מנזר סן סלוודור
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
friary, מנזר  |
| כתובת |
רחוב סנט פרנסיס 1 |
| מיקום |
מזרח ירושלים |
| מדינה |
ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1882 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1882 |
| קואורדינטות | 31°46′44″N 35°13′39″E / 31.778941°N 35.227445°E |
|
(למפת ירושלים העתיקה רגילה)   מנזר סן סלוודור | |
  | |
.jpg)
מנזר סן סלוודור (בספרדית: "San Salvador", המושיע הקדוש - כלומר: ישו הנוצרי) הוא מנזר פרנציסקני המצוי ברחוב סנט פרנסיס ברובע הנוצרי שבעיר העתיקה בירושלים.
בשטח המנזר מצויים מבני מגורים לנזירים, בית ספר וספרייה, בית דפוס, בתי מלאכה ויקב. הכנסייה פתוחה למבקרים בכל ימות השבוע, אך לא ניתן לבקר במנזר עצמו אלא בתיאום מראש.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השטח עליו בנוי המנזר נרכש בשנת 1560 מידי הכנסייה האורתודוקסית הגאורגית והמנזר נבנה בהדרגה.
עם השנים נבנו במתחם המנזר בתי ספר לבנים ולבנות, בית דפוס ובית מלאכה לבניית עוגבים הפעיל עד היום. מבנה הכנסייה שבמנזר נבנה בשנת 1885 על פי תוכניותיו של האב רפאלה צ'ינגולאני (Cingolani). את התרומה הראשית לבניית הכנסייה העמיד הקיסר האוסטרו-הונגרי פרנץ יוזף בעת ביקורו בירושלים בשנת 1869. תחילה התנה את תרומתו בכך שהכנסייה תבנה על פי תוכנית שיכין אדריכל מטעמו. ראשי המסדר דחו את התנאי אך למרות זאת הסכים פרנץ יוזף לתרום כשישים אלף פרנק לבניית הכנסייה. בניית הכנסייה במתכונתה הנוכחית ארכה כשלוש שנים והסתיימה ב-29 בנובמבר 1885.
אחיות ממסדר סן ז'וזף של ההתגלות, שהגיעו לארץ בשנת 1847, השתכנו במנזר סן סלוודור. הנזירות ניהלו את בית החולים הקשור למנזר, בסיוע שני גברים 'בלתי מקצועיים' העניקו טיפול לבני כל הדתות וכן החזיקו משק בית, ספריה, בית מרקחת וחדר תפילה, עד להשלמת בנייתו של בית החולים הצרפתי סן לואי בשנות התשעים של המאה ה-19.[1]
מבנה הכנסייה בעל צורת בזיליקה האופיינית לכנסיות, אך בשונה מכנסיות רגילות הבנויות על ציר מזרח מערב כשמרכז הכנסייה (האפסיס והמזבח) במזרח, כנסייה זאת נבנתה על ציר צפון-דרום. לצד הכנסייה הוקם מגדל פעמונים. בשנת 1932 נוספו למגדל הפעמונים שתי קומות וזאת על מנת לציין את שנת ה-700 למותו של הקדוש אנטוניוס מפדובה. בשנת 1985 שופצו המנזר והכנסייה לרגל מלאות מאה שנים להקמתו.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוד קרויאנקר, ירושלים – מבט ארכיטקטוני, ירושלים: כתר הוצאה לאור, 1996.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נירה ברטל, מבשרות מקצוע הסיעוד בירושלים, בתוך: ישראל ברטל, חיים גורן (עורכים), ספר ירושלים; בשלהי התקופה העות’מאנית (1800–1917), ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תש"ע, עמ' 301–311
