מגדלי מרטלו
מגדלי מרטלו (באנגלית: Martello towers) הם מגדלים מבוצרים שבנו הבריטים בחופי בריטניה ומושבותיה בתקופת המלחמות הנפוליאוניות (תחילת המאה התשע עשרה) כדי להגן עליה מפלישות צרפתיות דרך הים. המגדלים היו בשימוש במחצית הראשונה של המאה, וננטשו מאוחר יותר, לאור פיתוח פגזים מתקדמים יותר, שהפחיתו את יעילות המגדל.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1794 שלחה בריטניה לקורסיקה כוח ימי בפיקודו של האדמירל הוד, כדי לסייע לפסקל פאולי, קורסיקאי שעמד בראש המאבק בצרפתים. בנקודת מורטלה (Mortella) נתקל הכוח במגדל מבוצר מאויש על ידי כוח צרפתי.
המגדל תוכנן על ידי איטלקי בשם פראטינו, ונבנה ב-1565 על ידי בני העיר ג'נובה בתקופת שלטונם באי, כחלק ממערכת ההגנה שלהם, ובמטרה להגן על האי מפני פשיטות פיראטים צפון אפריקאים. מגדלים אלה היו בקוטר של 12–15 מטר, בעלי דלת כניסה יחידה שהגישה אליה הייתה בסולם. הכפריים באזור שילמו לשומרי המגדלים (Torregiani), שתפקידם היה, במקרה שנצפתה ספינה שהגעתה לחוף הייתה בלתי צפויה, להבעיר אש על גג המגדל וכך להזעיק כוחות מגן.
ב-7 בפברואר 1794 כשלו שתי ספינות תותחים בריטיות בניסיון התקפה על המגדל בנקודת מורטלה, ורק כוח יבשתי בפיקודו של ג'ון מור הכריע את הכוח הצרפתי לאחר שבועיים של לחימה. לאחר מספר שנים עזבו הבריטים את קורסיקה ופוצצו את המגדל.
הבריטים כה התרשמו מהמגדל הקורסיקאי, עד כי החליטו לאמצו כמודל לבניית מגדלים מבוצרים על חופי האימפריה. שם המקום "מורטלה" שובש ל"מרטלו", והמגדלים נקראו מאז "מגדלי מרטלו".[1]
מבנה המגדל
[עריכת קוד מקור | עריכה]מגדלי מרטלו נבנו בתצורה של גליל משופע, על פי תבנית של המגדל הצרפתי בקורסיקה. גובהם הגיע עד לכ-12 מטרים, ועובי הקירות לכ-2.4 מטרים[דרוש מקור]. המגדלים כללו בדרך כלל שתי קומות וגג:
בקומת הקרקע שכן מחסן אבק השריפה וכן מחסני המזון וציוד אחר. לעיתים כלל המגדל גם קומת מרתף בה הוצב מכל למי שתייה. בקומת הביניים שכנו חדרי המגורים, שכללו חדר נפרד לקצינים. חיל המצב במגדל כלל עד 24 איש. בקומת הגג הוצב תותח חוף בעל טווח של כקילומטר וחצי. המבנה העגול והקירות העבים סיפקו הגנה נאותה מאש תותחים לכוח ששהה במגדל.
