מושל רומי

מושל רומי

תחום שיפוט	רומא העתיקה

מושל רומי היה כינוי של הנציב שהיה ממונה על הממשל בפרובינקיה הרומית, היחידות המנהליות של האימפריה הרומית מחוץ לחצי האי האפניני (איטליה של ימינו).

תפקידי המושלים

בימיה של השושלת הסוורית, מספר הפרובינקיות, שעליהן שלטו המושלים, האמיר לכדי 45. הפרובינקיות הרומיות נחלקו לשניים: פרובינקיות סנטוריות ופרובינקיות קיסריות, שנבדלו ביניהן בדרך שבה בחרו את המושל שלהם. בפרונביקיות הסנטוריות, המושל הרומי נבחר, בדרך כלל, בהגרלה, וכיהן במשך תקופה של שנה אחת. כחלק מתפקידם נאסר על המושלים ללבוש מדים צבאיים. לעומת זאת, בפרובינקיות הקיסריות. לעומת זאת, בפרובינקיות הקיסריות, המושל מונה על ידי קיסר רומא עצמו. בשונה מהמושלים בפרובינקיות הסנטוריות, המושלים בפרובינקיות הקיסריות כיהנו ללא הגבלת זמן, כל עוד הקיסר רצה בכך, הותר להם ללבוש מדים, והם אף שימשו כמפקדי הצבא בפרובינקיות שלהם. בפרובינקיית מצרים, למשל, המושל הגיע בדרך כלל מהפרשים בצבא האימפרייה.

בפרובינקיות הסנטוריות לצד המושל הרומי שירת קוואיסטור, שתפקידו היה ניהול האוצר ופיקוח על גביית המיסים, בנוסף היה כפוף לסמכותו של המושל ומילא תפקידים שהטיל עליו. לעומת זאת, בפרובינקיות הקיסריות שירת לצד המושל הפרוקרטור, שהיה בעל תפקיד מקביל לשל הקוואיסטור אך מונה ישירות בידי הקיסר. במרבית הפרובינקיות היה פרוקרטור שהיה אחראי על האוצר והנכסים של הקיסר בפרובינקיה. בין המאה ה-1 וה-3 צברו הקיסרים הרומיים רכוש ולפיכך תפקידם של הפרוקרטורים התעצם וצוות עובדים גדול, שרובו ככולו מנה עבדים משוחררים. היה כפוף להם.

בין תפקידיו של המושל הרומי נמנו אכיפת החוק, שמירה על הביטחון ועל ביטחון הפנים, עיסוק במשפט הפלילי והאזרחי, גביית מיסים וניהול נכסי המדינה והקיסר. כחלק מהמנגנון הועסקו נושאי משרה בכירים לצד פקידים ברמות נמוכות יותר, באופן היררכי, כאשר כולם קיבלו משכורות בהתאם לרמת תפקידים. כך למשל, הנציבים והפרפקטים השתכרו בסכום של בין 60 ל-300 אלף ססטרטיים לשנה. לשם ביצוע סמכויות אלו, הושאלו מחד אנשי צבא, ומאידך הועסקו קבלנים פרטיים בשירות המדינה. בנוסף, חלק מהסמכויות, כדוגמת גביית כספים, אספקת מוצרים ומתן שירותים, הוטלו על הערים ועל אנשים פרטיים. לדוגמה, אספקת התבואה לרומא, באמצעות מערכת התקשורת שפותחה בפרובינקיות, התבצעה כמעט תמיד דרך הים, שכן דרך זו הייתה מהירה וזולה מהובלה יבשתית. מקורו של מנגנון איסוף התבואה במצרים, שם שלטון האימפריה הרומית הקפיד על שיטת המנהל התלמיית: הארץ חולקה לכ-40 מחוזות, כאשר כל מחוז כלל מספר נפות, ובכל כפר היו יחידות המנהל המקומיות. המושל הרומי, יחד עם הפקידים בנפות ובכפרים השונים, דאג לאיסוף התבואה ולהובלתה לאלכסנדריה. כפי שהיה נהוג בחלק מהמקרים, ההובלה נעשתה לרוב על ידי אנשי מקצוע פרטיים שהועסקו בשירות המדינה.

לקריאה נוספת

• ישראל שצמן, האימפריה הרומית ומורשתה, האוניברסיטה הפתוחה, 2002, עמ' 44–46