מכתשים בנגב
המכתשים בנגב הם חמישה מכתשי סחיפה, המהווים תופעת טבע ייחודית. בעולם כולו קיימים כמה עשרות מכתשים שכאלה, אשר הבולטים שבהם נמצאים בארץ ישראל או בסיני ודרך היווצרותם דומה.[1]
הסברה כיום היא שהמכתשים נוצרו משחיקה של שכבות סלע רכות הנמצאות תחת שכבות קשות יותר - מרכז המכתש היה בעבר ראשו של הר, שפתי המכתש פונות עדיין אל ראש ההר שכבר לא קיים, ופנים ההר נשחק והפך למכתש.
המכתשים בנגב הם תופעה גאולוגית נדירה, שכן דרוש שילוב של מספר תנאים כדי שייווצר מכתש: קמר א-סימטרי, שכבות סלע שונות במידת קשיותן (למעלה שכבות סלע קשות, כמו גיר או דולומיט, ומתחת להן שכבות סלע רכות), חתירת נחל הסוחף את תוכנו של המכתש בעל בסיס סחיפה נמוך, ואקלים מדברי (יובש השומר על קירות המכתש מפני בליה).
התפתחות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עד לפני כ-145 מיליון שנה היה אזור הנגב מכוסה בים והורבדו בו סלעי משקע שונים. בקרקעית המכתשים ניתן למצוא בימינו סלעי גיר מגיל יורה וטריאס (שגילם כ-160–220 מיליון שנה).
- לפני כ-145 מיליון שנה נסוג הים. בסביבה יבשתית זו נוצרו "אבני חול נוביות", אותן ניתן למצוא כיום במכתשים (סלעי תצורת חתירה מהקרטיקון התחתון). אבני החול הם סלעי משקע רכים.
- החל מלפני 100 מיליון שנה (קרטיקון עליון) ועד לפני כ-30 מיליון שנה (סוף תקופת האיאוקן) הוצף האזור שוב בים ובאזור נוצרו סלעי משקע קשים יחסית (בעיקר גיר, קירטון ודולומיט), על גבי אבן החול הנובית הרכה.
- לפני כ-90 מיליון שנה החלו לפעול באזור כוחות קימוט. כוחות הקימוט פעלו במשך כ-40 מיליון שנה ויצרו את קמרי הנגב (רכסים הנוצרים מקימוט הקרקע). ראשי הרכסים בלטו בתקופות מסוימות מעל פני המים כאיים והחלו להישחק על ידי הגלים ועל ידי כוחות שחיקה יבשתית.
- לפני כ-30 מיליון שנה נסוג שוב הים מאזור הנגב והחלה יצירת המכתשים כפי שהם מוכרים כיום. נסיגת הים חשפה את האזור לתהליכי בלייה יבשתיים ששחקו את ראשי הקמרים. השכבות העליונות העשויות סלעי גיר קשים נשחקו ואבן החול הרכה שבתוך הקמר נחשפה. אבן החול הרכה נסחפה החוצה על ידי מערכת נחלים[2] ופערה את המכתשים.
גודלו של המכתש נקבע על פי גודל הסרת שיא הרכס בתחילת התהליך. המכתשים לא שינו את עומקם ומעט מאוד את רוחבם מזה ארבעה מיליוני שנים. המחקרים החדשים במכתשי הנגב לימדו שאין קשר בין גיל המכתש לבין גודלו. תהליכי הבליה שיצרו את המכתשים הואטו עד כדי עצירה מאחר שהנחלים היום צרים וקטנים ואין להם יכולת להמשיך בתהליכי הבליה שהביאו להתפתחות המכתשים.
בדרך כלל נחל אחד בלבד מנקז את המכתש לכיוון מזרח. הדבר נכון לגבי המכתש הקטן והגדול, אבל במכתש רמון התמונה שונה. "שער רמון" דרכו יוצא נחל רמון אל מחוץ למכתש, אינו הפתח היחידי ואליו מצטרפים נחל קמאי, נחל מעוק, נחל חררים, מפער גוונים, שן רמון ופיטם. ייתכן שהמוצא מהמכתש נדד ממפער למפער.
המכתשים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכתש רמון
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מכתש רמון
מכתש רמון הוא המכתש האירוזי הגדול מסוגו בעולם. על קצה המכתש נמצאת העיירה מצפה רמון. אורכו של המכתש כ-40 ק"מ, רוחבו המרבי כ-9 ק"מ ועומקו היחסי כ-400 מטר.
במכתש רמון עושר רב של צומח וחי. בתקופה הרומית ובתקופה הביזנטית שגשגה החקלאות מסביב למכתשים אולם מחסור בשטחי מרעה בתוך המכתשים מנע רעיית יתר וכך השתמרה הצמחייה המקורית. לפני 20 שנה שוחררה במכתש קבוצה של פראים (חמורי בר) ומאז הם התרבו והתפשטו למקומות נוספים בנגב.
אתרים ותופעות במכתש כוללים את המצוק הצפוני ומרכז המבקרים על שפתו, המשקיף אל עבר נופי המכתש, ה"נגרייה", נחל ארדון, קיר האמוניטים (שרידי מאובנים) ונחל נקרות.
במכתש רמון מתבצעת שנים רבות כרייה של מחצבים: חרסית, גבס, בנטוניט (סוג של חרסית) וחול. עד שנת 1994 לא היו נהלים ברורים להסדרת הכרייה והחציבה במכתש רמון ובמכתשים האחרים, ושנים של כרייה בהם הביאו להצטברות של השפעות סביבתיות שליליות: רעש, אבק, שפכים ופגיעה ויזואלית בנוף. ב-1994 אימצה ממשלת ישראל את המלצותיה של ועדה שקבעה הסדרים לפעילות הכרייה לאחר פעילות אינטנסיבית של גופים ירוקים הפועלים למען שימור הטבע.
מכתש חתירה (המכתש הגדול)
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – מכתש חתירה
מכתש חתירה, או בשמו הרשמי "מכתש ירוחם (הגדול)",[3][4] הוא המכתש השני בגודלו במכתשי הנגב. אורכו של המכתש 14 ק"מ ורוחבו 6 ק"מ. עומקו המרבי הוא 410 מטרים. הנחל המנקז אותו הוא נחל חתירה.
האטרקציה במכתש הגדול היא אזור החולות הצבעוניים, שם נחשפו שכבות של אבן חול בצבעים שונים, המתפוררת במגע.
מכתש חצרה (המכתש הקטן)
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – מכתש חצרה
מיקומו של המכתש במרכזו של הקמר הנמשך מבקעת צין בדרום-מערב ועד מדבר יהודה בצפון-מזרח וכולל את ההר החלק ואת מעלה עקרבים.
המכתש הוא עמק מעוגל, אורכו 7 ק"מ, רוחבו, 5 ק"מ, עומקו המרבי 520 מטר ועומקו הממוצע 450 מטר.
מכתש זה הוא המכתש הקטן ביותר מבין שלושת המכתשים אך רבים טוענים שהיפה ביניהם. הנחל המנקז אותו הוא נחל חצרה הנשפך אל נחל צין.
מכתשי עריף
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – מכתשי עריף
צמד המכתשים שבראש הר עריף הם המכתשים הקטנים מכולם. מכתשים אלה, האחד על הפסגה ואחד על הדופן המערבית, חושפים שכבות אדמה מעידן הקרטיקון, היורה, ועוד.
בקעה ארוזיבית בקמר ירוחם
[עריכת קוד מקור | עריכה]ליד כביש 204 (כביש ירוחם–שדה בוקר) בראש קמר ירוחם נמצאת בקעה ארוזיבית שגודלה 5.1X3.1 קילומטר. הבקעה מוקפת בשני קווי מצוקים שגובהם נע ממטרים בודדים עד עשרות מטרים. מערכת ניקוז מנקזת את המכתש לנחל מסעד ולים התיכון.[1]
מכתש ג'בל חלאל
[עריכת קוד מקור | עריכה]לשורת המכתשים ניתן להוסיף את מכתש ג'בל חלאל הנמצא במזרח סיני. ג'רויס הבריטי שהיה מושל סיני מטעם הבריטים, קבע בעקבות המכתש שמצא שם ועוד נימוקים, כי כאן הוא הר סיני[5] שעליו נתנה תורת משה. המכתש הוא בצורת ירח ומנוקז בפינתו הדרומית מזרחית לנחל אל עריש (נחל גרר). הפרצה נקראת גיא א-דיק.[6] רמז על היות מעמד הר סיני בתוך מכתש יש בדברי חז"ל: "ויתייצבו בתחתית ההר... מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית" (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פ"ח, עמוד ב').
המכתש בג'בל עריף-א-נאקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מכתש במזרח סיני, בשוליים המערביים של הר הנגב בצד המצרי של הגבול, כ-27 קילומטר מערבית למכתשי עריף. מידותיו 2x4 קילומטר והוא בעל שוליים מצוקיים רק בצדו הצפון מערבי, צדו הדרומי נשחק בתהליכי סחיפה והעתקה. המכתש מתנקז לואדי אל עריש.[7]
המכתש בג'בל מע'רה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – ג'בל מע'רה
מכתש בצפון סיני על ג'בל מע'רה. ג'בל מע'רה הוא אנטיקלינה א-סימטרית, ששטחה 1200 קמ"ר, והיא שייכת לקימוטי הקשת הסורית. המערך הסטרוקטורלי מורכב משני צירי רכס, אחד בכיוון צפון-מזרח והאחר בכיוון צפון-צפון-מערב. נוסף על כך, חלקו העליון של ההר נחצה על ידי העתקים נורמליים והפוכים. מאפייני המבנה משווים לו מראה דמוי מכתש עם מאפיינים של מצוקים ובקעה, אך ללא עמק מוקף מצוקים.[1]
שימור
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר קום המדינה, יצאה לנגב משלחת המחקר הראשונה בראשות הגאולוג יעקב בן תור, ומטרתה ניצול המחצבים הקיימים בנגב לטובת המדינה החדשה. במכתשים נמצא שיש מגוון של מחצבים הדרושים לתעשייה ולענף הבנייה.
בשנות השישים והשבעים הפכו המכתשים לאתרי כרייה וחציבה. עיקר הפעילות הייתה במכתש רמון, שם נכרו קאולין (חרסית לבנה) ששימשה לייצור קרמיקה, חרסית דמוית צור ששימשה חומר גלם לייצור לבנים חסינות אש, כמויות גדולות של חרסית שוקולד המשמשת לייצור רעפים אדומים וגבס לתעשיית הבניה. במכתש רמון ובמכתש הגדול הוצבו מתקני ייצור ובהם מכונות לגריסה ולניפוי חומר החציבה וכן תנורים ענקיים.
פעילות הכרייה גרמה לשינוי תוואי השטח: אפיקי נחלים נסכרו כדי למנוע איום שיטפונות על מתקני התעשייה; שטחים נרחבים נחפרו; מצוקים רוסקו. באחד האתרים נוצרה בקעה גדולה לאחר שהחוצבים ביקשו להגיע אל שכבת החרסית דמוית הצור. במכתשים גם נפרצו דרכים שגרמו נזק רב לנוף ולמערכת האקולוגית. לפי הערכה, עבודות הכרייה והחציבה פגעו ב-10% משטח המכתש הגדול וכחמישית משטח מכתש רמון. המכתש הקטן, בו נעשו בעיקר עבודות של קידוחי מים, נפגע פחות. מכתשי עריף ניצלו מהרס סביבתי מאחר שלא היה בהם מצאי משמעותי של חומרי גלם ובשל מיקומם בתוך שטחי אימונים של הצבא.
בעקבות פעילותם של גופי שמירת הטבע בישראל ומדענים להצלת המכתשים, הוכרז בתחילת שנות השמונים אזור מכתש רמון כשמורת טבע וכך גם חלק ניכר מהמכתש הגדול. ב-1994 התקבלה אחת ההחלטות החשובות בתחום שמירת טבע ואיכות הסביבה. בעידודן של החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים, הצליח השר לאיכות הסביבה, יוסי שריד, לשכנע את הממשלה לקבל החלטה על שימור "ארץ המכתשים".
החלטה זו היוותה צעד חסר תקדים בנושא שימור טבע מאחר שהתייחסה לא רק לשמורות מוכרזות אלא לחבל ארץ שלם, לרבות השטחים שבין המכתשים. עיקרי ההחלטה, שעל יישומה הופקדה ועדת מנכ"לים:
- קביעה שרוב שטחי הכרייה והחציבה יוגדרו נטושים (שטחים שאין בהם עתודות של חומרי כרייה וחציבה) וייועדו לשיקום.
- לא תותר כריית חומרים שיש להם חלופות במקומות אחרים בישראל ומפעלים לעיבוד חומרי הגלם יוצבו מחוץ למכתשים.
בשנים האחרונות השתנתה המציאות במכתש רמון ובמכתש הגדול והחלה דינמיקה של שימור. חלק ניכר מפעילות החציבה והכרייה נפסק, ושאר הפעילות מתקיימת תחת פיקוח הדוק. חלק מפעולות השיקום נעשה תוך שיתוף פעולה בין רשות הטבע והגנים והצבא: הצבא נזקק למבנים שאפשר לפוצץ באימונים של חיל ההנדסה והרשות רצתה בהרס מבנים שהותירו הכורים. בנוסף, עוסקים אנשי הרשות ואדריכלי נוף בשחזור הטבע הפגוע בעזרת כספים של הקרן לשיקום מחצבות הפועלת בישראל ובמימונם של בעלי המחצבות. השחזור כולל הזזת ערימות עפר וסלעים שהשאירו הכורים, סתימת "חורים" וניסיון להחזיר אפיקי נחלים למסלולם.
למטיילים, היתרון היחסי של המכתשים לעומת שמורות טבע רבות בנגב הוא שאינם נמצאים בתוך שטחי אימונים של הצבא. מכתשי הר עריף לבדם נמצאים בתחום שטח צבאי ואפשר לטייל בהם בסופי שבוע בלבד. תוכניות לכריה בשטחי חול ייחודיים וכן רכבי שטח של טיילים החורצים את פני הקרקע עדיין מאיימים על תוואי השטח באזור המכתשים והמאבקים לשימור האזור נמשכים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תיאור היווצרות מכתש רמון, באתר מט"ח
- עזרא זילברמן, ההיסטוריה של התפתחות המכתשים בנגב והגורמים שהביאו ליצירתם
- לירן גורן, התיאוריות המקובלות היום להיווצרות מכתשים בנגב, במדור "שאל את המומחה" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 13 במאי 2010
- מכתש רמון והר הנגב, באתר מט"ח
- השיבה אל ארץ המכתשים, באתר הארץ, 4 במאי 2003
- החלטת הממשלה על "ארץ המכתשים"
- המכתש הקטן - מסלול טיול מפורט מאתר טיולים בארץ
- ירון פינצי, אינה ריבקין, מכתשים בארץ ובעולם: עיון מחודש בתופעה נדירה אך מגוונת, מו"פ מדבר וים המלח, 2016
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 ירון פינצי, אינה ריבקין, מכתשים בארץ ובעולם: עיון מחודש בתופעה נדירה אך מגוונת, מו"פ מדבר וים המלח, 2016
- ^ טרם היווצרות ים המלח זרמה מערכת הנחלים באזור מחצי האי ערב, דרך הנגב, לכיוון אוקיינוס הטתיס ששכן צפונית-מערבית לנגב. לאחר היווצרות בקע ים המלח השתנה כיוון זרימת הנחלים באזור. הנהרות מאזור ערב התנקזו אל הבקע, ואזור מזרח הנגב החל להתנקז מזרחה אל ים המלח.
- ^ > פרוטוקול ועדת השמות המרכזית, 26 במאי 2015
- ^ גדי גולן, המכתש הגדול? מכתש ירוחם!, באתר ישראל היום, 29 ביוני 2015
- ^ לפניו הציעו את מכתש הילל למקום מתן תורה החוקרים הגרמנים guthe ו-wigand.
- ^ חיים בר דרומא, הנגב, 1935, עמוד 52
- ^ עקיבא פלכסר, שיחות על הגאולוגיה של ישראל, תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1989, האוניברסיטה המשודרת, עמ' 46
| אזורים בארץ ישראל | ||
|---|---|---|
| רמת הגולן וסביבתה | הר חרמון • טרכון • חורן • הבשן • רמת הגולן |  |
| הגליל והעמקים | הגליל העליון • אצבע הגליל • הגליל המערבי • הגליל התחתון • עמק יזרעאל | |
| מישור החוף | מישור החוף הצפוני • הכרמל • השרון • מישור חוף יהודה • גוש דן • מישור החוף הדרומי | |
| הבקע הסורי-אפריקני | בקעת הירדן • עמק החולה • ארץ כינרות • עמק בית שאן • הערבה • בקעת ים המלח | |
| מרכז שדרת ההר המערבית | השומרון • הרי בנימין • השפלה • יהודה • מדבר יהודה | |
| שאר עבר הירדן | הגלעד • ארץ המישור • עמון • מואב • הרי אדום | |
| הנגב | הנגב הצפוני • חבל אשכול (חבל הבשור) • בקעת באר שבע • מכתשים בנגב • הר הנגב • מדבר פארן • הרי אילת | |
| גאולוגיה של ישראל | ||
|---|---|---|
| כללי | הבקע הסורי-אפריקני • הלוח הלבנטיני • הקשת הסורית • אגם עובדיה • ימת הלשון • מצוק ההעתקים | |
| צפון | גאולוגיה של הכרמל • גאולוגיה של הגולן • שדה א-שמה • שקע הבזלת של דלתון • אקוויפר החרמון • הר הגלבוע • קרן עין גב • מחצבות חפציבה • פארק הסלעים | |
| מרכז | אקוויפר ההר • אקוויפר החוף • בורג' אל-מלח • חמאם אל-מליח • מדבר יהודה | |
| דרום | מכתשים בנגב • קיר האמוניטים • קניון באר שבע-עזה • בקעת תמנע • הקניון האדום • הרי אילת • השילד הערבו-נובי • לשון ים המלח | |
| לערכים נוספים | ||