 במרץ 2021 23:15 | SN10 | 10 ק"מ | הצלחה | כישלון | 6 דקות ו־24 שניות[42] | |
| SN 10 הצליחה לנחות בשיפוי עם קצת אש ליד הבסיס ובעומסים גדולים יותר ממה שרגלי הנחיתה יכולים לתמוך.[43][44] החללית התפוצצה 8 דקות לאחר הנחיתה.[45] | |||||||
| 8 | 30 במרץ 2021 13:00 | SN11 | 10 ק"מ | הצלחה | כישלון | 6 דקות (בערך) | |
| SN 11 שוגרה במהלך ערפל כבד. הטלמטריה הופסקה בסביבות 5 דקות ו־49 שניות לאחר השיגור, לאחר הצתה מחדש. החללית התפוצצה באוויר בשל דליפת מתאן ממנוע מספר 2. | |||||||
| 9 | 6 במאי 2021 22:24 | SN15 | 10 ק"מ | הצלחה | הצלחה | 6 דקות ו־8 שניות | |
| SN 15 ביצעה את כל תוכנית הטיסה ללא תקלות משמעותיות. תמרון הנחיתה בוצע בשלמותו כולל נחיתה רכה מאוד. | |||||||
| 10 | 20 באפריל 2023 16:35 | S24 B7 | 39 ק"מ | לא הצליחה להפרד מהשלב הראשון, הופעלה מערכת השמדת הטיל | - | 3 דקות ו-59 שניות | |
| 11 | 18 בנובמבר 2023 | 149~ ק"מ | הצלחה חלקית | כישלון | |||
| 12 | 14 במרץ 2024 | הצלחה מלאה | כישלון | ||||
שימושים מיועדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסטארשיפ מיועד להיות המשגר העיקרי של Spacex ובסופו של דבר להחליף את צי המשגרים והחלליות בחברה הכולל את הפאלקון 9, פאלקון כבד והדרגון 2. הסטארשיפ יהיה מסוגל לבצע מגוון רחב של משימות כגון:
- שיגור מטען למסלול סביב כדור הארץ. הסטארשיפ מיועד לשגר לוויינים וחלליות למסלול סביב כדור הארץ ובין היתר מיועד לשגר את מערך הלוויינים Starlink של החברה אשר יימנה 12,000 לוויינים ויספק חיבור לאינטרנט בכל אזור בכדור הארץ.
- תדלוק של חלליות סטארשיפ אחרות.
- שיגור אסטרונאוטים ותיירי חלל למסלול לווייני נמוך ואל תחנות חלל.
- טיסות חלל ארוכות מעבר למערכת כדור הארץ־הירח ואל החלל הבין־פלנטרי.
- מערכת תחבורה אל מאדים. שיגור חלליות מאוישות וחלליות מטען אל כוכב הלכת האדום.
- טיסות ארוכות־טווח אל מערכת השמש התיכונה וענקי הגזים, עבור בני אדם ומטען.
- נחתת ירחית רב שימושית עבור שינוע בני אדם ומטען אל פני השטח של הירח ושיגור בחזרה למסלול סביב הירח.
- טיסות נוסעים בין יעדים בכדור הארץ: על פי הצעה שהעלתה SpaceX, הסטארשיפ יהיה מסוגל לבצע טיסות תת־מסלוליות ולטוס מכל נקודה אחת לנקודה אחרת על פני הגלובוס בפחות משעה.
גלריית תמונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
אילון מאסק מסביר על יכולות הסטארשיפ בפני בכירים בפיקוד צפון של ארצות הברית, אפריל 2019 -
-
הדמיה של סטארשיפ בדרך למאדים -
הדמיה של הסטארשיפ חולפת על פני הירח -
תמונה של סטארשיפ מס' 9 (SN9) לפני הניסוי -
סטארשיפ בשיגור הראשון בהרכבה המלא
_(cropped).jpg)
.jpg)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סטארשיפ (באנגלית)- משגר הסטארשיפ באתר של SpaceX
- "Making Humans a Multiplanetary Species" נאום הצגת המשגר בקונגרס האסטרונאוטיקה הבינלאומי ה־67 שהתקיים במקסיקו (2016)
- סטארשיפ מתרסקת 8 דקות לאחר השיגור, בערוץ SpaceX, דצמבר 2020
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פרטים על משגר הסטארשיפ, באתר SpaceX
- ^ ג'קי ווטלס, "Colonizing Mars could be dangerous and ridiculously expensive. Elon Musk wants to do it anyway", 8 בספטמבר 2020, CNN
- ^ דארל את'רינגטון, "SpaceX details Starship and Super Heavy in new website", 1 באוקטובר 2019, TechCrunch
- ^ טיילר גריי, "SpaceX ramps up operations in South Texas as Hopper tests loom", 28 במאי 2019, NASASpaceFlight.com
- ^ עודד כרמלי, "דרמה בחלל: נאס"א בחרה בסטארשיפ של ספייס אקס להנחית אסטרונאוטים על הירח עם חוזה בסך 2.9 מיליארד דולר", 18 באפריל 2021, אתר סוכנות החלל הישראלית
- ^ מכונים Header Tanks
- ^ מקס צ'אפקין, "The Companies of Elon Musk", דצמבר 2007, מגזין Inc.
- ^ ג'ף פוסט, "Big plans for SpaceX", 14 בנובמבר 2005, The Space Review
- ^ "Huge Mars Colony Eyed by SpaceX Founder", 13 בדצמבר 2012, דיסקברי חדשות
- ^ "Making Humans a Multiplanetary Species", נאומו של אילון מאסק והצגת המשגר בקונגרס האסטרונאוטיקה הבינלאומי ה־67 שהתקיים במקסיקו, ספטמבר 2016
- ^ "Making Life Multiplanetary", נאומו של אילון מאסק בקונגרס האסטרונאוטיקה הבינלאומי ה־68 שהתקיים באוסטרליה, ספטמבר 2017
- ^ "Elon Musk unveils first tourist for SpaceX Moon loop", 18 בספטמבר 2018, BBC
- ^ "Elon Musk renames his BFR spacecraft Starship", 20 בנובמבר 2018, BBC
- ^ ניב ליליאן, "לרקטה הגדולה של מאסק יש שם חדש: סטארשיפ", 20 בנובמבר 2018, ישראל היום
- ^ רייאן די'אגוסטינו, "Elon Musk Interview: Why the Starship Is Built of Stainless Steel", 22 בינואר 2019, Popular Mechanics
- ^ תומאס בורגארדט, "Starhopper successfully conducts debut Boca Chica Hop", 25 ביולי 2019, NASASpaceFlight.com
- ^ מייקל ביילור, "SpaceX’s Starhopper completes 150 meter test hop", 27 באוגוסט 2019, NASASpaceFlight.com
- ^ "Starship Update", נאומו של אילון מאסק באתר השיגור של SpaceX בדרום טקסס, ספטמבר 2019
- ^ ג'קי ווטלס, "This odd flying metal cylinder is a prototype for Elon Musk's Mars rocket", 5 באוגוסט 2020, CNN
- ^ כריס ברגין, "Starship SN6 maiden hop complete – Super Heavy is coming", 3 בספטמבר 2020, NASASpaceFlight.com
- ^ SpaceX, Starship SN10 High-Altitude Flight Test, Youtube, 4 במרץ 2021
- ^ "Starship - SN11 - High-Altitude Flight Test". SpaceX. 30 במרץ 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ https://twitter.com/elonmusk/status/1376894241792737280, Twitter (באנגלית)
- ^ נחיתה SN15.jpg?dl=0
- ^ איתי נבו, ספינת החלל הענקית של SpaceX התפוצצה ארבע דקות אחרי השיגור, באתר ynet, 20 באפריל 2023
- ^
SpaceX's Massive Rocket Explodes Due to Rapid Unscheduled Digging, סרטון באתר יוטיוב
- ^ Unmanned Starship explodes over gulf after liftoff
- ^ Musk, Elon [@elonmusk]. "Starhopper completed tethered hop. All systems green" (Tweet) – via Twitter.
- ^ Gebhardt, Chris (3 באפריל 2019). "Starhopper conducts Raptor Static Fire test". NASASpaceFlight.com. ארכיון מ-4 באפריל 2019. נבדק ב-4 באפריל 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Baylor, Michael (2 ביוני 2019). "SpaceX readying Starhopper for hops in Texas as Pad 39A plans materialize in Florida". NASASpaceFlight.com. נבדק ב-3 ביוני 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Berger, Eric (26 ביולי 2019). "SpaceX's Starship prototype has taken flight for the first time". Ars Technica. נבדק ב-26 ביולי 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Baylor, Michael (27 באוגוסט 2019). "SpaceX's Starhopper completes 150 meter test hop". NASASpaceFlight. נבדק ב-27 באוגוסט 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "SpaceX Starhopper Rocket Prototype Aces Highest (and Final) Test Flight". space.com. נבדק ב-29 באוגוסט 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Baylor, Michael (3 באוגוסט 2020). "Starship SN5 conducts successful 150-meter flight test". NASASpaceFlight.com. נבדק ב-20 במרץ 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Ralph, Eric (4 באוגוסט 2020). "SpaceX Starship leaps towards Mars with picture-perfect hop debut". Teslarati. נבדק ב-4 באוגוסט 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "SN6 begins test campaign as future Starships hatch plans for SpaceX's next leap". nasaspaceflight.com. 16 באוגוסט 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Starship SN6 maiden hop complete - Super Heavy is coming". NASASpaceFlight.com. 3 בספטמבר 2020. נבדק ב-20 במרץ 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Bergin, Chris (18 באוקטובר 2020). "Starship SN8 pressing to Static Fire and nosecone installation firsts". NASASpaceflight. נבדק ב-18 באוקטובר 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Bergin, Chris (9 בדצמבר 2020). "From hops to hopes - Starship SN8 advances test program into the next phase". NASASpaceFlight.com. נבדק ב-8 בפברואר 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Cotton, Ethan. "Starship SN9: 10 kilometer flight". Everyday Astronaut. נבדק ב-1 בפברואר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Hollister, Sean (21 בפברואר 2021). "The FAA is no longer concerned with SpaceX's Starship SN9 and SN8". The Verge (באנגלית). נבדק ב-20 במרץ 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Starship SN10 High-Altitude Flight Test. SpaceX (YouTube). 3 במרץ 2021.
{{cite AV media}}: (עזרה) - ^ @elonmusk (9 במרץ 2021). "SN10 engine was low on thrust due (probably) to partial helium ingestion from fuel header tank. Impact of 10m/s crushed legs & part of skirt. Multiple fixes in work for SN11" (Tweet) – via Twitter.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ @elonmusk (6 במרץ 2021). "This was way past leg loads. They got squashed hard" (Tweet) – via Twitter.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Wall, Mike (4 במרץ 2021). "SpaceX's SN10 Starship prototype lands after epic test launch — but then explodes". space.com (באנגלית). נבדק ב-4 במרץ 2021.
{{cite news}}: (עזרה)
| חלליות מאוישות | ||
|---|---|---|
| פעיל | ארצות הברית (דרגון 2 • ניו שפרד • ספייס שיפ 2) • סין (שנג'ואו) • רוסיה (סויוז) | |
| בפיתוח | ארצות הברית (אוריון • סטארליינר • סטארשיפ) • הודו (גאגאניאן) • סין (הדור הבא) • רוסיה (אוריול) | |
| הוצא משירות | ארצות הברית (מרקורי • X-15 • ג'מיני • אפולו ((תאי הפיקוד/שירות • רכב הנחיתה הירחי)) • מעבורות החלל • ספייס שיפ 1) • ברית המועצות (ווסטוק • ווסחוד) | |
| SpaceX | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| משגרים |
| ||||||
| טילים ניסיוניים | גראסהופר | ||||||
| חלליות | דרגון • דרגון 2 • סטארשיפ | ||||||
| מנועים רקטיים | קסטרל • מרלין • דרקו • רפטור | ||||||
| נמלי חלל | בוקה צ'יקה | ||||||
| משימות | שיגורי פאלקון 1 • שיגורי פאלקון 9 • Starlink • פרויקט dearMoon • תוכנית מאדים של SpaceX | ||||||
| אנשי מפתח | אילון מאסק | ||||||