מישע
| לידה |
המאה ה־9 לפנה״ס?  |
|---|---|
| פטירה |
המאה ה־9 לפנה״ס? |
  | |
.jpg)
מֵישַׁע היה מלך מואב אשר שלט במקביל למלכי שושלת בית עמרי. בימי עמרי ואחאב הוא היה כפוף לממלכת ישראל, ולאחר מות אחאב מרד.[1]
מישע הוא חלק מרשימה בת 53 דמויות מקראיות, שאושרו במחקר מבחינה ארכאולוגית כדמויות היסטוריות[2][3].
בתחילת המרד זכה מישע לניצחונות גדולים ואף הקים את מצבת מישע, מצבת זיכרון לאלוהיו, כמוש, בעיר הבירה דיבון, בה הנציח את ניצחונותיו. בכתובת מספר מישע על התקופה בה מואב הייתה משועבדת לישראל, על ההשתחררות ממנה, על כיבושים שעשה מישע בישראל ועל מפעלי בנייה (ביצור ומים) בארצו.
בסופו של דבר, תקף צבא ישראל, בראשותו של המלך יורם, ובסיועם של ממלכת יהודה ואדום, את מואב, מצידה הדרומי, הרס והחריב ערים רבות ושם מצור על עיר הבירה קיר מואב. על פי המסופר בתנ"ך (מלכים ב', ג', כ"ו–כ"ז), כשמישע ראה שהמצור עליו כבד מנשוא, יצא מהעיר הנצורה וניסה להבקיע עם יחידה קטנה מצבאו אל מלך אדום וכשלא הצליח לקח את בנו היורש (הפרשנים חלוקים בשאלה האם זה בנו שלו או בנו של מלך אדום[4]) והקריב אותו כקורבן עולה על החומה. בעקבות המעשה היה "קצף גדול על ישראל" (מצד האל או מצד צבא אדום, תלוי בפירוש) והמלכים נסוגו ממואב ללא הכרעה. אירוע זה מכונה בפרשנות המקרא "עולת מישע".[5]
וַיַּרְא מֶלֶךְ מוֹאָב כִּי חָזַק מִמֶּנּוּ הַמִּלְחָמָה, וַיִּקַּח אוֹתוֹ שְׁבַע מֵאוֹת אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב לְהַבְקִיעַ אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם, וְלֹא יָכֹלוּ: וַיִּקַּח אֶת בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו, וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל הַחֹמָה, וַיְהִי קֶצֶף-גָּדוֹל עַל-יִשְׂרָאֵל, וַיִּסְעוּ מֵעָלָיו וַיָּשֻׁבוּ לָאָרֶץ.
— מלכים ב פרק ג, כו-כז
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מישע, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
מישע מלך מואב, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מלכים ב', ג', ד'–ה': "ויפשע מלך מואב במלך ישראל"
- ^ Purdue researcher verifies the existence of 53 people mentioned in the Hebrew Bible, בעקבות מחקר שנערך באוניברסיטת פורדו, אינדיאנה, ארצות הברית
- ^ רשימת הדמויות מופיעה בסוף מאמר זה
- ^ ראיה לפירוש השני עולה בספר עמוס, כשהנביא מונה בין פשעיו הגדולים של מואב "עַל שָׂרְפוֹ עַצְמוֹת מֶלֶךְ אֱדוֹם לַשִּׂיד" (עמוס, ב', א') וכן פירושו של הרב האי גאון ראש ישיבת פומבדיתא.
- ^ יהודה אליצור, ישראל והמקרא: מחקרים גאוגרפיים, היסטוריים והגותיים. 1999, עמוד 157