מיכאיל פרוכורוב
.jpg) | |
| לידה |
3 במאי 1965 (בן 59) מוסקבה, ברית המועצות   |
|---|---|
| מדינה |
 רוסיה ישראל |
| השכלה |
האוניברסיטה לפיננסים של ממשלת הפדרציה הרוסית (1989) |
| מפלגה |
המצע האזרחי, המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, מפלגת המעשה הנכון |
| השקפה דתית |
אתאיזם |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
|
mdprokhorov | |
  | |
מיכאיל דמיטרייביץ' פרוכורוב (ברוסית: Михаил Дмитриевич Прохоров; נולד ב-3 במאי 1965, מוסקבה) הוא מדינאי יהודי רוסי, איש עסקים ואוליגרך. הוא נשיא קרן ההשקעות הפרטית אונקסים, מנכ"ל חברת פוליוס-גולד, ממפיקות הזהב הגדולות בעולם, נשיא איגוד הביאתלון הרוסי, והוא מחזיק במרבית מניות רוסאל, חברת האלומיניום הגדולה בעולם ומניות חברת נורילסקי ניקל, ממפיקות הניקל הגדולות בעולם.
כמו כן במשך עשור (2009–2019) היה הבעלים של קבוצת ה-NBA ברוקלין נטס. על פי מגזין בלומברג לשנת 2021 הונו מוערך במעל 13 מיליארד דולר.
התמודד בבחירות הנשיאותיות במרץ 2012 מול ולדימיר פוטין וזכה בכ-8% מהקולות. ב-2022 במהלך הפלישה הרוסית לאוקראינה החליט לעלות לישראל[1].
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרוכורוב נולד במוסקבה שברוסיה הסובייטית דאז. אביו דמיטרי פרוכורוב היה ראש המחלקה לקשרים בינלאומיים של הוועדה הממלכתית לספורט ותרבות הגוף של ברית המועצות (Управления международных связей Госкомспорта СССР), כיום המחלקה לשיתוף פעולה בינלאומי של משרד הספורט והנוער של רוסיה, עובדה שאפשרה לו לנסוע עם אביו מסביב לעולם, זכות שנמנעה ממרבית תושבי ברית המועצות. סבתו מצד אימו, אנה בלקינה, הייתה מיקרוביולוגית יהודייה-רוסייה שנשארה במוסקבה במהלך מלחמת העולם השנייה כדי לייצר חיסונים בעוד שבתה תמרה (אימו של מיכאיל) הועברה מזרחה למען ביטחונה[2][3]. אחותו של מיכאיל, אירינה פרוכורובה, היא מבקרת ספרותית ועורכת המגזין "תסקיר ספרותי חדש" (Новое литературное обозрение).
לאחר סיום בית הספר התיכון התקבל ללימודים אקדמאים, אך העדיף להתגייס לצבא. בשנים 1983–1985 שירת בצבא האדום. עם סיום השרות הצבאי חזר ללמוד. ב-1988, בשנתו האחרונה במכון הפיננסי המוסקבאי, הוא היה לחבר המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות[4]. ב-1989 סיים את הפקולטה ליחסי כלכלה בינלאומיים של המכון המוסקבאי לכלכלה (כיום האוניברסיטה הפיננסית של ממשלת רוסיה), יחד עמו בקורס למד אלכסנדר חלופונין, לימים מושל מחוז קרסנויארסק ואנדריי קוזלוב, מי שהיה בנקאי בכיר וכיהן כסגן נגיד בנק רוסיה ונרצח.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1989 התמנה פרוכורוב למנהל הבנק הבינלאומי לשיתוף פעולה כלכלי (Международный банк экономического сотрудничества). באותה תקופה בבנק עבד גם ולדימיר פוטנין. הם היו שותפים בעסקים במשך מספר שנים עד שנפרדו בשנת 2008.
ב-1992 היה יו"ר הדירקטוריון של בנק המסחר "חברת המימון העולמית" ובשנים 1993–1998 היה יו"ר בנק אונקסים שהפך לבנק המאוחד לייבוא וייצוא (Объединённый экспортно-импортный банк). מ-1998 ועד שנת 2000 היה יו"ר דירקטוריון בנק אונקסים, ושנתיים לאחר מכן היה נשיא רוסבנק.
בשנים 2001–2007 היה יו"ר הדירקטוריון ומנכ"ל נורילסק-ניקל - יצואנית הניקל הגדולה בעולם, והספונסר הראשי של צסק"א מוסקבה. לאחר שהתפטר מתפקיד המנכ"ל ב-2007 המשיך להחזיק ב-25% מן המניות. בשנים 2006–2010 היה יו"ר הדירקטוריון של "פוליוס-זולוטו" ממפיקות הזהב הגדולות בעולם, ומ-2010 ועד יוני 2011 היה למנכ"ל החברה.
החל מ-2007 עומד בראש מועצה בתאגיד הממלכתי "רוסננו - התאגיד הרוסי לננו-טכנולוגיה" (Российская корпорация нанотехнологий) ובאותה שנה פרוכורוב ייסד גם את קרן ההשקעות "קבוצת אונקסים" והיה לנשיאהּ. מיוני 2008 היה לחבר בדירקטוריון נורליסקי ניקל ובאותה שנה מונה לעמוד בראש איגוד הביאתלון הרוסי.
מ-2010 עד 2019 היה הבעלים של קבוצת ה-NBA ברוקלין נטס והיה לרוסי הראשון שבבעלותו קבוצת ספורט אמריקנית. נוסף לזה הוא ממפתחי רעיון המכונית החשמלית ברוסיה והוא המממן העיקרי של יו מובייל - פרויקט הרכב ההיברידי הרוסי.
ב-25 ביוני 2011, הוא נבחר ליו"ר מפלגת "המעשה הנכון", מפלגת ימין ליברלית המתעתדת להיבחר לדומה של רוסיה בבחירות הפרלמנטריות ברוסיה 2011 אלא שבספטמבר אותה שנה כבר סולק מהמפלגה באמצעות מרד בתוך התנועה[5]. לפי דעתו המרד הוכן על ידי אנשי הממשל.
בדצמבר 2011 החליט פרוכורוב לשוב לפוליטיקה ועל רקע המחאות בעקבות הבחירות לפרלמנט הרוסי, הכריז כי יתמודד לתפקיד נשיא רוסיה מול ולדימיר פוטין[6]. פרוכורוב השתתף בבחירות וזכה בכ-8% מקולות הבוחרים.
ביוני 2012 פרוכורוב הכריז על הקמת מפלגה חדשה "המצע האזרחי" (Гражданская платформа) שנרשמה רשמית. מטרת המפלגה היא להשתתף בבחירות האזוריות ברוסיה. בשנת 2015 הוא עזב את המפלגה שהקים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מיכאיל פרוכורוב
מיכאיל פרוכורוב, ברשת החברתית פייסבוק
מיכאיל פרוכורוב, ברשת החברתית אקס (טוויטר)- מיכאיל פרוכורוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פזית רבינא, פריחתו של מיכאיל פרוחורוב, באתר News1 מחלקה ראשונה, 8 בינואר 2012
- רועי אורן, האיש הגבוה והנישא מיכאיל פרוחורוב, באתר News1 מחלקה ראשונה, 16 בינואר 2012
- קורות חיים באתר לנטה-פדיה
- פז חסדאי, מעושרים: הפלייבוי מהמזרח, באתר וואלה, 28 במאי 2012
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ איתמר אייכנר, התמודד מול פוטין והיה בעלי קבוצת NBA: אוליגרך רוסי עלה לישראל, באתר ynet, 4 באפריל 2022
- ^ "Mikhail Prokhorov: The Oligarch Presidential Candidate". RussianMind. אורכב מ-המקור ב-2014-05-12. נבדק ב-28 בספטמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brown, Chip (28 באוקטובר 2010). "The N.B.A.'s Oligarch and His Power Games". The New York Times Magazine. נבדק ב-12 בדצמבר 2011.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ ציטוט מתוך ריאיון שנתן פרוכורוב
- ^ AP, רוסיה: הקרמלין לא רצה אוליגרך וארגן לו "מרד", באתר ynet, 15 בספטמבר 2011
- ^ המיליארדר שינסה לנצח את פוטין
| בקרת זהויות |
|
|---|