מקסימיליאן שכמן

מקסימיליאן שכמן
Maximilian Schachmann
	שכמן ב-2018
לידה	9 בינואר 1994 (בן 30); ברלין, גרמניה
גובה	183 ס״מ
משקל	70 ק"ג
תחום	כביש
התמחות	רב גוני
קבוצה נוכחית	בורה–הנסגרוהה
קבוצות עבר	קוויק סטפ (2017–2018)
הישגי שיא	פריז - ניס (2020, 2021) ; קטע בג'ירו ד'איטליה (2018) ; 3 קטעים בטור של חבל הבסקים (2019) אליפות גרמניה (2019)
	מאזן מדליות
מתחרה עבור גרמניה
אליפות העולם עד גיל 23
אליפות אירופה
ייצוג קבוצת קוויק סטפ
אליפות העולם

מקסימיליאן שכמן (בגרמנית: Maximilian Schachmann; נולד ב-9 בינואר 1994) הוא רוכב אופני כביש גרמני בקבוצת בורה–הנסגרוהה. שכמן הוא אלוף גרמניה לשנת 2019 ומנצח פריז - ניס ב-2020 ו-2021.

ביוגרפיה

שכמן נולד ב-9 בינואר 1994 בברלין. ב-2013 הוא רכב בקבוצת ת'ורינגה אנרג'י, וב-2014 הוא רכב בקבוצת הפיתוח של סאנווב. באותה השנה הוא סיים במקום ה-5 באליפות העולם עד גיל 23 בנגד השעון. ב-2015 הוא רכב בקבוצת AWT-GreenWay הצ'כית, באותה שנה זכה במדליית הארד באליפות העולם עד גיל 23 בריצ'מונד בנגד השעון, כשמאדס וורץ שמידט מקדים אותו ב-12 שניות וזוכה בזהב. ב-2016 הוא עבר לקבוצת קליין–קונסטנטיה ושיחזר את ההישג מ-2015, כשזכה שוב במדליית כסף בנגד השעון, כשבן מדינתו, מרקו מאת'יס מקדים אותו.

קוויק סטפ (2017–2018)

ב-2017 הוא חתם בקבוצת קוויק סטפ הבלגית מדרג ה-וורלד טור. הוא סיים רביעי באליפות גרמניה בנגד השעון וחמישי במרוץ הכביש.

ב-2018 השתתף בגרנד טור הראשון בחייו, כשנבחר לג'ירו ד'איטליה 2018 שיצא מישראל. הוא סיים במקום השמיני בקטע הראשון שהיה נגד השעון ונערך בירושלים, עקב כך, הוביל את דירוג הצעירים ולבש את החולצה הלבנה עד הקטע ה-6, בו איבד את ההובלה בקטגוריה לריצ'רד קאראפאס. שכמן ניצח את הקטע ה-18 במרוץ, כשהוא גובר על רובן פלאזה במאוץ אל קו הסיום, שכמן סיים במקום ה-31 הכללי במרוץ^[1]. שכמן סיים רביעי באליפות גרמניה בנגד השעון, וזכה במדליית ארד באליפות אירופה בנגד השעון, 28 שניות אחרי ויקטור קמפנרטס המנצח. שכמן סיים רביעי בבינקבנק טור ושלישי בטור של גרמניה, כשהוא גם מנצח את הקטע השני. הוא היה חלק מסגל קוויק סטפ לאליפות העולם בנגד השעון הקבוצתי, ולבסוף זכה איתם במדליית זהב.

בורה–הנסגרוהה (2019–היום)

ב-2019 עבר שכמן לקבוצת בורה–הנסגרוהה הגרמנית, הוא ניצח את גרנד פרי אינדוסטריה-ארטיאנאטו. בנוסף לכך, ניצח קטע בוולטה אה קטלוניה וסיים במקום ה-12 הכללי. בטור של חבל הבסקים, ניצח שכמן שלושה קטעים, את קטגוריית הנקודות וסיים במקום ה-10. הוא רשם השתתפויות ראשונות בכמה מקלאסיקות האביב, והתמודד בהם בהצלחה כאשר הוא מסיים חמישי בלה פלש ואלון ובמרוץ אמסטל גולד. שכמן אף סיים במקום השלישי במונומנט לייז'–בסטון–לייז'. הוא סיים עשירי בטור של קליפורניה וניצח את אליפות גרמניה, שכמן ערך הופעת בכורה בטור דה פראנס אך נאלץ לפרוש לפני הקטע ה-14, לאחר ששבר את האצבע בקטע נגד השעון יום קודם.

ב-2020, פתח שכמן את העונה בפורטוגל כשהתחרה בוולטה או אלגארבה, שכמן סיים את המרוץ במקום השני, 38 שניות מרמקו אוונפול המנצח. לאחר ששכמן סיים את המרוץ שני בקטע השני ורביעי בשני הקטעים האחרונים. הוא ניצח את הקטע הראשון בפריז - ניס, לאחר שגבר על דילן טונס, טיש בנוט וז'וליאן אלאפיליפ בספרינט הסיום ועבר להוביל את המרוץ, שכמן שמר על ההובלה במרוץ גם בקטע השני והשלישי. בקטע הרביעי במרוץ שהיה נגד השעון, שכמן סיים שני, 6 שניות אחרי סורן קראג אנדרסן, אבל הגדיל את הפער שלו בפסגה. שכמן הצליח לשמור על ההובלה עד סוף המרוץ וניצח אותו, כשהוא הופך למנצח הגרמני הראשון במרוץ מזה 9 שנים (מאז טוני מרטין). לאחר תום פגרת הקורונה חזר שכמן להתחרות בסטראדה ביאנקה וסיים שלישי את המרוץ, 34 שניות אחרי ווט ואן ארט המנצח ו-2 שניות מדווידה פורמולו שסיים שני.

שכמן פתח את עונת 2021 בפריז - ניס, אותו מרוץ שניצח בעונה הקודמת ובא להגן על תוארו. אך במרוץ עצמו, פרימוש רוגליץ' (יומבו–ויסמה) היה גולת הכותרת. הסלובני ניצח שלושה קטעים, כשבראשון מביניהם (הקטע ה-4), סיים שכמן שני, לאחר שחצה את קו הסיום 12 שניות אחרי רוגליץ'. גם את קטעים 6 ו-7 ניצח רוגליץ' ולקראת הקטע ה-8 והאחרון במרוץ, הוביל על שכמן ב-52 שניות. אך באותו קטע אחרון, התרסק רוגליץ' פעמיים, בנפילה הראשונה שלו פרק את הכתף, אך עדיין היה מסוגל לחזור אל הפלוטון, בניגוד לפעם השנייה, שאחריה הוא כבר לא חזר וסיים את הקטע במקום ה-56, 3:08 דקות ממנצח הקטע מגנוס קורט. שכמן, שסיים בזמן מנצח ובמקום העשירי את הקטע, השלים ניצחון בדירוג הכללי בפעם השנייה ברציפות, מקדים את אלכסנדר ולאסוב ב-19 שניות ואת יון איסאגירה ב-23 שניות, שניהם מאסטנה.