לרינץ סאבו
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
 | |
| דיוקן מ-1923 מצוייר על ידי יוז'ף ריפל-רונאי | |
| לידה |
31 במרץ 1900 מישקולץ, ממלכת הונגריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
3 באוקטובר 1957 (בגיל 57) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית |
| מדינה |
הונגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות קרפשי |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת אטווש לוראנד |
| שפות היצירה |
צרפתית, הונגרית |
| תקופת הפעילות |
מ-1922 |
| צאצאים |
Klára Gáborjáni |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
לרינץ סאבו, בשמו המלא - לרינץ סאבו גאבוריאני (בהונגרית:gáborjáni Szabó Lőrinc, 31 במרץ 1900 - 3 באוקטובר 1957) היה משורר ומתרגם הונגרי.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדות וצעירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לרינץ סאבו נולד ב-1900 בעיר מישקולץ במשפחתם של לרינץ סאבו האב, נהג קטר במקצועו, ושל אילונה לבית פאניצקי , בעלת שורשים סלובקיים. עם אבותיו נמנו כמרים קלוויניסטים ומורים. בזמנו קיבלה משפחתו תואר אצולה מוויבוד של טרנסילבניה, גאבור בתלן. כשהיה בן שלוש עברו לגור לבלשאדיארמט. למד בבית ספר בבאלשאדיארמט ואחר כך בדברצן. למד בהתחלה הנדסה אבל שינה את דעתו ועבר ללימודי פילוסופיה באוניברסיטת בודפשט בה התידד עם מיהאי באביץ'. לא סיים את לימודיו וב-1921 זמן קצר אחרי נישואיו לקלרה מיקש, בתו של הסופר לאיוש מיקש התחיל לעבוד בכתב העת Az Est (הערב). עבד שם למשך 23 שנה עד 1944.
המשך פעילותו הספרותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1928-1927 ייסד וערך את המגזין "פנדורה". את שיריו הראשונים פרסם בשנות ה-1920 בכתב העת Nyugat. ("המערב"). קובץ השירה הראשון שלו יצא לאור ב-1922 תחת הכותרת Föld, erdő, Isten (אדמה, יער, אלהים) וזכה להצלחה רבה. קיבל בהמשך את הפרס באומגרטן לספרות בשנים 1932, 1937 ו-1943. כמתרגם, תרגם סאבו יצירות מאת שייקספיר כמו טימון איש אתונה, (1935) כרצונכם (1938), מקבת (1939), טרוילוס וקרסידה ב-1948, כמו כן תרגם The Rime of the Ancient Mariner ו Kubla Khan מאת קולרידג', פרחי הרוע מאת שארל בודלר (יחד עם באביץ' ועם ארפד טוט, "הצוואה הגדולה", מאת פרנסואה ויון, בית ספר לנשים מאת מולייר, יסורי ורתר הצעיר מאת גתה, טס לבית דרברוויל מאת תומאס הרדי, יצירות של פול ורלן, טיוטצ'ב, פושקין, איוואן קרילוב, היינריך פון קלייסט מריקה, ניטשה, שטפן גאורגה, רילקה, גוטפריד בן ולדימיר מאיאקובסקי ויוזף ויינהבר.
בימי מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סאבו גוייס בצבא ההונגרי במלחמת העולם השנייה והשתתף בקרבות נגד ברית המועצות. פגש את דיולה גמבש ובכנס ספרותי בלילאפירד שיבח את יופיה של שירת המלחמה. ב-1942 הצטרף סאבו ב"ברית הסופרים האירופים" מיסודה של יוזף גבלס. בימינו נודעה התכתבותו עם המזיכר הראשי של ארגון זה שהיה לידיד קרוב שלו. סאבו הפך לדובר המחלקה ההונגרית של הברית, אחרי יוז'ף נירה, ופרסם מאמרים במגזין הארגון - "Europäische Literatur"
בימי המשטר הקומוניסטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי כיבוש בודפשט על ידי הצבא הסובייטי הקפטן הסובייטי הקירגיזי טמירקול אומטלייב הציל ממוות את המשורר , את משפחתו ואת ספרייתו. בסימן אסירות תודה הקדיש סאבו לאותו קצין את השיר "טמירקול אומטלייב". שיתוף פעולה עורר תגובות נגדיות אחרי המלחמה כשהוחרם על ידי חוגי התרבות של הונגריה הקומוניסטית והורשה לפרסם רק תרגומים. עם זאת זמן קצר לפני מותו, חשיבותו כמשורר זכתה להכרה והוא זכה בפרס קושוט. סאבו נפטר ב-1957 מהתקף לב.
שירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמה משיריו הוקדשו לילדיו "לוצי" (Lóci) ו"קלארי", בעוד שבשירים אחרים הוא נזכר בילדותו. ב-1950 התאבדה חברתו ארז'בט קורזאטי . הסונטה "השנה ה-26" שנכתבה לזכרה, פורסמה ב-1957.
הוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1932, 1937, 1944 - שלוש פעמים - פרס באומגרטן
- 1954 - פרס יוזף אטילה
- 1957 - פרס קושוט
דמותו ויצירתו במדיה האמנותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1983 - שני שירים של להקת הרוק הסובייטית הרוסית נאוטילוס פומפיליוס (באלבום Переезд - "בתנועה")" באופרה האיטלקית" ו"מוזיקה" הולחנו לפי שירים של לרינץ סאבו.
קבצי שירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Föld, erdő, Isten (אדמה, יער, אלהים, 1922)
- Kalibán (קליבן, 1923)
- Fény, fény, fény (אור, אור, אור, 1926)
- A Sátán műremekei (יצירות המופת של השטן, 1926)
- Te meg a világ (אתה ועולם, 1932)
- Különbéke (שלום נפרד, 1936)
- Harc az ünnepért (מאבק על החג, 1938)
- Régen és most (פעם ועכשיו, 1943)
- Tücsökzene (שירת צרצר, 1947)
- A huszonhatodik év (השנה ה-26, 1957)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Frank-Rutger Hausmann "Dichte, Dichter, tage nicht!" – Die Europäische Schriftsteller-Vereinigung in Weimar 1941–1948. ISBN 3-465-03295-0
2004