מיקרולית
בארכאולוגיה, מִיקְרוֹלִית (מיוונית, "אבן זעירה") הוא נתז אבן מאורך ובעל ממדים קטנים, אשר שוברר (סותת בעדינות לקבלת צורה מסוימת או ליצירת צד נוח לתקיעה בידית) ונעשה בו שימוש כחלק מכלי. אין הגדרה קבועה לגודל הלהבונים המוגדרים כמיקרוליתים. בדרך כלל מסווגים ככאלה להבונים באורך של חמישה ס"מ ופחות. שימוש נדיר נעשה במיקרוליתים כבר במהלך התקופה הפלאוליתית התיכונה והתקופה הפלאוליתית העליונה ומקבילותיהן האפריקאיות. עם זאת, המיקרוליתים מזוהים בעיקר עם התקופה שלאחר העידן הפלאוליתי, התקופה האפיפלאוליתית בצפון אפריקה ומערב אסיה והתקופה המזוליתית באירופה. בארץ ישראל השימוש במיקרוליתים מגדיר את הראשונה, שהתחילה לפני כ-23,000 אלפי שנים. בדרך כלל שימש המיקרולית כחלק מכלי עץ או עצם מורכב יותר, למשל מגל, חץ ודומיהם. חומר הגלם הפופולרי ביותר ליצור המיקרולית היה הצור בזכות חדותו והתאמתו לסיתות, אולם נמצאו עדויות לשימוש באובסידיאן. המיקרוליתים נוצרו מלהבונים, שנקטמו או שובררו מלהבים, או הותזו כבר כלהבון מגרעין הצור. קיימים מיקרוליתים בעלי צורה גאומטרית מוגדרת המתקבלת על ידי השברור, כטרפז, משולש וסהרון.
צורת המיקרולית וטכניקת יצורו מהווים סמן של קבוצות ציידים־לקטים, ובכך מסייעים בתיארוך והבדלה בין תרבות אחת לשנייה. לדוגמה, בתקופה האפיפלאוליתית של ארץ ישראל מוגדרות (בין השאר) התרבות הכבארית, לפי מיקרוליתים משובררים בפאה הצרה שלהם; התרבות הכבארית הגאומטרית לפי מיקרוליתים גאומטריים - טרפז ומלבן; והתרבות הנאטופית לפי מיקרוליתים משובררים לצורת סהרון. תוצר לוואי של תהליך יצור המיקרולית בחלק מהתרבויות היא הנקר המיקרוליתי (Microburin).
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Belfer‐Cohen, A., & Goring‐Morris, N. (2002). Why microliths? Microlithization in the Levant. Archeological Papers of the American Anthropological Association, 12(1), 57-68.
