לדלג לתוכן

לודוויג רונברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לודוויג רונברג
Ludvig Runeberg
לידה 5 בפברואר 1804
יאקובסטד, ממלכת שוודיה שוודיהשוודיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 במאי 1877 (בגיל 73)
פורבו, הדוכסות הגדולה של פינלנד, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Johan Ludvig Runeberg עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הדוכסות הגדולה של פינלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום שוודים של פינלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה פורבו עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אקדמיה המלכותית של טורקו עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה שוודית, פינית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות המנון פינלנד, The Elk Hunters, The Tales of Ensign Stål עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1827 עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג פרדריקה רונברג (21 בינואר 18316 במאי 1877) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Walter Runeberg, Lorenzo Runeberg, Ludvig Mikael Runeberg, Fredrik Runeberg, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 8 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרופסור (1844)
  • אות מסדר כוכב הקוטב - מפקד הצלב הגדול (1873)
  • אבירות במסדר דנבורג (1858)
  • מפקד במסדר כוכב הקוטב (1860)
  • מסדר כוכב הקוטב - אביר מדרגה שנייה (1844)
  • מסדר סנטה אנה, דרגה 2 (1855) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.runeberg.net
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יוהאן לודביג רוּנֶבֶּרְגשוודית: Johan Ludvig Runeberg;‏ 5 בפברואר 1804, יאקובסטד6 במאי 1877, פורבו) היה משורר פיני ממוצא שוודי הנחשב למשורר הלאומי של פינלנד.

רונברג למד בערים ואסה ואואולו ולאחר מכן באקדמיית אובו, שם הוא התחבר ליוהאן וילהלם סנלמן ולזכריס טופליוס. הוא למד בעיקר לימודים קלאסיים ובמסגרת זו יוונית עתיקה ולטינית. החל משנת 1837 הוא התגורר ולימד בפורבו.

מרבית שירתו רומנטית ומתארת את חיי האיכרים בפינלנד. בשיר ידוע מאוד שלו, "האיכר פאבו" (Bonden Paavo), מתאר רונברג את נחישותו ועוצמת רוחו (Sisu) איכר, אשר מכניס בכל שנה יותר ויותר שיפה ללחם על מנת להעניק גם לשכניו ולמנוע בכך מוות ברעב.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לודוויג רונברג בוויקישיתוף